מלאכת דש
לכבוד הרה“ג ד“ר רצון ערוסי
הנני מבקש מכבודו עזרה בהבנת דברי הרמב"ם דלהלן:
הרמב"ם (שבת פרק כא הל' יג) פסק כשמואל (שבת דף קמה.) לגבי סחיטת כבשים ושלקות. ושם בגמ' נראה דלשמואל סחיטת דג לצירו אסורה. אמנם, הרמב"ם השמיט את הדין דדג לצירו, ומשמע לכאו' דס"ל שמותר לסחוט דג לצירו.
השאלה היא: האם נאמר שבמש"כ לגבי כבשים ושלקות התכוון לכלול גם דג לצירו ולעולם זה אסור? וכמש"כ האו"ז והמרכבת המשנה בדעתו. או דלמא איכא למימר דהרמב"ם נקט לדינא דדג לצירו מותר? כיון שאביי אמר הכי משמיה דשמואל. ואע"פ שאביי הקשה מכח זה, ולא הבין את טעם הדבר, ושנראה שבמסקנה הגמ' נטתה לחשוב שרב הוא דאמר הכי, ולא שמואל, מ"מ כיון שלמעשה אביי אמר כן בשם שמואל, הכי נקטינן לדינא.
ראוי לציין שגם הרי"ף השמיט את הדין.
[ויש להוסיף דאולי טעם הדבר הוא דדג איננו גידולי קרקע, וס"ל לרמב"ם (פרק ח, הלכה ז) שאין דישה אלא בגידולי קרקע. ומשמע לכאו' שס"ל דאפי' איסור דרבנן ליכא, מדלא קאמר הכי בשום מקום].
בתודה מראש על עזרתכם ועל תשומת הלב יעקב חלבי ויצחק נחמד
כהסברך - כן הוא.
יישר כוחך.
עיין שו"ת הרמב"ם, שה, שהתיר להוריד קדירה ריפות מעל הכירה, ביום שבת, ולהגיסה הרבה, ולערב הבשר והריפות והמים, ולתת מים חמים לתוך הקדירה ולגמור שחיקתם עד שתיסמך הקדירה ותיעשה כולה גוף אחד. ולא חשש ולא דן ביחס לסחיטת המים מהבשר.