כתב רבנו בהל' ציצית פ"א יא, חוטי הציצית צריכין טויה לשם ציצית ובהלכה יב כתב, שגוי שעשה ציצית מציציות כאלה, אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה כשרה, ומהר"י קאפח כתב שרבנו לא חילק בין טויה לבין תכלת חוטין בטלית, שע"י גוי פסולה, וע"י ישראל בלי כוונה, כשרה (ראה הערה באות כב וכז). מרן באו"ח יא א כתב, החוטים צריכים שיהיו טווין לשמן ובסימן יד ב כתב, לעניין תליית ציציות בבגד בלא כוונה אם אין ציציות אחרים להכשירן יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר אבל לא יברך, הרי להדיא שגם מרן סבור שהרמב"ם לא חילק בין טויה לתליה שכשרה. בדברים שנכתבו בעלון לדבריך, שהחוטים לא נעשים לשם מצות ציצית, צריך לברר האם בשלב הניפוף בשלב הטויה או בשלב התליה בבגד. בשלב הניפוף להרמב"ם ומרן כשרה, הרמ"א כתב יש מחמירין והמנהג להקל בניפוף. בשלב הטויה צריך לשמה לכל הדעות ואם לא עשה ישראל לשמה אלא בסתם, להרמב"ם כשרה, למרן פסולה. בשלב התליה הרמב"ם לא חילק בין טויה לתליה אותו הדין ולמרן אם אין ציציות אחרות להכשיר, יש לסוך על הרמב"ם שמכשיר, אך לא יברך.
2. מחקרים אלו לא נעלמו מעיני גדולי ישראל, ואע"פ כן לא הסכימו עמם. מורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל כבר גילה דעת, ציצית, ב, הערה ו, ועינינו רואות את הגר"ע יוסף והגר"ש אלישיב יבלאו"ט, שלא משתמשים בתכלת.
א. להרמב"ם ומרן מעת הטויה והרמ"א כתב יש מחמירין מעת הניפוף והמנהג להקל בניפוף.
ב. רק אם יש להם כשר מרבנות מוסמכת או מאחד הבד"צים.
ג. החיוב יהיה כשהתכלת יהיה מצוי לכל כלשון הרמב"ם ויסכימו עליו כל החכמים, כיום אין חיוב ללבוש עם תכלת.
ד. אזלינן בתר חזקה שהם כשרות ועדיף ללבשן מאשר בלא ציצית. ה. רכישת ציציות בכל חנות לתשמישי קדושה עם הכשר מתאים.