אכן כן. ובוודישא שיכל להתיר נדרו. אבל הוא היה בור ועם הארץ, והוא חשב שמצווה יש בדבר לקיים נדר, בגלל קדושת הנדר, וחז"ל ייחסו לו גאווה שלא רצה ללכת לפנחס כדי להתיר נדרו. וכן הסתייגו מפנחס שלא נקט יזמה והיה עליו ללכת אליו ולהתיר נדרו או לפדותה בכסף שייתן להקדש. וגם בתו של יפתח היתה המונית ובורה, אחרת היא היתה צריכה להתנגד ולא כפי שנהגה שכיבדה את נדר אביה, והלכה לבכות את בתוליה וי"א שלא המית יפתח את בתו רק הכניסה להסגר ובודדה עד מותה. עיין פירוש ר' אברהם בן שלמה על יהושע, פרק יא. ללמדך כיצד תורת חיים כמו תורתנו הקדושה הופכת להיות לתורת מוות ע"י עמי ארצות גם כשהם בעלי שררה בכירים.