דילוג לתוכן העיקרי

האם היו פוסקים שחלקו על הכרעת מרן לפי הרוב בין הרי״ף, הרמב״ם והרא״ש?

איך אפשר להבין דרך פסיקתו המרכזית של מרן קארו בעניין ההליכה אחר הרוב
בתפיסתו את שלושת הגדולים ריף רמבם וראש , שהרי מה שמצאנו בענין זה גבי פסיקת הסנהדרין מ"מ כל אחד מהדעות היה שם לפני השני ונשאו ונתנו יחדיו להגיע לאמיתה של הלכה , ואיך יכל מרן לתפוס אלו השיטות הרבה אחר מותם ולקיים ע"פ הרוב בלי שיוכלו להציע כל אחד שיטתו בנושא ואלי היו מצליחים לשנות דעתם ,
וכן הרבה מהדינים רבנו לא הזכיר במפורש לפחות ביד החזקה וכן הריף כיון שהם מאד תלמודיים אבל הרא"ש כן הזכיר והלך מרן כרא"ש , וכי זו דרך פסיקה ?

מי רשאי לנהוג לפי מסקנתו מסוגיה בתלמוד כשהיא שונה מדעת הפוסקים?

מתי יש לאדם רשות או חובה לנהוג לפחות לעצמו כמו שיצא לו
מהסוגיא בתלמוד ואפילו שזה נגד דעת והבנת שאר הפוסקים
האם אמרינן גבי כל אדם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות
והרי הסברא נוטה לומר כך אחר שצוונו עשה לך רב והסתלק מהספק
כלומר המסופק בהוראה (כפירוש רבנו) יעשה לו רב , משמע הודאי לו
אינו הולך אחר רבו בזה וכל שכן להתבטל לדעת פוסקים אחרים?
יישר כח הרב .

מתי משנה תורה גובר על איגרות הרמב״ם ותשובותיו, וכיצד דנים באיגרת תימן?

לכבוד הרב,

כאשר יש סתירה בין אגרת תימן לבין המשנה תורה, איזה מהם עיקר?
איזה כתב הוא בתראי?

ויש גם נפקא מינות למעשה.
לדוגמה, בענייני גאולה.
גישתו של הרמב"ם בהלכות מלכים לגבי המשיח שונה לגמרי
מגישתו באגרת תימן.
כנ"ל לגבי איסור שלושת השבועות שמובא באיגרת תימן ולא
הובא להלכה במשנה תורה.

אז השאלה שלי היא עקרונית, איזה כתב נחשב לבתראי ואיזה
כתב נחשב לעיקר לדעת הרמב"ם.
בברכה

איזו בקיאות נדרשת כדי לפסוק לעצמך הלכה למעשה מתוך הסוגיה?

אחר שמצינו ברבנו שחולק על הגאונים בכמה מקומות וא"כ יכול ומחויב כל מעיין בסוגיא לילך אחרי מסקנותיו, שאלתי לרב האם קודם צריך מעיין זה להיות בקי בכל התלמוד ורק אחרי כן יוציא מסקנות למעשה ועד אז מחויב הוא להוראות רבו
או שמא אין צורך בבקיאות זו ואין לחכם אלא מה שעיניו רואות?
תודה לרב שליטא

Subscribe to פסיקת הלכה