דומני שלא שמרת על התיק ברמה של מתנדבת, אלא ברמה של תורנית, כי ההחלטה של כולכן, שאתן תקחנה תיק אחד לכולן. ואני מניח שחילקתן את הזמן, באופן שכל אחת תישא את התיק בזמן מסוים. ואם כן, מעמדך הוא של שומרת בשכר, ולא שומרת חנם, משום שהבסיס לשמירה הוא כמו: שמרי לי היום, ואשמור לך מחר. ובגלל שזוהי מסגרת השמירה היא אינה נחשבת לשמירה עם הבעלים שפוטרת את השומר. כמו כן, דומני שלא היה הכרח לקפוץ למים עם התיק. כלומר, אפשר היה להניחו במקום ולקפוץ למים ולהציל, ולא היה מתבזבז זמן יקר להצלה. כך שהקפיצה שלך למים, שהיתה מוצדקת, כדי להציל את אחותך, לא עשתה אותך לאנוסה ביחס לתיק, כשקפצת עמו למים. אלא ביחס לתיק יש לך פשיעה, שיש בה כדי לחייבך, אם את שומרת בשכר, ואין בה כדי לחייבך אם את שומרת חינם, כי הפשיעה הזאת אינה מוחלטת. שהרי אם לא היה במזח מישהו שאפשר להפקיד אצלו את התיק, הרי שהתיק אפשר שלא היה נגנב, ואפילו היה נגנב, בנסיבות כאלה, שומר חנם פטור, אבל שומר שכר חייב. ובקפיצתך למים עם התיק יצרת ודאי נזק, במקום שהיה רק ספק נזק אם היית משאירה את התיק במזח. ולכן, על פני הדברים את חייבת לשלם. אולם, אם היית חייבת לקפוץ מיידית למים, ולא היה סיפק בידך להוריד את התיק מעלייך, את פטורה, מכח תקנה, כדין רודף שרדף אחרי הרודף כדי להציל, ושיבר כלים של אחרים, שהוא חייב מצד הדין, ופטור מכח תקנה, כדי שלא יתמהמהו להבא מלהציל. סנהדרין, עד,
א. ורמב"ם, חובל ומזיק, ח, יד, ושו"ע, חו"מ, שפ,
ג. אבל במקרה כזה, דומה שאם לאחותך יש כסף, מאחר והצלתה היתה כרוכה בנזק ממוני לזולת, היא חייבת לשלם לבעלת המצלמה, שו"ע, חו"מ, שקט, ג.