שביתת צרכנים, האם מי ששובר שביתה שכזו נחשב עבריין?

טיעונים מרכזיים התומכים בחובת ההשתתפות בשביתת צרכנים (או איסור הפרתה):

1. תוקף תקנות בני העיר וסקטורים שונים: הדובר מביא את דברי "בעל שו"ת דרכי נועם" שנשאל על מקרה בו סוחרים יהודים ארגנו שביתת צרכנים כנגד גויים שניסו לנצל אותם, והיה יהודי אחד שלא שעה לחרם זה. הרב פסק שאותו יחיד הוא עבריין מכיוון שקיימת סמכות לבני העיר או לסקטורים מסוימים לתקן תקנות, ותקנות אלו מחייבות את כל בני העיר או הסקטור.

• ציטוט רלוונטי (מתורגם): "יש תוקף לתקנות בני העיר או תקנות של סקטורים שונים. יש לבני העיר סמכות לתקן תקנות גם תקנות כאלה. והתקנות האלה הן חייבות את כל בני העיר. וכן בני סקטורים מסוימים יכולים לתקן תקנה והתקנה הזו מחייבת את כל בני הסקטור ההוא. ואם כן אותו יחיד הוא עובר עבירה בכך שהוא לא מקיים את התקנה."

1. גרימת נזק לרבים: גם ללא קשר לתקנה קיימת, יחיד המפר שביתת צרכנים או חרם גורם נזק לרבים, וחל איסור לגרום נזק לרבים. על כן, מותר ואף צריך למנוע ממנו לעשות זאת.

• ציטוט רלוונטי (מתורגם): "דבר נוסף אומר בעלשות דרכי נועם האדם הזה גורם נזק לרבים ויש למנוע אותו מלגרום נזק. זאת אומרת ללא כל קשר הם תקנה. גם אם לא הייתה תקנה אדם כזה יחיד שמפר את שביטת הצרכנים או את מה שקוראים חרם הוא גורם נזק לרבים ואסור לגרום נזק לרבים ויש למנוע בעדו ומותר וצריך למנוע בעדו."

1. "כופין על מידת סדום": הדובר מוסיף נימוק שלישי לפיו הפרת שביתת צרכנים נחשבת ל"מידת סדום" ("זה נהנה וזה אינו חסר כופין על דת סדום"). במקרה של שביתה שמטרתה למנוע עוולה או מחירים מופקעים, היחיד שממשיך לצרוך אינו ניזוק, בעוד שהציבור הרחב ניזוק מהמשך המצב. במצב בו אחרים מפסידים והוא לא, ואף עשוי להרוויח מכך שהשוק אינו יציב, יש לכפות עליו לנהוג כדעת הרוב. אסור לאדם להיות אינדיבידואליסט ולהתעלם מצורכי הרבים.

• ציטוט רלוונטי (מתורגם): "ויש בזה אפילו מה שנקרא כופים על מידת סדום. למה? כי זה נהנה וזה אינו חסר כופין על דת סדום. כל שכן כשמחסר אחרים הוא מחסר לעצמו שיש לחופו ושותים. כלומר אסור לאדם להיות אינדיבידואליסט, להסתכל על עצמו מבלי להסתכל על אחרים. צורך הרבים, צורך האחרים, גם זה הוא שיקול."

מטרת שביתת הצרכנים לפי המקור:

הדובר מציין כי חכמי ישראל ראו בשביתת צרכנים (או חרם) ככלי שמטרתו למנוע:

• קרטלים יקרים.
• מחירים מופקעים שאינם מוצדקים, במיוחד במצרכים שהם בבחינת "חיי נפש".

במקרים כאלה, קיימת חובה על כולם להשתתף בשביתה.

נקודה למחשבה:

הדובר מציין כי יש לבחון האם באמת המקרה הנדון של כפייה על מידת סדום אכן מתאים לנתונים הקיימים. עם זאת, העובדה שבעל "שו"ת דרכי נועם" מצא לנכון לגייס נימוק שלישי זה כדי לבסס את האיסור על אי-השתתפות בשביתה, מעידה על חשיבות הנושא בעיני חכמי ישראל.

סיכום:

קטע השמע מציג עמדה הלכתית חזקה התומכת בהשתתפות בשביתת צרכנים שמטרתה למנוע עוולה או מחירים בלתי הוגנים. אי-השתתפות נתפסת כהפרה של תקנות הציבור, כגרימת נזק לרבים וכמעשה של "מידת סדום". המקור מדגיש את האחריות החברתית וההדדית של הפרט בתוך הקהילה