הרב המקרא את החתן בברכת הארוסין, האם אין לחשוש לאמירת שם ה' לבטלה?

שלשום הוזמנתי לקרות חתם שראש הישיבה שלו אמנם ערך את החופה בקידושין אבל מאחר הוא חתן תימני ורצה לברך את ברכת האירוסין ובעצמו הוזמנתי לקרות אותו ואז בתום הקידושין והשבע ברכות א תנפלו ותמהו איך אנחנו מעיזים להוציא שם שמיים מפינו שאנחנו מקרים את החתן בכלל כל הקירו היה זר ומוזר בעיניהם בעל אחת כמה וכמה לשמוע את שם השם יוצא מפי כמקרא אותו לומר את שם השם והמצמיע שבעתיים לא רק אשכנזים וספרדים תמהו אלא אפילו מבני עדתנו ואפילו מבני אלו שידעו והכירו גם הם כבר היו מבין ה מהים ומבין המפקפקים וכולי ולכן מורי ורבותיי אנחנו צריכים להשיב אל התמיעות האלה ולהקדים ולומר אני מניח שבעזרת השם כשיקום משה רבנו תחיית המתים רבים רבים מאיתנו יפקפקו אם הוא היהודי האמיתי בגלל צורתו חזותו והתנהגותו לנוכח כל השינויים היותר מאוחרים שהראו אחריו אבל זו דרכו עולם שדווקא המקוריים השומרים את מ שמ השם הם נהיים המוזרים ואילו המשנים עוד שינוי אחר שינוי וכולי וכולי הם הנחשבים בעיני עצמם כאילו כשומרי משמרת השם ובכן באמת רבנו סעד הגאון והרמבם ומרן כותבים שברכת האירוסין אומר אותה החתן כי היא ברכת מצווה ומצווה בו יותר בשלוחו. הלכה מפורשת רבנו סעד הגאון ברמב"ם הוא ושולחן ערוך. והנה א אנו מוצאים בתקליל שלא כולם אבל כבר אפילו בתקרי משלושבזיל נאמר ויש אפלו מלפני כן גם כן שהמורי מקר את החתן כדי לא לבייש את מי שאינו יודע. כלומר היה מורי אומר ברוכתו חתן אומר ברוחתו השם אלוהינו אבל אומר את זה אם שם השם ממש והוא אומר אחריו וכן פסקה פסקה עד שהוא גומר אפילו שחתן תלמיד חכמים אבל כדי לא לבייש את מי שאינו יודע אז היו אומרים לו את זה בקירוי העניין הזה של הקירוי יסודו בהרי קודש כבר אנחנו מוצאים שממקרא ביכורים בזמן שבית המקדש היה קיים, מהרבנה וכך ננהג, מעלים את הביכורים לבית המקדש. ושם כשמביאים את הביכורים לכהן, זה שמביא את הביכורים ומקיים מצוות עשה של הבעת בכורים, מחוייב לומר מקרא בכורים. זוהי פרשת ביכורים. והפרשה הזאת כתובה בכל חומש. וחומש זה תורש בכתב, זה לא תורש בעל פה. ויכל אדם להחזיק חומש ולקרום מתוכה. במיוחד שבימם היו ספרי תורה קטנים שממש מכירים את הכל ואין שום בעיה לפתוח לו לקרוא את מקרא ביקורים מתוך הכתב. ואף על פי כן, המשנה אומרת במפורש במסכת ביכורים וכך רבנו פוסק להלכה שהיו מקרים את זה שהיה מביא בכורים, מקרים אותו את מקרא בכורים כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע. יש ציין שמקרא בכורים כמו ברכת כהנים הם הדברים אשר נאמרים רק בלשון הקודש לא בלשון זרה תפילה אפשר להתפלל ביוונית בסינית בגרמנית בכל שפה אבל מקרא ביכורים רק בשון הקודש כמו גם ברכת כהנים ואז פירושם של דברים שהדבר פשוט שהיו אומרים להם את שם השם כדי ללמד אותם אחרת איך יקרע אותם הנהגאו בעצמכם אנחנו מקרים את הכהנים בברכת הכהנים. איך כיצד אנחנו עושים זאת? על ידי זה שאנחנו אומרים להם את שם השם ממש את שם השם והוא חוזר אחרינו בשם השם. זה נקרא קירוי. זה יסודו של הקירוי. וכן הלכה מפורשת בדברי רבנו בפרק ראשון הלכה מברכות הלכה טו שאדם שאיננו יודע לברך מתאר לעצמנו הוא רוצה לברך המוצלחמני הארץ ואני לא אוכל. אז אני מקרע אותו למד אותו ואומר אחריי כי אני לא יכול לברך בשמו כי זה לא ברכת מצוות זה ברכתן ואני לא אוכל אז אני מקרא אותו איך הוא יודע אותו דבר גם תינוקות הם בכלל לא אוכלים לא שותים לא שום דבר מלמדים אותם אצל אמורי את הברכות והגמ וההלכה אומרת אין עונים אחרי ממן כי זה לא ברכה זה סתם לימוד משמע שאם אומרים אין עונים אחריהם אמן משמע שהברכה כבר ברכה היא שם השם אלא למה לא עונים אמן? בגלל שזה לא ברכה לשם ברכה, אלא רק בשם לימוד. אבל הדברים פשוטים שאומרים להמת שם השם, אחרת, איך הוא ידע לקרוא את הברכה כהלכה? או עוד יותר גדול מכך. אדם שאכל פת ועכשיו מברך ברכת המזון. זה הברכה היחידה שזה חובה מן התורה. ברכת המזון. ואני לא אכלתי איתו. הוא לא יודע לברך. איך הוא יצא ידי חובה בברכת המזון שלי דאורייתא בקירוי אומרים להם מלמילים אחרינו דבר פשוט שם השם כי לא ידעו ולא יבינו בחשך הלכו ולכן הדברים פשוטים שבאמת מאחר בהלכה נפסקה שברכת האירוסין אמר אותה החתן כפי שאמרתי כך ברמסעד הגאון כך ברמבם כמו שולחן ערוך יש עוד רבים אבל מנינו שלוש טחנות שלושה פוסקים שהם בשבילנו שהם דבר בעניין הזה הרי במאחר ואבותינו בתימן נהגו בלקרות תחתן לפחות לפני 250 שנה, 300 שנה, דבר פשוט ברכות את החתן הרע דבר פשוט שאין בזה שום שרך של פקפוק. אלא מה? למרות שאפילו אלה שיודעים את הדין ויודעים את המנהג, כי לא תמיד כולם יודעים את הדין וודעים את המנהג. אפילו אלה שיודעים את הדין וודעים את המנהג, מתחילים להרהר בו, ולומר אולי בימינו אין צורך לקרות. למה? כי מאחר ואפילו החינו האשכנזיים אפילו רב גדול כשהוא בא לברך נותנים לו סידור. אם כן לא שיך להגיד כדי לא לבייש את מי שאינו יודע שהרי אפשר לברך מתוך סידור. ועל כך אמרתי שבימם שהיו שהיה מקדש במהרי בני בית המקדש. מה הבעיה? לבי חומש? מה לבי מה הבעיה להביא ספר תורה שיקרא מתוכו אלא מה על כורחנון הוא לומר שלא אומרים בגלל שאפשר מתוך הכתב לכן לא יקרו כי הם רוצים דבר שוטף תביא סידור לא תביא סידור אולי נעקור את ההלכה האומרת שמלמדים תינוקות של בית רבן במשנה ברורה כותב בסימן רטו הוא כותב במפורש בסעיף קטן בשם השם מלמדים את התינוקות של בית רבן אולי בימינו נעקור את ההלכה הזו ונאמר אפשר בקלטות א אחד אפשר אפשר אחד לא אפשר קרבינו כך שהרי בקלטת לא יכול מקליט לומר כן ככה לא ככה המורי אומר אמרתי לך תגיד ככה הוא מדקדק איתו עד שהוא מוציא את שם השם היטב היטב אבל אם המקרה המלמד יפחד מהצל של עצמו בגלל אמירת שם השם הרע ואבוי התלמיד יהיה משובש באמירת שם השם ודווקא בשם השם יהיה משובש או הלל של אומרים אם החתן רוצה לברך שיברך אבל לא לקרות אותו אם ככה אם נתיר לחתן לברך הוא מבייש את רוב רובי החתנים ברית המדחמים שאינם מברכים הוא מבייש אותם אלא מה אי אפשר לבוא להגיד לעקור הלכות רק ב כלל זה שאלה ששינו משל מה הדבר דומה אדם אשר מוזמן לבית כנסת אשכנזי לקרוא בתורה אז נגיד לא שלא יקרא הוא בעצמו בתורה כדי לא לבייש מי שאינו יודע כי יש חזן זאת לא עמת המידה ולא כחדנים בהוראה אדרבה ואדרבה הוא יודע לקרוא יקרא בנימין קם אצלנו בן מין זר השם שר חייהו אומר שמ שלו בדרך שהוא רגיל אבל הוא אומר כי כי כך זה צריך להיות רבותיי ולכן כמו שאנחנו אומרים שהחתן שרוצה לברך אדרבה מצווה בו יותר בשלחו כך אותו דבר בקירוי וכל המשנה ידו על התחתונה וכל המחזיר עתרה ליושנה לא נקרא ורה ולא נקרא משנה אלא המשנה מעיקר הדין הוא זה שדוע על התחתונה ונסיים מורי ורבותיי במשך כבר פעם אמרתי לכם שבאחת הקהילות הדתיותחו חתן בר מצווה הכין אותו חודש חודשיים לפני כן כי משפחה לא דתית וביום ביום שבת באה המשפחה שלו אבא שלו סבא שלו כולם לבית הכנסת באותה קהילה מגובשת עם רב של בית כנסת נמר ובאמת שאר לכבות חתנה בר מצווה הניקולות מלא הכבוד מלא החום וקידוש ודרשה וצורה לחתנה בר מצווה ממש תרומות רוח במוצאי אותה שבת האבא שלה חתן הבר מצווה התקשר לרב ואמר לו אם הוא מוכן הוא רוצה האבא של הבר מצווה בבר מצווה בסבא לבוא להודות לו על השבת הנפלאה ועל הכל המעמד הזה של התקס בר מצווה אמר לו למה לא רק הרב התפלא כי הסבא של החתן הבר מצווה הוא איש שינוי מרוטפי הדת במקום ושהוא בא להודות לרב המוזר מגיעים ההורים אחד מהסבא בחתנה בר מצווה הודו לרב באמת שזה היה מעמד נפלא ומופלא ואז אומר הסבא לרב אני יודע שאתה מתפלא שבכלל באתי לבית כנסת ואני יודע שאתה מתפלא שבעתיים שאני בא לברך אותך על המעמד אני רוצה לספר לך את הסיפור הבא אני הייתי יתום וגרתי בי שערים הגיע הזמן שלי לבר מצווה והאמא שלי מסרה אותי למלמד שמד אותי לקרוא בתורה לקראת הבר מצווה והוא למד אותי אלא מה שהוא לא מתפלל באותה בית כנסת הוא אפילו לא בא לכבודי להתפלל באותה שבת שאני הייתי אמור לקרוא בתורה היה לך בית כנסת שלו יתום הייתי ויתום נשארתי הלכתי בודד לבית הכנסת כלומר בלי אבא ובלי הרוע הרוחני שלי הגעתי העלו אותי לתורה בכבוד רב אני בא ומברך ברוך אתה השם אז כולם צעקים אדו אדו ואני חוזר לא מבין ברוךתו השם אדו אדו ואני ילד אניך שומע צעקות אדו אדו עוד פעם פעם שלישית ברוך אתה השם אדו אדו אומר נחלמתי ולא הבנתי מה הם רוצים אומר משם התפרקתי משם נטשתי את הדת ולא רק הייתי א איך קוראים לא דתי אלא ז*** שונא דתיים ושונא דעת היום על ידי קידוש השם שראיתי אצלכם חזרתם אותי חזרה הביתה לבית הרוחני שלי ללמדכם מורי ורבותיי יש חומרות שאין להם מקום זה נראה בעינינו אנחנו מחמירים יותר מרבותינו יותר מהתנאים יותר מרבותינו יותר מאבותינו שנהגו כך חבות כאלה אין להם מקום אמרו שמותר למד את הילד בשם השם תלמד אותו בשם השם מה אתה אומר לו השם מסכן הוא ילד מה הוא מבין? אז הוא אתה אמרת לו השם אז הוא אומר השם כן אבל ברגע שאתה תאמר לו בשם אדנות הוא יאמר בשם אדנות בשם אדנות ולכן רבותיי בדברים האלה איזה הוא חכם הרואת הנולד והולך במטווה שתבו גדולי ישראל רבי חנו בנגש