"אין בישול אחר בישול", האם כולל היתר בשבת לערות מים מכלי ראשון על עלי תה?

מסמך זה מסכם את הנושא של הכנת תה בשבת על בסיס קטעים ממקורות שונים שהוצגו. הדיון מתמקד בשאלה האם מותר לשפוך מים חמים מכלי ראשון (כגון מיחם) על עלי תה שלא עברו חליטה מערב שבת, לאור איסור "בישול" בשבת.

נושאים מרכזיים ונקודות חשובות:

1. ההוראה המפורסמת והבסיס לה:

• קיימת הוראה מפורסמת המתירה לשפוך מים חמים ממיחם על קפה טחון בשבת, אך אוסרת לעשות זאת על עלי תה שלא עברו חליטה מערב שבת.
• הבסיס להיתר בקפה הוא שהגרעינים כבר "ניקלו" (עברו קלייה), ולפי פוסקים הסוברים ש"אין בישול אחר קליה", פעולה זו אינה נחשבת לבישול. הקפה נחשב כבר "מבושל" לאחר הקלייה.
• לעומת זאת, עלי תה שלא עברו חליטה אינם נחשבים "מבושלים" או "תלויים", ולכן אסור לשפוך עליהם מים חמים מכלי ראשון מחשש בישול.

1. שיטת רבנו (הרמב"ם) ומחלוקת האשכנזים:

• הרמב"ם סובר שלפי דין תורה, "אין בישול אחר בישול" באופן מוחלט, בין אם מדובר בבישול חוזר של דבר מבושל, או בישול של דבר שנאפה, נקלה או נצלה.
• חכמי אשכנז חלקו על כך. רבי אליעזר ממיץ אסר לבשל בשבת דבר שכבר נקלה, נצלה או נאפה מערב שבת. הרבי"ה התיר זאת.
• מרן (רבי יוסף קארו) בשולחן ערוך מביא את שתי הדעות ("יש מי שאומר" ו"יש מתירין"), מה שמקשה על הכרעת ההלכה כמותו. יש הסוברים שההלכה כ"יש אומרים" האחרון, ויש הסוברים שהיא כראשון.

1. דעת הרב יוסף בנוגע להכרעה בשולחן ערוך:

• הרב יוסף בחדעת (בנו של הבן איש חי) סובר שההכרעה בשולחן ערוך היא כדעת המקילים ("ויש מתירים") במקרה של בישול לאחר מעשה שהוכשר באש (קלייה, אפייה, צלייה).
• לדעתו, מרן השתמש בלשון יחיד ("יש מי שאומר") עבור המחמירים ובלשון רבים ("ויש מתירים") עבור המקילים, מה שמצביע על נטייתו.

1. יישום הדברים על קפה ותה:

• לאור שיטת הרמב"ם וההכרעה המקילה של הרב יוסף בשולחן ערוך, נראה שמותר לשפוך מים חמים ממיחם על קפה קלוי בשבת, מאחר ואין כאן בישול לאחר קליה.
• בנוגע לתה, הדעות מחמירות יותר.

1. סברת המורה (הרב) בנוגע לתה - היתר שלא למעשה:

• המורה (הרב המדבר בהקלטה) מביא סברה מעניינת להקל גם בעניין תה. הוא מצטט את דברי מורו (הרב) בהערה, שאומר שנראה לו "אורה לא למעשה" שאין איסור לשפוך מים רותחים על עלי תה מכלי ראשון.
• הנימוקים לכך הם:
• עלי התה קשים ואינם מתבשלים במים חמים.
• הכוונה היא רק להוציא את הצבע והטעם.
• אותה מטרה ניתן להשיג על ידי שריה ממושכת במים קרים.
• לכן, פעולת שפיכת המים החמים אינה בגדר "בישול מועיל".
• למרות זאת, המורה מדגיש שזוהי הוראה "להלכה ולא למעשה" ושיש לנהוג איסור כדעת רוב המורים והגאונים.

1. תהליך ייצור התה וחיזוק הסברה להיתר:

• המורה מביא מידע ממכון של ארגון רבנים בהתיישבות, המתאר את תהליך ייצור התה: לאחר שלב ראשוני, העלים עוברים ייבוש בתנור בטמפרטורה גבוהה (200 מעלות צלזיוס) למשך כ-10 דקות.
• המורה טוען שהליך הייבוש הזה הוא בוודאי בגדר "קלייה".
• לאור זאת, ובשילוב עם סברת מורו שאין בישול מועיל בעלי תה (כי לא אוכלים את העלים אלא רק את הטעם והצבע שניתן להפיק גם בשריה), יש לכאורה מקום להקל.
• המורה משווה זאת לחימום מים, שלולא דין מיוחד, לא היה נחשב לבישול כי הוא לא משנה את איכות המים.

1. דחיית סברת הרב עובדיה יוסף בנוגע לתה:

• הרב עובדיה יוסף סובר שחימום מים עם עלי תה מועיל, כי בלעדיו לא ניתן להשתמש בעלים לצורך שתייה.
• על כך משיב המורה שניתן להפיק את הטעם והצבע גם על ידי שריה במים קרים, ולכן החימום אינו "מועיל" במובן של הכשרת דבר לאכילה.

1. סיכום והמלצה מעשית:

• למרות הסברות המקלות, המורה נשאר זהיר בשל הוראת מורו שלא להתיר למעשה.
• עם זאת, הוא מציין באופן ברור שלגבי קפה, מותר לחלוטין לשפוך מים חמים ממיחם על הקפה הטחון.
• בנוגע לתה, הוא ממליץ שאם מישהו מזג כוס תה שהוכן באופן זה, אין להימנע מלשתות או להוכיח אחרים לאיסור, מאחר שיש מחלוקת וצדדים להקל. לפחות יש להיות מודעים לקיומן של דעות מקילות.

1. דעת הרב משה פיינשטיין:

• המורה מביא את דעת הרב משה פיינשטיין באגרות משה, המתייחס לשאלה האם ייבוש עלי תה על האש נחשב לבישול.
• הרב פיינשטיין אוסר זאת, בין היתר בשל החשש של "בישול אחר קליה" לפי שיטת אשכנז, וגם כי המים החמים גורמים להוצאת הצבע והטעם.
• עם זאת, הרב פיינשטיין מציין את דעת הרמב"ם שריכוך דבר קשה או הקשיית גוף רך חייב משום מבשל, אך ייבוש בלבד אינו נחשב הקשיה, ולכן לא ברור אם הוא בישול. למרות זאת, הוא נוטה לאסור ולא להתיר.

1. חיזוק נוסף לסברת המורה:

• המורה מדגיש כי עלי התה המיובשים ב-200 מעלות צלזיוס אינם מיועדים לאכילה כמות שהם.
• לטענתו, הייבוש נועד לשימור ולאפשר הפצה ומסחר, ולא להכשרתם כאוכל. לכן, לא ניתן לומר שהקלייה שינתה אותם מבחינת "אוכל".
• כל זה מחזק את הסברה של מורו שאין כאן גדר של בישול האסור בשבת.

ציטוטים רלוונטיים:

• בנוגע להוראה המפורסמת: "ובכן ההוראות המפורסמות הן שמותר לפתוח ממחם ולערות מים מכלי ראשון על קפה ואין לערות ממחם על גבי עלטי שלא עברו חליטה מערב שבת."
• בנוגע לשיטת הרמב"ם: "שלפי רבנו בין אם אני מבשל דבר שכבר נתבשל לפי דין תורה אין בשביל אחר בישול ובין אם אני מבשל דבר שנאפה או דבר שנקלה או נצלה כל אלו בכלל ההגדרה הן בישול אחר בישול דבר זה שבמחלוקת. זוהי שיטת רבנו מה שמורי אומר."
• בנוגע לסברת המורה (שלא למעשה): "ונראה לך אורה לא למעשה שאין איסור לעלות לערות מכלי ראשון מים עלתי כיוון שקשים הם ואינם מתבשים ואין שום כוונה לבשלם והמטרה היא רק להוציא צבעם וטעמם ואותה המטרה אפשר להשיג על ידי שריה ממושכת ואין החמין באין אלא להחיש פליטתן ומדגיש אני שוב לא אמרתי דבר זה למעשה כלל ויש לנהוג איסור קוראת כל המורים."
• בנוגע לתהליך ייצור התה: "הטמפרטורה בתנור היא 200 מעל סלסיוס. וזמן השיע בתנור שונה מזן לזן. אולם המוצע הוא כ-10 דקות. העלים יוצאים מן התנור חמים מאוד ויבשים."
• בנוגע לדברי הרב משה פיינשטיין: "אשר לערות על עלי ת שנתייבשו על האש אם נחשבו כמבושלים... הוא עוסר מהטעמים האלה שכאמור על ידי המים החמים אז רק אז יוצא ה הצבע והטעם וכולי אבל הוא בד בבת קורך את שיטתו שכשיטת אשכנז אשכנז שחוששים בכלל גם מפני בישול אחרי קליה."

מסקנה:

הנושא של הכנת תה בשבת על ידי שפיכת מים חמים מכלי ראשון על עלי תה שלא הורתחו מערב שבת הוא מורכב ושנוי במחלוקת. קיימות סברות הלכתיות משמעותיות להקל, במיוחד לאור תהליך ייצור התה המודרני הכולל ייבוש בטמפרטורות גבוהות, מה שעשוי להיחשב כ"קלייה". עם זאת, רוב הפוסקים נוטים להחמיר ולאסור פעולה זו, בשל החשש מבישול. ההמלצה המעשית העולה מהמקורות היא להיזהר ולא לעשות זאת למעשה, אך להכיר בדעות המקלות ולנהוג בסובלנות כלפי מי שמקל במקרה של תה שהוכן כך. בנוגע לקפה, ההיתר לשפוך מים חמים מכלי ראשון הוא מוסכם יותר