אמירת "שלום" במרחץ איש לחברו, היש בסיס לאסור?

נקודות מרכזיות:

• השאלה: האם מותר לומר "שלום" לחבר במקלחת של הפנימיה? לכאורה, יש מקום לאסור זאת בהתבסס על האיסור להזכיר דברי קודש בבית הכסא ובבית המרחץ, כמו קריאת שמע או הזכרת שמות השם.
• דברי הרמב"ם: הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ו', הלכה ה') מבחין בין שמות השם שאין מוחקים אותם לבין כינויים לשם (כמו רחום וחנון) שכן מוחקים אותם והם נחשבים כשאר דברי הקודש. בהלכות קריאת שמע (פרק ג', הלכה ד') הוא קובע שלא רק קריאת שמע אסורה בבית הכסא ובבית המרחץ, אלא כל עניין שהוא מדברי קודש. מכאן עולה לכאורה איסור לומר "שלום" במקומות אלה.
• דברי השולחן ערוך: השולחן ערוך (אורח חיים, סימן פ"ה, סעיף ב') מתיר לומר כינויים לשם ה' שניתנים למחיקה (כגון רחום ונאמן) במקומות אלה. אם כן, מכיוון שהמילה "שלום" בוודאי מותרת למחיקה, לכאורה מותר לאומרה בבית הכסא ובבית המרחץ על פי פסיקת השולחן ערוך.
• דברי מורי סעיד עדני (הובאו על ידי מורי): הוא כתב שהמילה "אללה" בשפה הערבית נחשבת כשאר הכינויים המותרים למחיקה ולכן מותר לאומרה בבית המרחץ. מכאן משתמע שאף המילה "שלום" אינה חמורה יותר ויש להתירה.
• סתירה לכאורה: קיימת סתירה לכאורה בין דברי הרמב"ם המחמירים בכל הנוגע לדברי קודש במקומות מטונפים לבין דברי השולחן ערוך ומורי סעיד עדני המתירים שימוש בכינויים הניתנים למחיקה.
• הוראת המשנה ברורה: המשנה ברורה (שם, סעיף קטן י') כותב שאף על פי שמותר למחוק את המילה "שלום", כיוון שהקדוש ברוך הוא נקרא בה (אף שאינה מיוחדת לו), אסור להזכירה כשמתכוון לעניין השלום במקומות מטונפים, כפי שמבואר בסימן פ"ד. הוא מוסיף שדברים מסוימים דינם כשמות בלשון הקודש.
• ציטוט: "כמו בהזכרת השלום שמותר גם כן למחקו אף על פי כן, כיוון שהקדוש ברוך הוא נקרא בו, כלומר במילה שלום, אף על פי שאינו מיוחד לו, אסור להזכירו כשמתכוון על עניין השלום..."
• הקשר למנהג ברכה בשם ה': בתחילה נהגו לברך בשם ה' ("שלום עליך גיבור השם עמך גיבור החיל"), ורק לאחר מכן תיקנו לברך במילה "שלום". לכן, כאשר אדם מברך את חברו בשלום, הוא מתכוון לכינוי של השם, ועל פי המשנה ברורה יש מקום לאסור זאת.
• דברי רבנו (אולי הרמב"ם בתשובה): מוזכרת תשובה לרבנו שאסר להיכנס לבית הכסא עם טליתות שיש בהן רקמה של פסוקים או ברכות, מכיוון שאלו כתבי קודש. הוא אף החמיר ואמר שלדעתו אין זה ראוי להכניס לבית הכסא אותיות אשוריות, אפילו אם הן לשון חול, כיוון שבהן נכתב ספר תורה. מכאן עולה החומרה של רבנו בנוגע לכל דבר הקשור לקדושה במקומות מטונפים.
• הבחנה אפשרית בין נראה לנשמע: ייתכן שיש להבחין בין דבר הנראה (כתב) לדבר הנשמע (דיבור). בדבר הנראה יש להחמיר יותר, כיוון שהוא נשאר קיים, בעוד שדבר הנשמע הוא הבל פה ונעלם מיד. ייתכן שזו דרך ליישב את דברי רבנו.
• המלצה למעשה: למרות ההיתר לכאורה מצד השולחן ערוך ומורי סעיד עדני, ההמלצה הסופית היא שלא לברך זה את זה בשלום בבית המרחץ או בבית הכסא, בהתאם להוראת המשנה ברורה והחומרה העולה מדברי רבנו.

ציטוט רלוונטי נוסף:

• "אבל בשולחן ערוך אור החיים סימן פה סעב כתב מרן השולחן ערוך הבעל השמות שאינם נמחקים אבל השמות שהם כינויים שהם נמחקים כגון רחום נאמן וכי יוצא בהם מותר לאומרם שם ואם כן איפה יוצא איפה שהכ משלום שהוא ודאי מותר למחוק אותו מותר לומר אותו שם בבית הכסה בבית המרחץ לאור ההכראה של מרן השולחן ערוך..."
• "...אבל בשלב זה לעניין ההוראה דומה שאנו צריכים להתלקד סביב הוראתו של המשנה ברורה שכתב בשולחן ערוך שם סעיף קטן י כמו בהזכרת השלום שמותר גם כן למחקו אף על פי כן, כיוון שהקדוש ברוך הוא נקרא בו...אסור להזכירו כשמתכוון על עניין השלום..."
• "...ואם כן לכאורה אם רבנו החמיר אפילו בדברי חול שכתובים בכתב אשורי להכניסם לבית אחר אם כן גם אמירת שלום שכולע עלמה יודעים שזה כינוי לשם השם מכינויים נמחקים שלכאורה אסור לומר אותו במקומות מתונפים כאלה..."
• "...כהמלצה מן הראוי שלא לברך זה את זה בשלום בבית מרחץ או בבית תחסה רבי חנן שמן חנא"

לסיכום, אף על פי שיש מקום להתיר את אמירת "שלום" בבית המרחץ ובבית הכסא על פי שיטת השולחן ערוך המתירה שימוש בכינויים הניתנים למחיקה, הוראת המשנה ברורה והחומרה העולה מדברי רבנו מטים את הכף לכיוון איסור הדבר, ולכן ההמלצה היא להימנע מכ