מת שנקבר בימי החנוכה, האם רשאים לומר צידוק הדין?

מי שעומד ליד קרובו בשבת או ביו"ט בשעת יציאת נשמה, האם רשאי לברך "ברוך דיין האמת"?

מה המקור והמשמעות לצידוק הדין והאם ישנה הצדקה להגביל אמירתו לימים שאין נופלים על פניהם ואין אומרים תחנון?

בית קברות הנמצא בטיבורה של העיר, האם מי שלא ראה במשך 30 יום חייב לברך "אשר יצר אתכם בדין"?

תגיות

14/12/09 כ"ז כסלו התש"ע

קטע האודיו עוסק בשאלה ההלכתית מתי יש לומר "צידוק הדין" – תפילה הנאמרת בעת הלוויה. הוא סוקר מנהגים שונים בקרב קהילות יהודיות שונות, בעיקר אשכנזים, ספרדים ותימנים. בעוד שיהודי תימן נוהגים לומר צידוק הדין תמיד, גם בשבת ובחגים, האשכנזים נמנעים מכך בימים שאין אומרים בהם תחנון. ההקלטה מציעה הסבר אפשרי למנהג האשכנזי, ומדגישה את חשיבות אמירת צידוק הדין כביטוי לאמונה גם בעת צער.

קובץ שמע - מלא

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים שעולים מתוך הטקסט "הטקסט שהודבק", תוך שימוש בציטוטים רלוונטיים מהמקור. הטקסט עוסק בעיקר בשאלה ההלכתית האם יש לומר "צידוק הדין" (ברכה המביעה קבלת דין שמיים בעת פטירה) בזמנים שונים, בדגש על שבת, חנוכה וימים שבהם לא אומרים תחנון.

1. המחלוקת בין עדות ישראל בנוגע לאמירת צידוק הדין בזמנים שונים:

הטקסט פותח בדיון בשאלה מעשית: האם אומרים צידוק הדין על נפטר שנפטר בשבת חנוכה ונקבר ביום ראשון של חנוכה. מכאן נפרשת מחלוקת מנהגים ברורה בין עדות ישראל:

יהודי תימן: נוהגים לומר צידוק הדין "בכל עת אפילו בשבת אפילו בחג, אפילו בחול המועד, אפילו בראש חודש, אפילו בחנוכה, אפילו בפורים, אפילו בערב שבת ואפילו בלילה. לעולם אנחנו אומרים ציד הדין."
הספרדים: נוהגים לומר צידוק הדין גם בחנוכה, כפי שמציין הטקסט: "ולעומת זאת, אחינו הספרדים אומרים צידוק הדין בחנוכה." ומאוחר יותר: "למנהג הספרדים ועדות המזרח אומרים צידוק הדין בחנוכה".
האשכנזים: נוהגים שלא לומר צידוק הדין בחנוכה: "והחלנו אשכנזים לא אומרים צידוק הדין בחנוכה." ובהמשך: "אבל האשכנזים נהגו שלא לומר צידוק הדין בחנוכה".

2. הקריטריון האשכנזי לאמירת צידוק הדין:

הטקסט מצביע על כך שהמנהג שהתפשט בקרב האשכנזים מקשר בין אמירת צידוק הדין לאמירת תחנון: "כלומר המנהג שהתפשט באשכנז שהקנה מידה שעל פיו נקבע מתי אומרים צידוק הדין אם אומרים תחנון או לא אומרים תחנון."

כתוצאה מכך, האשכנזים לא אומרים צידוק הדין "כשקוברים אחר חצות בערב שבת כי אם זה אחר חצות בערב שבת שאז כבר לא אומרים תחנון אז גם לא אומרים צידוק הדין."
עוד עולה מהטקסט שיש אומרים שאצל האשכנזים "אין קוברים אמת בלילה שאין אומרים קדיש ולא צידו קדין אז הנה גם הזליגה ללילה."

3. דעת השולחן ערוך והגהות הרמ"א:

הטקסט מביא מדברי מרן השולחן ערוך (רבי יוסף קארו) בסימן א' סעיף ו' שכותב: "אומרים על המת צדוק הדין וקדיש" ומבהיר שהדברים מתייחסים לחול המועד ויום טוב שני. לעומת זאת, ביום טוב ראשון, "כיוון שאין מתעסקים במת אין אומרים אותו."

הגהת הרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיפה על כך: "הגהה אלו הם דברי ארמעה ויש חולקים שלא לומר צידוק הדין במועד וכן המנהג פשוט במדינות אלו שלא לומר צידוק בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון." הרמ"א מצביע על מנהג האשכנזים שלא לומר צידוק הדין בימים שאין אומרים בהם תחנון, כולל חול המועד.

4. דיון מיוחד על אמירת צידוק הדין על תלמיד חכם בחנוכה:

הטקסט מעלה סוגיה ספציפית בנוגע לאמירת צידוק הדין על תלמיד חכם שנפטר בחנוכה, בהתחשב בכך שימי חנוכה אסורים בהספד ותענית.

הטקסט מציין שמספידים תלמיד חכם בפניו למרות איסור ההספד: "הרי ימי חנוכה אסורים בהספד ותעני אבל מספידים תלמידים תלמיד חכמים בפניו."
מכאן עולה השאלה האם יש לומר צידוק הדין על תלמיד חכם שהוספד בחנוכה: "אז אם ההספד ניטחה לתלמיד חכמים בפניו בכל שכן שוודאי ודאי מותר לומר צידוק הדין."
היו אשכנזים שסברו שיש לומר צידוק הדין לפחות על תלמיד חכם שהוספד: "והיו מןשכנזים שבאמת אמרו נכון צריך לומר צידוק הדין לפחות בלוויה של תלמיד חכם שהרי הספדנו אותו אז גם נאמר צידוק הדין."
אך ישנם אשכנזים שמחמירים ואינם אומרים צידוק הדין גם על תלמיד חכם שהוספד: "אבל יש מאשכנזים שמחמירים אינם דם זה חומרה אבל נוהגים שלא לומר צידוק הדין גם בפני תלמיד חכמים. מי שנפטר והוא תלמיד חכמים למרות שהספידו אותו."

5. השורש והיסוד של מצוות צידוק הדין:

הטקסט מסביר כי צידוק הדין יסודו במצוות עשה מן התורה של "ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך."

הכוונה היא לאהבת ה' ללא תנאי, אפילו כאשר האדם מיוסר: "כלומר אהבת השם ללא תנאי. אפילו ש אדם מיוסר בייסורים הוא מודה לקדוש ברוך הוא על הכל מכל קל זה היסוד של צידוק הדין."
הטקסט מדגיש את המעלה של מי שמגיע לדרגה זו: "ואשרי האדם שמגיע לדרגה כזו שאפילו הוא מיוסר בייסורים הוא מודה ומשבח לקדוש ברוך הוא ומברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה."
לכן, מצוות עשה זו תקפה בכל זמן: "מה לי ביום שבת מה לי ביום חול יברך הוא ויודע לקדוש ברוך הוא."

6. אמירת "ברוך דיין האמת" במקום צידוק הדין בשבת ויום טוב:

הטקסט מציין שגם בשבת ויום טוב, למרות האיסור על קריעה בשעת צער, יש לברך "ברוך דיין האמת": "נכון שאסור לו לקרוע בהישעתה כי זה יום שבת אבל הוא יברך ברוך דיין האמת וכך פסק גם בשמירת שבת כלח בחלק ב סימן וסעיף א מט השומע שמועה קרובה בשבת..." ובדומה לכך ביום טוב: "ואותו דבר גם כן ביום טוב כך הוא פוסק מברך דין האמת גם ביום טוב."

7. ברכת "אשר יצר אתכם בדין" בראיית בית קברות לאחר שלושים יום:

הטקסט מזכיר ברכה נוספת שיש לומר בזיקה לנושא: "מי שלא ראה בית קברות 30 יום ורואהו בשבת או ביום טוב יברך ברכת אשר יצר אתכם לפי שברכה שהברכה כוללת פעולותיו של הקדוש ברוך הוא עם כל בריותיו."

8. ניסיון להבין את מנהג האשכנזים:

הטקסט מעלה תהיות לגבי ההימנעות האשכנזית מאמירת צידוק הדין בימים שאין אומרים בהם תחנון, ומשווה זאת לאמירת "ברוך דיין האמת" ו"אשר יצר אתכם בדין" גם בשבתות וימים טובים.

הכותב מציע הסבר אפשרי למנהג האשכנזים: "לכן אולי אחנו אשכנזים בגלל שחששו שצידוק הדין גורר אחריו פרץ של הרגשות לכן אמרו שלא יעשה זאת איך קוראים בחול המועד ולא כל יום שאין אומרים בו תחנון." הכוונה היא שאמירת צידוק הדין במלוא עוצמתה עלולה להוביל לבכי וזעקה, דבר שאסור בימים של שמחה או מנוחה.
הכותב מבחין בין אמירה מאופקת של שבח לה' על הרעה ("הצור תמים פועלו ככל דרכיו משפט אל אמונה בין עבל צדיק וישר הוא") לבין "הקריאת הזעקה הזו שיש בה צידוק הדין ה היא גם קריאת לבבות והיא מזמינה אחריה לכי ברור שדבר כזה אסור בשבת."

9. דעתו של הכותב והעדפת מנהג יהודי תימן והספרדים:

הכותב מביע את דעתו כי מנהג אבותיו (יהודי תימן) הוא "היותר שורשי והיותר מקורי והיותר מביאק רבי חנש", ורואה בהימנעות האשכנזית מאמירת צידוק הדין בחנוכה "עובדן מצווה שעתה לברך על הרעה כשמברכים על הטובה להודות שבח לשמו ולומר אנחנו בידיך הכל שלך אין לנו פקפוק בצדק האלוהי זה קיום מצווה אדירה מצד עשמ תורה." הוא רואה באמירת צידוק הדין בכל עת קיום של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (במובן של קבלת הדין בשמחה כמו קבלת הטובה).

לסיכום: הטקסט מציג דיון הלכתי מעמיק ומעניין בנוגע למנהגים השונים בעם ישראל בנושא אמירת צידוק הדין בזמנים שונים, תוך התמקדות בשבת, חנוכה וימים שבהם לא אומרים תחנון. הוא מדגיש את המחלוקות בין העדות, מסביר את הרציונל האפשרי למנהג האשכנזים, ומבסס את חשיבות אמירת צידוק הדין על פי השקפת עדות המזרח על מצוות אהבת ה' וקבלת דינו בכל עת

Question1

. מהי עמדת יהודי תימן בנוגע לאמירת צידוק הדין ומתי הם אומרים אותו?

Answer1

יהודי תימן אומרים צידוק הדין בכל עת, אפילו בשבת, בחג, בחול המועד, בראש חודש, בחנוכה, בפורים, בערב שבת ואפילו בלילה. עבורם, זו מצווה לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.

Question2

מהן עמדות הספרדים והאשכנזים בנוגע לאמירת צידוק הדין בחנוכה?

Answer2

הספרדים אומרים צידוק הדין בחנוכה, בעוד שהאשכנזים בדרך כלל לא אומרים צידוק הדין בחנוכה. ישנם אשכנזים שלא אומרים צידוק הדין אפילו על תלמיד חכם.

Question3

על מה מבוסס המנהג האשכנזי שלא לומר צידוק הדין בימים מסוימים?

Answer3

המנהג האשכנזי מבוסס על העיקרון שאם לא אומרים תחנון באותו יום, גם לא אומרים צידוק הדין. לדוגמה, לא אומרים צידוק הדין כשקוברים אחרי חצות בערב שבת, שאז כבר לא אומרים תחנון.

Question4

מהו השורש התורני של צידוק הדין?

Answer4

השורש של צידוק הדין הוא במצוות עשה מן התורה של "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כלומר, אהבת ה' ללא תנאי, אפילו כשאדם מיוסר, מודה לקדוש ברוך הוא על הכל.

Question5

כיצד יש לנהוג בשבת או ביום טוב כאשר שומעים על פטירת קרוב משפחה?

Answer5

יש לברך "ברוך דיין האמת" ולנהוג בדברים שבצנעה, כמו הימנעות מרחיצה ותשמיש המיטה. את הקריעה יש לדחות למוצאי שבת או יום טוב.

Question 6

מה יש לברך אם רואים בית קברות לאחר שלא ראו אותו במשך 30 יום?

Answer6

יש לברך "אשר יצר אתכם בדין", ברכה הכוללת את פעולותיו של הקדוש ברוך הוא עם כל בריותיו.

Question 7

מדוע יש הסבורים שהאשכנזים נמנעים מאמירת צידוק הדין בחול המועד או בימים שאין אומרים בהם תחנון?

Answer7

ההסבר הוא שהם חוששים שצידוק הדין עלול לגרום לפרץ רגשות, ולכן הם נמנעים ממנו בימים של שמחה או בימים שבהם נהוג להימנע מגילוי אבלות.

Question 8

מהי חשיבות אמירת צידוק הדין, על פי המקור התימני?

Answer 8

אמירת צידוק הדין היא קיום מצווה חשובה מהתורה, לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, ולהודות ולהלל לשם ה'. זהו ביטוי של אמונה מוחלטת בצדקת ה

Full text

בדבר נפטר שנפטר ביום שבת קודש גם שבת גם חנוכה ונקבר הוא בא לקבר אתמול ביום ראשון שהוא יום חנוכה האם אומרים צידוק הדין או אין אומרים צידוק הדין והתשובה אנו יהודי תימן אומרים צידוק הדין בכל עת אפילו בשבת אפילו בחג, אפילו בחול המועד, אפילו בראש חודש, אפילו בחנוכה, אפילו בפורים, אפילו בערב שבת ואפילו בלילה. לעולם אנחנו אומרים ציד הדין. ולעומת זאת, אחינו הספרדים אומרים צידוק הדין בחנוכה. והחלנו אשכנזים לא אומרים צידוק הדין בחנוכה. בשולחן ערוך סיורי דעה סימן א' סעיף ו אומר מרן אומרים על המת צדוק הדין וקדיש הוא מדבר על חול המועד כדרכן וכן ביום טוב שני אבל ביום טוב ראשון כיוון שאין מתעסקים במת אין אומרים אותו הגהה אלו הם דברי ארמעה ויש חולקים שלא לומר צידוק הדין במועד וכן המנהג פשוט במדינות אלו שלא לומר צידוק בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון. כלומר המנהג שהתפשט באשכנז שהקנה מידה שעל פיונקבע מתי אומרים צידוק הדין אם אומרים תחנון או לא אומרים תחנון ולכן אין אומרים גם כן כשקוברים אחר חצות בערב שבת כי אם זה אחר חצות בערב שבת שאז כבר לא אומרים תחנון אז גם לא אומרים צידוק הדין יש אומרים שאין קוברים אמת בלילה שאין אומרים קדיש ולא צידו קדין אז הנה גם הזליגה ללילה לעומת זאת כאמור המנהג של יהודי תימן ושל הספרדים הוא לומר צידוק הדין גם בחנוכה וכן פסק א תורת המועדים שוד כמובן מטעם אביב סימן ט סעיף ב למנהג הספרדים ועדות המזרח אומרים צידוק הדין בחנוכה אבל האשכנזים נהגו שלא לומר צידוק הדין בחנוכה ויש מאשכנזים שנהגו שלא לאומרו אפילו על תלמיד חכמים ופשואת הלויתו כלומר הגיעו בעצמכם הרי ימי חנוכה אסורים בהספד ותעני אבל מספידים תלמידים תלמיד חכמים בפניו. אז אם ההספד ניטחה לתלמיד חכמים בפניו בכל שכן שוודאי ודאי מותר לומר צידוק הדין והיו מןשכנזים שבאמת אמרו נכון צריך לומר צידוק הדין לפחות בלוויה של תלמיד חכמים שהרי הספדנו אותו אז גם נאמר צידוק הדין אבל יש מאשכנזים שמחמירים אינם דם זה חומרה אבל נוהגים שלא לומר צידוק הדין גם בפני תלמיד חכמים. מי שנפטר והוא תלמיד חכמים למרות שהספידו אותו. עלבד האמת אנחנו צריכים לדעת שצילוק הדין הוא שורשו ליסודו במצוות עשה מן התורה של ואהבת את השם אלוהיך בכלך ובכל נפשך ובכל מעודך. כלומר אהבת השם ללא תנאי. אפילו ש אדם מיוסר בייסורים הוא מודה לקדוש ברוך הוא על הכל מכל קל זה היסוד של צידוק הדין ואשרי האדם שמגיע לדרגה כזו שאפילו הוא מיוסר בייסורים הוא מודה ומשבח לקדוש ברוך הוא ומברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה ואם כן מצוות עשה זו מן התורה כשהיא נקלעת לו לאדם מזדמ ת לו לאדם מה לי ביום שבת מה לי ביום חול יברך הוא ויודע לקדוש ברוך הוא ולכן הנה אם חלילה אדם עומד ליד קרובו ביום שבת ורואה כיצד יוצאת נשמתו נכון שאסור לו לקרוע בהישעתה כי זה יום שבת אבל הוא יברך ברוך דיין האמת וכך פסק גם בשמירת שבת כלח בחלק ב סימן וסעיף א מט השומע שמועה קרובה בשבת דהיינו שמודיעים לו בשבת שנפטר אחד משלבעת הקרובים שחייב להתאבל עליהם והוא בתוך 30 יום מיום הפטירה אפילו אם הוא ביום ה-30 עצמו מברך בשבת ברוך דיין האמת ונוהג בה דברים שבצנעה כי מדובר באחד שכבר התחילו להתאבל עליו רק קרוב משפחה אחד לא ידענו רחיצה תשמיש המיטה וכולי ומוצאי שבת קורע קריאה אז הנה כיחן ואותו דבר גם כן ביום טוב כך הוא פוסק מברך דין האמת גם ביום טוב ולא עוד אלא רבותיי כבר פעם עסקנו בשאלה הזו ואמרנו אדם אשר ביום שבת נמצא במקום מסוים שיש שם בית קברות בקרבתו והוא עובר ליד בית הקברות ורואה כי יש פעמים שבית קברות כבר ממש בלב העיר פעם הוא היה מחוץ לעיר והעיר הקיפה אותו ועכשיו עוברים ושווים בעיר עצמה רואים את הקברות ביום שבת אז הם אם חלפו 30 יום מאז לא ראו קברות האם יברחו אשר אתכם בדין זה גם כן סידוק הדין והתשובה כן מי שלא ראה כך נאמר בשמירת שבת כסטה סח חלק ב עיז מי שלא ראה בית קברות 30 יום ורואהו בשבת או ביום טוב יברך ברכת אשר יצר אתכם לפי שברכה שהברכה כוללת פעולותיו של הקדוש ברוך הוא עם כל בריותיו נמצא איפה הגאוו בעצמכם אם באמת אחנו אשכנזים מברכים ברוך דיין האמת מברכים אשר יצר אתכם בדין מה אם כן הוא זה שלא אומרים צידוק הדין בחול המועד בראש חודש כל יום שלא נאמר בו תחנון הרי לכאורה זה טרטצטרה אולי ניתן ללמד עליהם זכות או הבנה או הסבר שיש אולי הבדל בין צידוק דין לצידוק דין יש ציד שנאמר בצורה מתונה ושכלית יותר ארוך דין האמת אשר עצר אותכם בדין או אפילו התגובה הספונטנית של אחנו התימנין כששומעים בצורה רעה אומרים ברוך דיון ה עמיד כלומר מורגלה בפי אבותינו מורגלה בפי אבותינו להודות ברך על הרעה השם שברך על הטובה אז כל אלה עדיין הם הודעות לקדוש ברוך הוא על הרע צדוק הדין בדרך מאופקת ומתונה אבל נתאר עצמנו מה שאנחנו נוהגים כשאנחנו מוציאים את מתת הנפטר ומתחילים בזעקה הצור תמים פועלו ככל דרכיו משפט אל אמונה בין עבל צדיק וישרוא הרי הקריאת הזעקה הזו שיש בה צידוק הדין ה היא גם קריאת לבבות והיא מזמינה אחריה לכי ברור שדבר כזה אסור בשבת. ברור שדבר כזה אסור גם בימים אחרים. לא בימים חלבים חול. ימים של שמחה. אבל כל שאדם אומר בדרך מעופקת הצור תמים פועלו ככל דרכיו משפט אל אמונה בין עבל צדיק וישר הוא. הרי באופן שכלי הוא מודה מברך לשם על הרעה ואין הוא נותן לפרץ הרגשות להתפרץ. לכן אולי אחנו אשכנזים בגלל שחששו שצידוק הדין גורר אחריו פרץ של הרגשות לכן אמרו שלא יעשה זאת איך קוראים בחול המועד ולא כל יום שאין אומרים בו תחנון זה אומנם גוזמה גדולה אבל זה המנהג שלהם אבל אצלנו אצל אבותינו כל כך דבקו על פי מסורת עתיקת יומין במצווה הזו של ואהבת רח כמוך של לברך על הרעקים שלכם עד טובה בכל עת ביום בלילה בשבת במועד בראש חודש בחנוכה בפורים אשרנו מתוב חלקנו לכן אמרתי הללו אשר לא אומרים צידוק הדין גם כשרגע לפני כן גמרו להשפיד את התלמיד חכמים בפניו בחנוכה אז אני לא יודע אם זה חומרה כי מה חומרה יש כאן זה עובדן מצווה שעתה לברך על הרעה כשברכים על הטובה להודות שבח לשמו ולומר אנחנו בידיך הכל שלך אין לנו פקפוק בצדק האלוהי זה קיום מצווה אדירה מצד עשמ תורה לכן אני יודע אם זה דרך חומרה משום כך המנהג של אבותינו הוא לא יסולה בפז הוא היותר שורשי והיותר מקורי והיותר מביאק רבי חנש