סמכותה של הרבנות הראשית
מה סמכותה של הרבנות הראשית מבחינה הלכתית?
1 על פי הרמב"ם. בתפילת שמונה עשרה, בברכת סלח לנו. האם יש סיכוי שאכן הקב"ה יסלח לנו על העוונות, אם נכוון היטב?
2 בהלכות אבל פ"ט ה"ז.
(על ברכת השם). אחד השומע ואחד השומע מפי השומע, חייבין לקרוע.
אם השומע מפי השומע שמע בלשון סגי נהור בלשון ברכה, "פלוני ברך השם" ולא בלשון קללה.
האם גם אז חייב לקרוע, או רק אם שמע בלשון קללה ח"ו?
1 אם המתפלל מכוון בתפילה זו על עבירות ספציפיות שעשה והוא מתחרט ובוש שעשאן, ושב בתשובה ומבקש מה' יסלח לו, הרי ימינו פשוטה לקבל שבים.
2 לא. רק כששמע במפורש ולא בכינוי.
מה סמכותה של הרבנות הראשית מבחינה הלכתית?
מדוע השמיט הרמב"ם בחיבורו את החרש למרות שבמשנה נזכר החרש מכלל המוציאים י"ח אחרים בקריאת המגילה?
בכל המצוות המחייבות שמיעה אין החרש מוציא י"ח ומדוע בקריאת המגילה סובר הרמב"ם שחרש המדבר חייב אישית?
כיצד ינהגו ההולכים לשיטת מרן השו"ע, האם יחששו להחמיר משום שלכאורה דרגת חיוב החרש נמוכה יותר ויעדיפו ש"צ הבריא?
רציתי לאול בבקשה האם יש איסור במתן שירותי מקצועיים כמו עריכת דין או ראיית חשבון וכדו' לעסק של יהודי מומר המתפרנס מהפצת אמונתו ב"משיח", השירות הניתן לו מסייע לו מול שלטונות המס ותביעות אחרות וכן לייעול עסקי ותכנון רווחי של עסקו ופרנסתו.
האם במתן שירות זה יש בכדי מסייע לעוברי עבירה או אולי אפילו עבירה בפני עצמו?
תודה.
שלום לכבוד הרב
כתב רבינו בהלכות עדות פרק י"א, ה': "וכן הבזויים פסולין לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק לפני כל העם..."
מדוע רבינו כתב "הבזויין"? הרי בגמרא יש אומר שחשוב ככלב ויש אומר פוסל לעדות ופסקה הגמרא שפסול לעדות, משמע-אינו נראה ככלב,
האם יש מקום לסבתא שרבינו כתב הבזויין כיוון שבכל דור יש "בזויין" אחרים?
ובימינו מי שאוכל מול כל העם בשוק אינו פסול לעדות?
תודה רבה
היש לחשוש בנסיבות אלו לאיסור טחינה בשבת?
אין טחינה בפירות לשיטת הרמב"ם, האם דווקא פירות העץ או אף פירות האדמה?
כיצד פוסק הרמב"ם שאין מרסקין החרובין לפני בהמה והרי הם פרי עץ שאינו בגדר טחינה?
באין גוי, האם מותר לחלוב באמצעות ילד שטרם הגיע לגיל בר המצווה?
באילו תנאים מותר ליהודי לחלוב בהמה בשבת?
האם מותר ליהודי ליהנות בשבת מחלב שנחלב בשבת ע"י גוי?
מהם המבחנים להתיר שימוש בתרופות בשבת לחולה שאין בו סכנה?
א) חלק מיהודי תימן נהגו בד"כ עפ"י השולחן ערוך, וחלק אחר נהג בד"כ עפ"י הרמב"ם, למעט מקרים חריגים.
האם מותר ליהודי ממוצא תימני,אשר אבותיו נהגו בד"כ עפ"י השולחן ערוך, להחליט לנהוג עפ"י פסיקת הרמב"ם בלבד, גם גם במקרים החריגים בהם חלק מיהודי תימן (לא אבותיו של השואל) נהגו שלא עפ"י הרמב"ם?
ב) האם מותר ליהודי ממוצא כלשהו, לשנות ממנהג אבותיו, ולהחליט לנהוג עפ"י פסיקת פוסק גדול ומפורסם (כמו, הרמב"ם, או הראב"ד, או השולחן ערוך, או הרמא או הרב עובדיה יוסף, או כל רב אחר גדול ומפורסם), בהנחה כי אין לאדם זה כל בעיה טכנית בברור הפסיקה של אותו פוסק בו הוא בחר, בכל נושא בו הוא נתקל?