דילוג לתוכן העיקרי

מנהגי עדות שונות

1 איך אנו אמורים להתנהג כאשר אנו בסביבה דתית אך לא פוסקים לפי רבינו וזה יוצר מצבים של ניגודיות שיש דברים שלנו אסור ולהם מותר כגון: בדין אמירה לגוי מותר להם לרמוז ולנו אסור או שלהם מותר להניח מאכלים בשבת כאשר הפלטה דולקת ולנו אסור איך אנו אמורים להתנהג האם בגלל שלהם מותר אז אני יכול ליהנות מכך או שלמרות שלהם מותר בגלל שלי אסור אז אסור לי ליהנות מכך?
והאם יש הבדל בין צבא או ישיבה או שבת חברים?

לגבי שילוש זמן לימוד תורה

רבנו כותב בהלכות ת"ת פ"א הלכה יא' שרבנו כותב בשליש האחרון שיבין אחרית דבר מראשיתו ויוציא האסור והמותר וכו.. האם רבנו מדבר על כל אדם או רק מי שזכה להיות תלמיד חכמים? כי בפועל דבר זה אפשרי רק לתלמידי חכמים.
ועוד, מי שהוא לא בר הכי להבין אחרית דבר מראשיתו מה ילמד באותו השליש האחרון?
ועוד, האם הלכה למעשה לימינו חייב להקדיש שליש בדיוק מזמנו ללימוד התורה שבכתב והרי בימינו רובנו ככולנו מקדישים הרבה יותר זמן ללימוד התורה שבעל פה.
יורנו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמיים.

שאלות שונות

1 על פי הרמב"ם.  בתפילת שמונה עשרה, בברכת סלח לנו. האם יש סיכוי שאכן הקב"ה יסלח לנו על העוונות, אם נכוון היטב?

2 בהלכות אבל פ"ט ה"ז.
(על ברכת השם). אחד השומע ואחד השומע מפי השומע, חייבין לקרוע.
אם השומע מפי השומע שמע בלשון סגי נהור בלשון ברכה, "פלוני ברך השם" ולא בלשון קללה.
האם גם אז חייב לקרוע, או רק אם שמע בלשון קללה ח"ו?

 

Subscribe to הרה"ג רצון ערוסי