דיני שכנים – פתיחת חנות / משרד / קליניקה בבניין מגורים

נאמר במשנה במסכת בבא בתרא בדף כ עמוד ב':

חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות

הגמרא דנה בדברי המשנה:

בסיפא מובן מדוע לא ניתן למנוע קול הפטיש או קול הריחיים כי בזמנם היה נהוג שהדירה משמשת גם לפרנסה/ייצור, מה ההבדל בין הרישא לסיפא בדין התינוקות, מדוע בסיפא לא יכולים השכנים למנוע מקול התיקונות?

אמר אביי סיפא אתאן לחצר אחרת

כלומר, ברישא מדובר באותה חצר, לכן יכולים השכנים למנוע בעד השכן, ואילו בסיפא מדובר על בני חצר אחרת שאינם יכולים למנוע בעדו.

אולם רבא דוחה את דברי אביי - א"ל רבא אי הכי ליתני חצר אחרת מותר!

ולכן רבא נותן הסבר אחר:

אלא אמר רבא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך דאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה מאי דרוש (דברים יא, יט) ולמדתם אותם ולמדתם אתם התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש (ישעיהו ב, ג) כי מציון תצא תורה ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע

כלומר, מדובר בסיפא מדובר על תקנה מיוחדת ללימוד תורה של תינוקות.

וכן פסק רבינו בהלכות תלמוד תורה פרק ב' הלכה ז':

אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקַּשׁ לְהֵעָשׂוֹת מְלַמֵּד, אַפִלּוּ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר--אֵין יְכוּלִין שְׁכֵנָיו לְמַחוֹת בְּיָדוֹ.  וְכֵן מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁבָּא חֲבֵרוֹ וּפָתַח בַּיִת לְלַמַּד תִּינוֹקוֹת בְּצִדּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ תִּינוֹקוֹת אֲחֵרִים לוֹ, אוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ מִתִּינוֹקוֹת שֶׁלְּזֶה אֵצֶל זֶה--אֵינוּ יָכוֹל לְמַחוֹת בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "ה' חָפֵץ, לְמַעַן צִדְקוֹ; יַגְדִּיל תּוֹרָה, וְיַאְדִּיר"

ובהלכות שכנים, פרק ו':

יב  חָנוּת שֶׁבֶּחָצֵר, יְכוּלִין הַשְּׁכֵנִים לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵין אָנוּ יְכוּלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין, אֵלָא עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בְּחָנוּתוֹ וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק.  אֲבָל אֵינָן יְכוּלִין לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵין אָנוּ יְכוּלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ אוֹ מִקּוֹל הָרֵחַיִם, שֶׁהֲרֵי הִחְזִיק לַעֲשׂוֹת כֵּן.

יג  וְכֵן יֵשׁ לוֹ לְלַמַּד תִּינוֹקוֹת שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאֵין הַשֻּׁתָּפִין יְכוּלִין לְמַחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ, אֵין אָנוּ יְכוּלִין לִישַׁן מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלְּבֵית רִבָּן.

ופסק שולחן ערוך בחושן משפט סימן קנ"ו:

סעיף א

אחד מבני המבוי שאינו מפולש (י"א דבמבוי אינם יכולים למחות ואין דינין אלו אמורים רק בחצר) (טור וב"י בשם קצת הפוסקים) שביקש לעשות רופא או אומן או גרדי (פי' אומן להקיז דם, ופי' גרדי אורג בגדים) או סופר שטרות או מלמד תינוקות לימוד שאינו של תורה בני המבוי מעכבים עליו מפני שמרבה עליהם הנכנסים והיוצאים ואפילו נתרצו לו כולם חוץ מאחד אותו אחד מעכב עליו וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לאחד מאלו:

הגה: אבל למכרו י"א דשרי ואח"כ ישתעו דינא בהדי לוקח ובלבד שלא ימכרנו לעכו"ם דלא ציית דינא (מרדכי ריש פרק לא יחפור)

סעיף ב

חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו:

הגה: וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו אפילו לכתחילה אינן יכולין למחות (המגיד פ"י דשכנים בשם הרמב"ם ורשב"ם וב"י בשם התו' ומרדכי) ודוקא בני אדם בריאים אבל אם הם חולים והקול מזיק להם יכולים למחות (ריב"ש סי' קצ"ו וכפול לעיל סי' קנ"ה סט"ו):

סעיף ג

וכן יש לו ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות בידו:

אנו רואים שלדעת מרן כל מילי דדבר מצווה אין השכנים יכולים לעכב בעד השכן.

וכן בשו"ת ציץ אליעזר חלק י' סימן כ"ה פרק ל' – התיר לפתוח מרפאה בדירה בבניין מגורים, על פי דברי השולחן ערוך שמותר לפתוח עסק לכל דבר מצווה.

אולם לדעת רבינו כאמור לעיל, ההיתר היחיד הוא פתיחת בית לימוד תורה לילדים ואין השכנים יכולים למנוע זאת.

יש קושי בדברי מרן, כי מילי דמצווה היה ידוע גם בזמן הגמרא ובכל זאת הגמרא התירה רק לימוד תורה של ילדים.

דעה נוספת של הרב אליעזרוב שיש בנושא זה דינא דמלכותא דינא, ולכן אם על פי החוק אין היתר לפתוח שימוש שחורג מדירת מגורים בבניין מגורים, אלא על פי היתר שהתקבל יוצא שבימינו יש איסור בשימוש אחר בדירת מגורים גם לדבר מצווה.

סיכום שיעור עיון אשר הועבר בכולל ‏יום שישי ו' תמוז תשע"ז