לשיטת הרמב"ם השיעור המינימלי לציצית, 4 אצבעות ( 8 ס"מ) ואילו לשיטת רבינו תם, 12 אצבעות ( 24 ס"מ). כיצד פסק מרן השו"ע בנושא הנדון? בנסיבות שנתגרדמו חוטי הציצית, היש לחשוש לכתחילה לשיטת ר"ת?
קטע השמע דן באורך חוטי הציצית המינימלי ובמחלוקת ההלכתית בין שיטת הרמב"ם לשיטת רבנו תם בנושא זה, כמו גם בשאלה האם יש לנהוג לכתחילה כשיטת רבנו תם.
נקודות מרכזיות:
- שיטת הרמב"ם:
- אורך מינימלי של חוטי הציצית הוא ארבע אצבעות (כ-8 סנטימטרים, כאשר כל אצבע היא בשיעור של כ-2 סנטימטרים - גודל אגודל).
- אין שיעור מקסימלי לאורך החוטים.
- אחד משמונת החוטים צריך להיות פתיל תכלת (אם נוהגים כך), והשבעה הנותרים לבנים.
- יש לקשור חוליות על החוטים: לא פחות משבע ולא יותר מ-13 חוליות בכל כנף, כאשר המובחר הוא בין 7 ל-13.
- שליש מאורך החוטים יהיה חוליות ושני שליש יהיו ענף (חלק משוחרר שאינו קשור).
- הקשירה מתחילה בחוט לבן, עוברת לחוט תכלת (שתי כריכות), קושרים, ויוצרים חוליה. כך חוזרים על הפעולה, כאשר החוליה האחרונה יכולה להיות של תכלת (שתי כריכות) או לבן, כדי לסיים כמו שהתחילו ("מעלין בקודש ולא מורידין").
- מתחילים בלבן כדי שיהיה סמוך לכנף הבגד.
- ציטוטים רלוונטיים משיטת הרמב"ם המובאים בקטע:
- "בְּאֹרֶךְ הַחוּטִים הַשְּׁמוֹנָה אֵין פָּחוּת מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת וְאִם הָיוּ יוֹתֵר עַל כֵּן אֲפִילוּ אַמָּה אוֹ שְׁתַּיִם כְּשֵׁרוֹת."
- "כַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף לֹא פָחוּת מִשֶּׁבַע וְלֹא יוֹתֵר עַל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְזוֹהִי מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר וְאִם לֹא קָרַח עָלֶיהָ אֶלָּא חֻלְיָה אַחַת כְּשֵׁרָה וְנוֹ תְּכֵלֶת שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִּשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְּשֻׁלְשָׁלִים וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁיהֶן עָנָף."
- שיטת רבנו תם:
- אורך מינימלי של החוטים (לאחר כפילתם) הוא שלושה טפחים, כאשר כל טפח הוא ארבע אצבעות בגודל של אגודל, כלומר 12 אצבעות (כ-24 סנטימטרים).
- גם לשיטתו, אפשר להוסיף על אורך זה.
- שליש מהאורך יהיה גדיל (חלק הקשור והמחוליות) ושני שליש יהיו ענף (חלק משוחרר).
- ציטוטים רלוונטיים משיטת רבנו תם המובאים בקטע (מתוך הטור והבית יוסף):
- "וִיהֵא אָרְכָּן וְכִפְלָן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מֵאַרְבַּע מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת בְּגֹדֶל בְּכָל בְּבוּדָל בְּכָל טֶפַח וְאִם יִרְצֶה לְהוֹסִיף אֹרֶךְ יוֹסִיף." (טור, אורח חיים, סימן יא)
- "וְרַבֵּנוּ תָּם פֵּרֵשׁ לְמָשְׁלַת הַגָּדִיל כְּאַמָּה מִלְּשׁוֹן הַמְּשְׁלַּת דְּפָנוֹת שֶׁהוּא לְשׁוֹן גִּידּוּל וְחִבּוּר וְכֵן מוּכָח בְּסִפְרֵי דִּגְדִיל אַרְבַּע בָּעֵינָן וְאִכֵּן הַגִּדְלָן לַעֲשׂוֹת צִיצִית 12 אֶצְבָּעוֹת שְׁלִישׁ גָּדִיל אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁי אוֹ שְׁנֵי שְׁלִישִׁי עָנָף שְׁמוֹנֶה אֶצְבָּעוֹת עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ." (מרן הבית יוסף בשם רבנו תם)
- פסיקת מרן (הבית יוסף):
- מרן פסק שאורך החוטים המינימלי הוא ארבע אצבעות (כדעת הרמב"ם).
- יחד עם זאת, הוא מעיד שיש אומרים (כדעת רבנו תם) שהמינימום הוא 12 אצבעות, ושהמנהג הרווח הוא אכן כשיטת רבנו תם.
- אין שיעור מקסימלי לאורך החוטים, ואם עשאן ארוכים מדי, אפשר לקצרן.
- ציטוטים רלוונטיים מפסיקת מרן המובאים בקטע:
- "פָּסַק מָרָן אֹרֶךְ הַחוּטִין הַשְּׁמוֹנָה אֵין פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה גוֹדָלִים וְיֵשׁ אוֹמְרִים 12 גוֹדָלִים וְכֵן נוֹהֲגִים וּלְמַעְלָה אֵין לָהֶם שִׁיעוּר."
- השאלה האם יש לחשוש לשיטת רבנו תם לכתחילה:
- השאלה היא האם אדם שמתחיל לעשות ציצית צריך לכתחילה לקחת חוטים באורך של 12 אצבעות (כ-24 סנטימטרים) או שמותר לו להסתפק באורך של ארבע אצבעות (כ-8 סנטימטרים) כדעת הרמב"ם, למרות שהמנהג הוא כרבנו תם.
- נראה שאין מקורות המעידים שההוראה לכתחילה הייתה דווקא כשיטת רבנו תם.
- בפועל, לא רואים שחוטי הציצית משתלשלים באורך של כ-30 סנטימטר באופן קבוע.
- אם לאדם יש קושי (כגון חוטים קצרים), הוא יכול לפרק מהחוליות כדי לשמור על כשרות הציצית לפי השיעור המינימלי של הרמב"ם.
- אם הדבר נעשה בקלות ואין קושי, נהוג לעשות חוטים ארוכים יותר, כפי שאפשר להוסיף על השיעור המינימלי גם לדעת הרמב"ם וגם לדעת רבנו תם.
- במצב של דוחק או אם החוטים התקצרו, השיטה הקובעת היא שיטת הרמב"ם שהמינימום הוא ארבע אצבעות (8 סנטימטרים).
בסיכום, קטע השמע מציג את המחלוקת ההלכתית בנוגע לאורך המינימלי של חוטי הציצית בין הרמב"ם (4 אצבעות) לרבנו תם (12 אצבעות), מציין שמרן פסק כרמב"ם אך העיד שהמנהג הוא כרבנו תם, ודן בשאלה האם יש לנהוג לכתחילה כשיטת רבנו תם, תוך שהוא מצביע על כך שאין לכך הוראה מפורשת, ובמצבי קושי ניתן להסתמך על שיטת הרמב"ם
Full text
תכנים לקריאה נוספת
תורת הגמול של הרמב"ם - המשך
לכבוד הרב
האם לשיטת הרמב"ם ישנה מציאות של עונש לאדם
בעולם הבא, מלבד כרת ח"ו?
מבואר בהלכות תשובה פרק ו שיש חטאים שנפרעין מהם בעולם
הזה, ויש בעולם הבא.
בהנחה שאדם מאמין בכל עיקרי האמונה ולא התחייב כרת,
האם ישנה מציאות של עונש בעולם הבא?
אמה על אמה לזכר החורבן
לק"י
שלום כבוד הרב
1. הנני בונה בית חדש רציתי לדעת הלכה למעשה איפה צריך להשאיר אמה על אמה לזכר חורבן הבית המקדש
2. מהו גודל אמה על אמה
3. האים יש מניעה לשים חתיכת זכוכית על החלק הלא מסויד עם כיתוב " אם אשכחך ירושלים תשכך ימיני"
הלכות ממרים פרק א הלכה ג
אשמח אם הרב יכול להבהיר לי כמה מילים בדברי הרב רב קאפח. ממה שהבנתי מדברי הרב בכמה מקומות, דברים הנלמדים מי"ג מדות הם או א. פירושים המקובלים מפי משה וחז"ל עשו אתם כאסמכתות אבל הם באמת דאורייתא ובהם אין שום מחלוקת, או ב. שהם דינים דרבנן.
האם הרמב"ם העדיף את האליטיסטים ובז להמונים?
כיצד התייחס רבינו הרמב"ם למנהגים בתר-תלמודיים שנתפשטו ע"י המון העם?
כנגד מי כיוון הרמב"ם את חיצי בקורתו במיוחד בהקדמתו לספר "מורה הנבוכים"?
מה ניתן ללמוד בימינו מדרכו זו של הרמב"ם?
האם עפ"י הרמב"ם ט' באב שנדחה ליום ראשון, מתקיימים בשבוע הקודם לו האיסורים שחלים לשבוע שחל בו ט' באב?
האם הרמב"ם התבסס על הגמרא בירושלמי מסכת תענית פרק ד', כפי שמציין הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחווה דעת?
אם זהו המקור לפסיקה המיוחסת דעת הרמב"ם, אזי כיצד יתכן ליחס לרמב"ם הפנייה לתלמוד הירושלמי?
כאשר הרמב"ם ממליץ לתלמידו המובהק, יוסף בן יהודה, לו הוא כתב את מורה הנבוכים, לא לכלות את זמנו בלימוד התלמוד, כי הרמב"ם מיצה במשנה תורה את כל התלמוד, ועדיף שישב וילמד את משנה תורה בע"פ.
תחנון בימי ניסן
לכבוד הרב שלום,
עפ"י פסיקת הרמב"ם בימי חודש ניסן- ממשיכים באמירת התחנון כרגיל,
והרי במסכת סופרים כתוב במפורש שאין אומרים תחינות בימי ניסן.
בתודה, אלעד.
משיח - מנהיג בינלאומי?
לכבוד הרב,
האם לפי שיטת הרמב"ם המשיח ישלוט בכל העולם או רק
בממלכה שלו?
כי לכאורה יש מקורות סותרים ברמב"ם.
מצד אחד בהלכות תשובה ט,ב מבואר שכל הגויים יבואו לשמוע
את המשיח.
בהלכות מלכים פרק י"א הרמב"ם מביא כהוכחה למשיח את הנבואה:
"וקרקר כל בני שת"
ו"ומשלו מים עד ים" שמשמע שלטון בינלאומי.
בסוף פרק י"ב הרמב"ם כותב שלא נתאוו הנביאים והחכמים לימות
המשיח בשביל שישלטו על כל העולם - הא כן ישלטו על כל העולם
רק שלא נתאוו למשיח עבור זה אלא כדי ללמוד תורה.
כיבוש הארץ לדעת הרמב"ם
לכבוד הרב,
מהי עמדתו של הרמב"ם לגבי מצוות כיבוש הארץ, והיותה של מלחמת
כיבוש כמלחמת מצווה?
על פניו בגמרא בסוטה מד, ב - משמע שמלחמת כיבוש היא לכו"ע חובה.
וכן פסק הרמב"ן במצוות עשה ד שכחת העשין.
ואילו לפי הגדרת הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה' , משמע שכיבוש
הארץ אינו לא מלחמת מצווה מצד אחד, וגם לא רשות מצד שני.
מצד שלישי, הרמב"ם פסק את מדרש הספרי שאומר שמלך ישראל מצווה
לכבוש קודם את כל ארץ ישראל, ורק אחר כך ארצות אחרות.