לגבי "האם לא היה ראוי לגזור תענית ציבור..."
התשובה שכבוד הרב נותן בשם הרב עובדיה יוסף היא שלא גוזרים תענית ציבור משום חולשת הדור לעמוד בו, ומי שבכוחו לעשות זאת יתענה תענית יחיד.
אולי החולשה הזו המונעת גזרת תענית ציבור היא עצמה הגורם לאסונות הפוקדות אותנו - כוונתי לומר חוסר הרגשת אחראיות קולקטיבית ולאומית בעניינים ציבוריים. אין תענית חלום או כל תענית יחיד אחר דומה לתענית ציבור על אסון הפוקד את כל הציבור. ומשום כך, טענת חולשה (פיזית) המונעת מלגזור תענית מחטיאה את המטרה, שהיא התעוררות (מחשבתית) לתשובה לאומית ואחראיות ציבורית.
לעניות דעתי, דווקא גזרה כזו הייתה מוציאה את הציבור מחולשתו והרגשת החוסר אונים שלנו ומשיגה מטרת התשובה קולקטיבית על החטא קולקטיבי בעניינים ציבוריים והלאומיים, שהוא לפי קוצר הבנתי, הגורם העיקרי לאסונות אלה. אם דברי נכונים, יוצא מהם שבעצם, אומץ הרב לגזור תענית כזה פן יחלוף שעת חימום ותחזור התרדמה, הוא הנחוץ לנו ולו בעת הזו...
האם הרב יכול להסכים שיש בכוחה של גזרה כזו לאחד ולחזק אותנו, ולעזור לנו לחזור לעצמינו (ווי אם לא)?
זה לא עניין של אומץ. אלא במקרה של שריפה, כפי שהתרחשה, אין חיוב הלכתי לגזור תענית. ולכן יש רק המלצה לבריאים, להתנדב ולצום. אבל הדבר ברור, שאם נוצרו נסיבות שלפי ההלכה יש לגזור תענית ציבור, כך צריך להיעשות. על כל פנים, יש חובה לעורר את הציבור בכל דרכי ההתעוררות, לחשבון נפש אישי וציבורי ולקבלת אחריות ציבורית.