שלום הרב,

אני לומד בישיבת הסדר השנה, ומעוניין לשלב לימוד הלכה כחלק משגרת היום שלי.

בתור תימני דרדעי, ידוע לי שהדרדעים מסתמכים בעיקר על הרמב"ם כפוסק ראשי, אך מעבר לכך לא ידוע לי על ספרים/פוסקים נוספים עליהם אפשר להסתמך. לצורך העניין, אחד הרבנים בישיבה הציע לי לקחת נושא הלכתי וללמוד עליו דרך הרמב"ם, השולחן ערוך ולבסוף מתוך "שולחן ערוך המקוצר" של הרב רצאבי. אמנם, ראיתי שההלכות בספר הן כמנהג הבלדים והשאמים כך שזה פחות רלוונטי אליי.

בהלכות עדות בחתונה, עד- אבא של גיס הכלה. כלה-אחות-בעל-אבא של הבעל (עד). האם העדות כשרה?

שלום וברכה
אשמח לדעת מתי והיכן הרב רצון ערוסי מוסר שיעורים.

איך אפשר להבין דרך פסיקתו המרכזית של מרן קארו בעניין ההליכה אחר הרוב
בתפיסתו את שלושת הגדולים ריף רמבם וראש , שהרי מה שמצאנו בענין זה גבי פסיקת הסנהדרין מ"מ כל אחד מהדעות היה שם לפני השני ונשאו ונתנו יחדיו להגיע לאמיתה של הלכה , ואיך יכל מרן לתפוס אלו השיטות הרבה אחר מותם ולקיים ע"פ הרוב בלי שיוכלו להציע כל אחד שיטתו בנושא ואלי היו מצליחים לשנות דעתם ,
וכן הרבה מהדינים רבנו לא הזכיר במפורש לפחות ביד החזקה וכן הריף כיון שהם מאד תלמודיים אבל הרא"ש כן הזכיר והלך מרן כרא"ש , וכי זו דרך פסיקה ?

א האם מרן קארו התקבל בזמנו על כל יהודי תימן?
ב ואם כן מדוע איננו מחויבים לפסיקתו בתור מרא דאתרא ?
והגם שהיה לפניו מרא דאתרא שהוא רבנו הרמבם מ"מ
מרן יוסף קארו הוא לאחריו ?

האם מותר לאדם מעדה מסוימת לנטוש מנהגיו ולהתחיל לקיים מנהגי עדה אחרת ,
יסוד השאלה מה תוקף יש למנהג עדה וכל שכן במנהג מאוחר
שהוא ודאי בתר תלמודי?

שלום כבוד הרב

1) היוצא לטיול מאורגן. האוכל למהדרין, אלא שמגישים בשר בקר שלא עבר מליחה בחתיכות קטנות, ולא חליטה. האם יכול בשעת הדחק הזו לאכול מנות בשריות?
2) היוצא לטיול בשטח ורואה פרדסים נטועים, ופירות שנשרו מהעצים לארץ. האם מותר לאסוף פירות שנפלו ולאוכלם?

תלמיד שאל,   
שהוא סיים מסכת, והוא רוצה לקנות כיבוד במאה ש"ח.,
ופנה למנהל (שהוא באי כוחו של רה"י לדברים כספיים) שיקבל מהישיבה מאה ש"ח.
והמנהל סירב, בטענת שסיום מסכת של תלמיד זה אירוע פרטי. ועל זה הישיבה לא מממנת.

התלמיד שואל, וכן רה"י רוצה לברר
הרי אמר אביי, במסכת שבת: שהיה רה"י
רש"י מסכת שבת דף קיט עמוד א
עבידנא יומא טבא לרבנן - לתלמידים, ראש ישיבה היה.
שבת דף קיט עמוד א
עבידנא יומא טבא לרבנן, הייתי עושה סעודת יום טוב לתלמידים, לפי שהיה ראש ישיבה.
 

מתי יש לאדם רשות או חובה לנהוג לפחות לעצמו כמו שיצא לו
מהסוגיא בתלמוד ואפילו שזה נגד דעת והבנת שאר הפוסקים
האם אמרינן גבי כל אדם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות
והרי הסברא נוטה לומר כך אחר שצוונו עשה לך רב והסתלק מהספק
כלומר המסופק בהוראה (כפירוש רבנו) יעשה לו רב , משמע הודאי לו
אינו הולך אחר רבו בזה וכל שכן להתבטל לדעת פוסקים אחרים?
יישר כח הרב .