הבעל והאשה שומרי תורה ומצוות  אך לא בקיאים גדולים.
 
אילו היו להם נישואין שניים. וסיכמו שאם אחד יתן לשני הלוואה . יסכמו ויחזיר לו.
 
הבעל נתן הלוואה לאשתו לבקשתה 100000 ₪ .   הבעל אמר לה : אני לוקח ההלוואה מהבנק ל-20 תשלומים   ואתן לך ה-100000 ₪ ואת –תתני לי 20 שקים וכמה שיגבו ממני כל תשלום ארשום בשיק וכך תפרעי לי ההלוואה שלקחת ממני. 
נתנה לו 20 שקים וכבר שילמה  10 שקים  , אלא שבמקום 50000 שילמה 57000 .   (ה-7000 הוא שילם כתוספת ריבית לבנק  וגבה ממנה בשקים) . אח"כ רבו ביניהם, והפסיקה לשלם.
 
הגיעה אליי והתברר כי הבעל והאשה לא עשו ביניהם היתר עיסקה . הם   לדעתי אפילו לא יודעים מה זה.  אמרתי לה כי ההלוואה בינה לבעלה כשאין היתר עיסקה היא ריבית . ממילא אם שילמה 57000 הרי חייבת רק   43000 כדי להשלים ל-100000 כי כל שקל מעל ה-100000 הינו ריבית.
ולכן כיוון שהוא המוציא   והרי היא   עדיין לא פרעה כל הקרן ולחילופין ריבית יוצאה בדיינים לכן מה ששילמה היה זה ע"ח הקרן וחייבת רק להשלים ל-100000 ולא ל-115000 כפי שצפוי שזה יעלה.      
 
האם זה נכון?   האם זה יחשב דבר לא הגון מצידה אם פתאום תאמר לו עניין  הריבית? הרי הוא כן שילם לבנק הכסף שדורש?    האם זו ציניות מצידה לומר כי רב אחד אמר לה שזו ריבית?       כמה  נכון לומר לה שהיא חייבת ?  הבעל דורש כל מה ששילם  .