הוזמן לשבת חתן בנוסח יהודי אשכנז הנוהגים לרקוד ולמחוא כפיים, כיצד ינהג?

עיקרי הדברים:

• השאלה: האם מותר ליהודי מזרחי להשתתף במחיאות כפיים וריקודים בשבת אצל אשכנזים הנוהגים כך לכבוד חתן וכלה?
• התשובה הראשונית: לא. הדובר פוסק באופן חד משמעי שאסור.
• הטעם לאיסור: האיסור נובע מגזירת חכמים שנועדה למנוע איסור דאורייתא של "מכה בפטיש", שהוגדר כ"גמר מלאכה". פעולות פשוטות כמו יישור שן עקומה במזלג או הידוק חלקים בחליל נחשבות "מכה בפטיש" ואסורות בשבת.
• הדובר מצטט את הרמב"ם: "כל דבר שהוא גמר מלאכה חייב עליו משום מכה בפטיש".
• הוא מדגים זאת על ידי יישור מזלג ולחיצה על מצית.
• גזירה רחבה יותר: בשל השכיחות של תיקון כלי שיר בשמחות, גזרו חכמים גם על השמעת קול של שיר בשבת, בין בכלי שיר ובין בדרכים אחרות כמו הקשה באצבע או קרקוש אגוזים.
• "לפי כך אסור להשמיע קל של שיר בשבת בין בכלי שיר כגון כנורות וונגלים בין בשאר דברים אפילו להכות באצבע על הקרקע... כל זה יוצא בו אסור גזירה שמה יתקן כל שיר."
• דוגמת החליל: הדובר מסביר כי אף שמדין תורה מותר לחלל בשבת, חכמים אסרו זאת שמא יתקן את החליל על ידי הידוק חלקיו.
• "מדין תורה מותר לחלל שבת. אבל חכמי ישראל אסרו עלינו לחלל בשבת, שמה יתקן כלי שיר."
• איסור ריקוד ומחיאת כפיים: על בסיס גזירה זו, נפסק להלכה על ידי הרמב"ם והשו"ע שאסור לרקוד ולמחוא כפיים בשבת, אפילו בשמחת מצווה.
• "אין מתפחין להכות כף אל כף ולא מספקים להכות כף על ירך ולא מרקדים גזרה שמה יתקן כל שיר." (שו"ע אורח חיים סימן של"ט)
• מנהג האשכנזים וההתייחסות אליו: הרמ"א מציין שיש אומרים שבזמננו אין חשש לתיקון כלי שיר מכיוון שאין אנו בקיאים בכך, ולכן נהגו להקל בקרב האשכנזים. הרב יוסף מבהיר כי פוסקי הספרדים חולקים על גישה זו בתוקף.
• "ובזמן הזה הכל שרה דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר ולק למגזר שמה יתקן כלי שיר דמילתא דלא שכיח הוא ואפשר על זה נהגו להקל בכל החינו אשכנזים." (רמ"א)
• הנחיית יהודי מזרחי אצל אשכנזים:עקרון "ההולך ממקום למקום": כאשר אדם הולך למקום שנהוג בו אחרת, הוא צריך לנהוג לפי חומרת שני המקומות. לכן, על היהודי המזרחי להימנע ממחיאת כפיים וריקוד.
• הימנעות ממחלוקת: אם הימנעות מהשתתפות בשמחה עלולה לגרום למחלוקת או לפגוע, יש לנהוג בחוכמה ולנסות להימנע מלהיות בקרבת מקום הריקודים.
• הסבר עדיף על פני הפרה בגלוי: עדיף להסביר למארחים מראש על מנהגי עדות המזרח בנושא, תוך הדגשה שאין בכך ניסיון להתנשא אלא קיום ההלכה.
• פשרה למען השלום (בלית ברירה): במקרים קיצוניים בהם אי-ההשתתפות עלולה לגרום לפגיעה ממשית, ניתן להקל באופן חלקי (למשל, ריקוד קל ולא משתולל, מחיאת כפיים בצורה שונה). הדובר מציין שהדבר נעשה רק משום "גדול השלום".
• "אם לא אין ברירה אלא תרקוד רק מה בצורה איתית ח כפיים אין בעיה תמחק כפיים בפוך כן דהיינו בשינוי ופתר את הבעיה אבל הריקוד אף על פי שמורי תוקף בחריפות את העניין הזה של ריקוד בשמחת תורה א אלא הוא אומר רק הרמת רגליים ולא יותר אבל דומה ששם מורי קרח שני דברים ביחד בכך שרוקבים משתוללים ב שגם גם זורקים את הספר תורה לאור כשמחה וזה זלזול וביזוי אבל כל שאין לנו דברים כאלה וכל שאנחנו עושים את זה משום גדול השלום כשאין ברירה ואין יכולת על דעתברה אז כאמור אם אדם ירקוד בצורה קלילה לא משתוללת משונה משהו על מנת למנוע שלום עוד ניתן להתיר ואם לא אסור."

מסר מרכזי:

הדובר מדגיש את חשיבות שמירת ההלכה האוסרת ריקוד ומחיאת כפיים בשבת על פי פוסקי עדות המזרח, אך גם מצביע על הצורך לנהוג בחוכמה וברגישות במצבים של אירוח הדדי עם קהילות הנוהגות אחרת, תוך מתן עדיפות לשמירה על השלום ומניעת מחלוקות