האם רשאי לשנות ממורשת אבותיו בהידור מצוות הדלקת נרות החנוכה?

הקלטת עוסקת בשאלה האם אדם רשאי לשנות את מנהג אבותיו בנוגע להדלקת נרות חנוכה, ובמיוחד האם מותר לו לאמץ את מנהג הרמב"ם (נר אחד לכל אחד מבני הבית ביום הראשון, ומוסיף נר אחד לכל אחד בכל יום) במקום המנהג הנפוץ (נר אחד ביום הראשון לכולם, שניים ביום השני לכולם וכן הלאה). הדיון מתפתח לשני צירים מרכזיים:

1. מעמדם של מנהגי אבות והאם הם מגבילים בהידור מצוות:

• הדובר מציין כי השאלה הראשונה היא האם מורשת האבות מגבילה את האדם מלהדר יותר מהם.
• הוא מבהיר כי במקרה זה, אין מדובר בעניין של "יוצא ידי חובה או לא יוצא ידי חובה", שכן גם במנהג האבות יוצאים ידי חובה לדעת הרמב"ם.
• הוויכוח הוא על הגדר של "מהדרין" ו"מהדרין מן המהדרין".
• הדובר קובע כי אין מניעה שאדם יאמץ לעצמו גדרי הידור יותר מאבותיו, כל עוד אין בכך "התרסה משתמעת" כאילו אבותיו לא ידעו או לא יצאו ידי חובה ("בבחינת דור אבותיו יקל").
• הוא מדגים זאת במשל האתרוג: כשם שלא יאסר על הבן להדר ולקנות אתרוג מהודר יותר מהמקובל בדור אבותיו, כך גם בעניין הדלקת הנרות. "עניין ההידור הוא עניין אישי ואין מגבלה בגלל מורשת אבות."

1. הגבולות בהידור מצוות ובזבוז ממון לשם כך:

• הציר השני עוסק בשאלה האם אין מגבלה בהידור מצוות, שכן במנהג הרמב"ם ההידור גדל באופן משמעותי.
• הדובר מזכיר את הכלל שבהידור מצוות "אל יהדר אדם יותר משליש במצווה".
• הוא מביא את דברי הרמב"ם בהלכות ערכים ובאגרת תימן בנוגע לאיסור בזבוז יותר מחומש מנכסי האדם, אפילו לצדקה או הקדש. "לא יקדיש אדם ולא יחרין כל נכסיו והעושה זה עבר על דעת כתוב שהרי הוא אומר מכל אשר לא ולא כל אשר לא."
• הרמב"ם אף כינה אדם הנודר את כל נכסיו להקדש כ"טיפש", שכן הוא יצטרך לבריות ולא ירחמו עליו.
• הכלל הוא ש"כל המפזר ממונו במצוות לא יפזר יותר מחומש."
• בנוגע לצדקה לעניים, הרמב"ם קובע שנותנים לעני "כפי השגתו מה שיש לי אני נותן חמה עד חומש נכסיו מצווה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מכן עין רעה."
• גם בהידור מצווה רגילה, הגבול הוא עד שליש מעלות המצווה הבסיסית. "אם המחיר של אתרוג שהוא כשר, הוא לא מהודר אבל הוא כשר... אם המחיר שלו נניח הוא 30 ש₪ אזי כמה אני צריך להוסיף להידור אני מוסיף שליש במצווה אפילו לא נגיד 10 שק 40 נגיד מלגב נוציא אתזה יותר אז כמה 42 וח שקומר זה הגבול לא מעבר לזה."

1. יישום הכללים על הדלקת נרות חנוכה:

• הדובר מעלה את הקושי ליישם את כלל השליש על הדלקת נרות חנוכה במנהג הרמב"ם, שכן מספר הנרות גדל באופן משמעותי ויכול להגיע להוצאה גדולה מאוד. "הרי זה מפקיע את כל החשבון שאמרנו ולכאורה זה פרץ כל גדר."
• הוא מצטט את "ערוך השולחן" ואת "אור החיים" הסוברים כי בנרות חנוכה ובארבע כוסות, "אין שיעור להוצאתן דאף על גב דבכל מצות יש שיעור עד שליש במצווה... מכל מקום אלו שהם פרסומי ניסע וחיבול עני למכור כסותו שוב אין שיעור לדבר."
• עם זאת, יש הסוברים שגם כאן אסור לבזבז יותר מחומש.
• הדובר נוטה לדעה כי מכיוון שמצוות נרות חנוכה נועדה לפרסום הנס, יש בה הידור מיוחד שחכמים קבעו את גבולותיו (מהדרין ומהדרין מן המהדרין), וגבולות אלו עולים על שליש במצווה.
• יחד עם זאת, הוא מדגיש כי אין זה אומר שפקע כל גבול, ואסור לאדם להגיע למצב של עניות כתוצאה מהוצאות מופרזות על המצווה. "ולכן כל עוד יש שיטת רבנו בגדרי מהדרין מהדרין למהדרין ואם זה בגדר יכולתו לפי סת ידו זה הגבול שהוא יכול להגיע אליו לא מעבר לזה לא ייצור מצב שיפריז על מיטותיו מעבר לדברים האלה רק עד הגבול הזה ולא יותר."

לסיכום:

הדובר מתיר לאדם לשנות את מנהג אבותיו ולאמץ את מנהג הרמב"ם בהדלקת נרות חנוכה, כל עוד אין בכך זלזול במנהג אבותיו. עם זאת, הוא מדגיש כי גם בהידור מצווה חשובה זו יש גבולות, הנובעים מהאיסור לבזבז יותר מחומש מנכסי האדם ומכללי ההידור שקבעו חכמים (מהדרין ומהדרין מן המהדרין), אשר אמנם חורגים מכלל השליש במצווה, אך עדיין מחייבים התחשבות במצבו הכלכלי של האדם ואיסור להפוך לעני כתוצאה מההידור. הגבול הסופי להידור הוא יכולתו הכלכלית של האדם במסגרת גדרי ההידור שקבעו חכמים