יהודי עיוור שיודע בע"פ את ההגדה, האם השומעים קריאת ההגדה ממנו יוצאים ידי חובה?

ואמר האם אדם שהוא עבר ויודע את האגדה בעל פה האם רשאי הוא לומר את ההגדה בעל פה ואחרים שומעים אותו ויוצאים מדי חובה או לא? והתשובה כן. הוא יכול לומר את ה אגדה בעל פה ואחרים יכולים לשמוע אותו ואין יוצאים יוצאים ידי חובה הבית יוסף מרן הבית יוסף בסוף סימן כעג אור החיים מביא בשם רבנו ירוחם רבנו ירוחם הוא אחד מתלמידיו של הראש והוא כותב סומה פטור מלומר הגדה כמו שפטור מכל המצוות ומכל מקום חייב בכל מדרבנן ולהוציא הרבים יכול להוציא למנדא אמר מצא בזמן הזה דרבנן דעת דרבנן ומוציא דרבנן כלומר אומר רבנו רוחם הסומא פטור מכל המצוות. אנו עוד רגע כך נראה שאין הלכה כמותו. ב תוצאה מכך הסומאה פטור מן ההגדה, מן התורה אבל הוא חייב מדרבנן. ולכן האם הוא יכול להוציא את האחרים? תשובה, אם נאמר שהחובה של האחרים היא גם את רבנן בזמן הזה, אז ממילא יבוא דרבנן ויוציא דרבנן. אבל אם נאמר שגם בזמן הזה החובה עם דאורייתא כך למשל האם אכילת מצה בזמן הזה ואין קורבן פסח היא דאורייתא או מדרבנן? אם היא דאורייתא לא יכול דרבנן לבוא ולהוציא דאורייתא אבל אם היא מדרבנן יכול דרבנן להוציא דרבנן זהו המהלך של רב רבנו חנן אל רבנו ירוחם מרן הבית יוסף אומר וכן פשוט בפרק ערבי פסחים פירוש הוא מברך עד כאן לשונו ויש לצמוח עליו עד כאן לשונו של רבנו רוחם עכשיו הבית יוסף משיג על רבנו ירוחם ויש לתמו עליו דלא פטרו מכל המצוות אלא רבי יהודה בפרק החובל בבקמה דף פז עמוד ראשון ולתלקתקבת כמו כלומר אומר מרן הבית יוסף תמ רבנו ירוחם הרי בגמרא בבוקמה דף פז עמוד ראשון אנו מוצאים את דעתו של רבי יהודה שהיא שהוא תנא שסבור שהסומה פטור מן המצוות אבל אין הלכה כמותו ואם כן אם אין הלכה כמותו הסומה כמו כולם חייב אגדה ויכול להוציא את אחרים מדי חובה ומי הוא מה שכתב מכל מקום חייו בכל מדרבנן כן כתבו התוספות בפרק החובל עליבד רבי יהודה כלומר תמע שרבי רבנו רוחם פסק להלכה ועוד שהתוספות כתבו את מה שכתבו עלבד רבי יהודה שאין הלכה כמותו השגה מאוד חזקה שלבית יוסף וממילא אנחנו שומעים שבאמת הסומע עלבה דמרן הבית יוסף חייב בכל המצוות ובאמת כזוהי שיטתו של רבנו שהסומה חייב בכל המצוות והסומא חייב גם כן במצוות ליל הסדר לרבות האגדה ולכן הוא י חייב ויכול גם להוציא אחרים כלומר נראה לנו ש דברי מרן הבית יוסף הם ההלכה לשיטת רבנו אכן באמת גם זו כמו שיטת מרן הבית יוסף כאן המקום להביא את דברי הגמרא מסכת פסחים שעלה הסתמך רבנו רוחם לכאורה כדי לפתור את הסומא מהגדה של ליל הסדר בגמרא פסחים דף קטז עמוד ב נאמר כך אמר רבו מסו צורך להרביע כלומר בזמן שאומר מסו זה על שם שעון אכלים על שמו אז הוא אומר צריך להגביע את המצב בזמן שאומרים מסוז שאנו אכלים על שומ צריך להרביע אמר רבו מסול צורך להרביע ומורר צריך להביע כשאכל את המרור ואומרים מור זה שהנו אכלים על שומ צריך להגביע את המרור כך הוא אומר ומור צריך להגביע בוסור אין צורך להגביע כשהוא אוכל את בשר הפסח אין צריך להגביע ולעוד אלו שנראו כאב בחוץ כלומר בזמן שבית המקדש קיים שאז מצווה לאכול קורבן פסח יכול להגדיע את בשר הפסח אבל בזמן הזה שאין מקדש אסור לנו לקחת בשר צלי בזמן שאומרים סחשעון אוכלים על שמו אסור כיוון שאז יוצא שאנחנו אוכלים את הצביא בליל הפסח כי קורבן פסח ואסור להקריב קורבנות מחוץ למקדש זה נקרא מקריב קודשים בחוץ וזה אסור ואנחנו אוכלים בס צלי לא כבש שלם ולא שם אלא חתיכות חתיכות ורק זכר ואסור לנו להגיד אסור לנו להגיד פס אחנו אוכלים ולהרים את בשר הפסח כי אז אנחנו מסגרים את עצמנו אנחנו מלכדים את עצמנו זה מה שהוא אומר כאן ב מנדע אמר אוכן אה איפה זה בוסור אין סוח להביע הוא לא ש אוכל גודשים אמר רב אחוברג מה הודור מלומר הג'ו? הנה יש לנו דעה שרב אחו בר יעקב שאומר סומ פודור מלמר הג'ו איך מה פתאום שימו לב ללימוד שלו כבהחו בעניין ליל הסדר בעבור זה מי זוכר רבותיי מה זה נקרא בעבור זה? בעבור שמשוא ומורר בזמן שמשוא ומורר מנוחים לפנח בעבורזה וכי והם אצל בין סורר ומורה בינינו זה. ושם חכמים קיבלו מפי השמועה שהורים עוברים סומים שלא יכולים להצביע על הבן ולהגיד בנינו זה. אינם יכולים להביא את בינם הסורר ומורה להביא אותם להביא אותו לידי דין של בן סורר ומורה בגלל שהם עיברים. מה להלן פרוד לסמין? אף כל פרוד לסמן נעשה קש גזירה שווה מה אצל דין סורר מורה כתוב זה אז זה דווקא אם הם רואים אם יש להם כוח ראייה אז כך כתוב בעבורזה אם אדם יכול לראות את המצא ומרור ולהצביע על המצא ומרור מתוך ראייה אז הוא יכול באמת הוא חייב ואז הוא גם חייב בהגדה של הסדר אינו לו כך אומר רבחוברי עגוב כמובן שה ה חידוש העצום הזה שרב אחר בן יעקב מרעיש עולמות שואלים בגמרא הני כן הוא באמת זהו הדין ששומים פטורים מליל הסדר מהאגדה אמר מור אמור שאלתי לרבון אנדר רב יוסף שאלתי תלמידי בית מדרש רב יוסף כי רב יוסף היה עבר היה שומע שאלתי לרבונד רב יוסף من אמר ברב יוסף ז** שפשו מנדה אמר לא מנד אמר אלא כתב יוצן הוא מדוקדק מן אמר אתתו ברבי יוסף כשעושים ליל סדר אצל בית מדרשו של רבי יוסף הוא משמע שזה לא רק היו בנים ומשפחה אלא גם תלמידים היו חוברים תחת הרב לראות איך הוא עושה את ליל הסדר ולכן אמרו חכמים בן מסב לא צריך לקבל מהאבא כי האבא מן הסתם מוחל לו אבל תלמיד ש יושב לפני רבו בליל הסדר לא יסב אלא אם כן קיבל רשות מרבו ומשמע שהיו התלמידים באים ליל הסדר אצל הרב ומשום כך הוא שואל והוא אומר שואלתו אני שאלתי אותם מי היה אומר את האגדה ברב יוסף בביתו של רבי יוסף אמרו רב יוסף רב יוסף היה אומר את האגדה הוא בעצמו היה אומר מן אמר אתתו ברוב ששגם הוא היה סומר את האגדה בראש שש אמר ראשי שעה אם כן דברים פשוטים שעשומים חייבים ומוציאים את האחרים אז משאבים בגמרא גברי רבנן מצו בזמון הזה דרב פהנן מקלל דרב אחוברג סבר מסוב בזמון הזה דריתו כלומר מה תביא לנו ראיה יכול להיות שבית מדרשו של רבי יוסף בית מדרשו שם ששת סבורים שחובת אכילת המצה בזמן הזה היא מדבנן הועיל בין קורבן פסח והתורה אומרת על מצות מדברים יחלבו ואז אני יכול לומר כשיש קורבן פסח יש מצות אין קורבן פסח אין מצות מן התורה אלא מדרבנן ואם כן גם העבר חייב רק מדרבנן יבוא דרבנן להוציא דרבנן כך הבין רבנו ירוחם מתוך המהלך סוגיה גבר רבונן מסו בזמזר מקל אחב סבר מסו בזמזו ה מסزم גסגון רבנן כן לא יוסף כל הכי אשתו בשם מדכתב בינינו בנינו הרי התורה לא הייתה צריכה לומר בנינו זה אצל בן סור מר מספיק לומר בנינו הוא לא צריך זה למה התורה כתבה זה שמעמנ פרות לסונן הוא דעתו אבולחו אצל המרור בעבור זה מה ך טוב? אין לי אין לי אין לי נוסע חילופי במקום המלזה אז ממילא המלזה אין לה משמעות למעט את העבר אלו בעבור מסו מורר ודעתו לביכוח אנחנו חיובין אם כן איפה באמת רואים שהיה עשה מתן תלמודי אם עברים חייבים או לא עברים חייבים בזמן הזה ומשמע שבאמת מאחר ורבנו פוסק להלכה כמנדה אמר שאברור חייב בכל התורה מצוות מי התורה והוא סבור שחובת אכילת מצה בזמן הזה היא מדאורייתא אם כן מה שעשו רב יוסף ששת מכוח זה שהם חייבים במצוות מדאורייתא ולכן הם חייבים גם בליל הסדר מדאורייתא ולעוד אלא מוציאים את אחרים מדחובתן אם כן איפה דווקא פש דסוריו הוא מביא אותנו למסקנה שאכן הסומים חייבים כמו כולם מתורה בחובת הגדה בלי סדר מדאורייתא בחובת אכילת המצב הזמן הזה מדאורייתא ומוציאים מדי חובה ועל דרכנו למדנו ועל דרכנו למדנו שהמנהג של אבותינו הקדושים והתורים אשר לא ישו לב הפז שהאנשים שלנו צנועות ביותר שהאנשים שלנו צנועות ביותר והן אינן אומרות קטעים בהגדה. כי אצלנו ה זה שאומר את האגדה אב המשפחה יש קטעים שהוא אומר וכולם רק שומעים ויש קטעים שכולם אומרים מילה מילה הברה הברה ויש קטעים מתחלקים בתור ועושים סבבים שכל אחד ואחד אומר קטע ומעולם לא ראינו ולא שמענו שאנשים תאמרנ קטעים כאלה. נכון מאוד שביתימן לא ידעו אנשים קרו אוכתוב אבל א' היו נשים פקחיות שידעו קטעים וברכות בעל פה בעל פה מתוך הרגל ומתוך שם חיות ונמצאות ממש בנסיבות של קדושה אלא גם כשעלינו לארץ מעולם לא ראינו ולא שמענו שהבנות שכבר למדו ולמדו במוסדות דתיים וחרדים וידעו לקרוא לכתוב שמרו על הצניעות ואף אחת לא אומרת להבדיל מפוסקים גדולים אשר אומרים שאולי רצוי שהיא תאמר יכולה לצאת ידי חובה בשמיעה אבל כאילו מצווה בו יותר אבל כאמור אצלנו אין חובה שהשומע ילווה מילה במילה בלחש את העומר, אלא מספיק שאחד אומר וכולם שומעים אף שלא מלווים אותו בלחש מלא במיל ויוצאים מדי חובה. יש לזכור מורי ורבותיי שההגדה של פסח, הנוסח שאנו אומרים אותו, אומר רבנו הוא נוסח שהתגבר אחרי הגלות. כלומר, אין אנו יודעים בדיוק איך היה הנוסח הקדמון בזמן שבית המקדש היה קיים. אבל אין ספק בדבר ממה שהתנא אומר. אמר רבן גמליאל, כל שאמר שלושה דברים, פסח מצה ומרור, יצא ידי חובה. משמע שכל הקטעים אם אדם לא אומר אינם מעק וכי יעלה על הדעת רבותיי שלא יאמר אף מילה אלא גם אם סיפר בצחות לשונו כי נניח הוא איננו יודע לקרוא או אין לו אגדה הוא יוצא ידי חובה חוץ מהכתעים פסח זה על שומע על שמו מורל זה על שומ אלה הקטעים המעקבים השאר לא מעכב ונמצא יכול אדם כמובן אסור לנו ר על מה שחז"ל גיבשו ונתנו לנו את הנוסחים האלה כי הנוסחים האלה מוזכרים מגדולי חכמי ישראל והם ודאי פותחים לנו פתח לצפר ביציאת מצרים באופן שנצא ידי די חובה אבל כאמור בדיעבד גם אדם שמספר בצחות שומו חוץ מהעניין של פסח מצה ומרור שחייב לומר אותם אם לא לא יוצא ידי זה חובה נמצאנו למדים אין כאן דוקאות כמו בקריאה בתורה כמו כל דבר שאתה צריך להגיד מ מילה פסוק פסוק לא אלא באופן כללי לספר את יציאת מצרים ולכן בהנחטינן ובהסל כינן סומא יכול לברך יכול לומר את ההגדה הוא חייב כמונו ויכול להוציא את אחרים ואחרים יוצאים בשמה בשמיעה כשם שגם אנשים או גם אנחנו הגברים יוצאים בהרבה קטעים מדי חובה בעצם שמיעתנו בלבד מאבי המשפחה או מבעל התור רבי حم بق