שלום לרב 1- האם יש מושג כזה שנקרא "עיין הרע"? צריך לחשוש או לפחד מזה? 2- אם אמרו לבן אדם שיש לו "עיין הרע" מה הוא צריך לעשות? (אפשר להסיר את זה או לעשות איזה תיקון?) 3- האם יש יחס של רבינו לגבי "עיין הרע"?

לאחרונה נפל חברי לפשיעה חמורה של נוכל דתי מהמגזר החרדי, אשר כל הדרכים ישרות לפניו, דהיינו לשקר על מנת לגזול, לרמות, לתבוע בערכאות ללא גישה כלל לדין תורה, כאשר הנתבע הוא בוודאות בן תורה. החמור ביותר הוא כי אדם זה הינו פופולארי ועורך פורום באחת מאתרי האינטרנט המכובדים והגדולים של הדתיים. בודאי שיהודים נוספים נופלים ברשתו. השאלה לרב היא האם למקרה זה ישנה מחויבות להתריע בציבור ולפנות למערכת בתקווה שיפעלו להציל את עם ישראל ו/או לראות בזה לשון הרע ולהחריש.

לכבוד הרב שלום מבחינה מוסרית כמובן ששקר זה דבר רע והמהר"ל כותב על זה גם דברים חשובים שצריך לדעת. אך לע"ד הרמב"ם לא הזכיר בספר המצוות שאסור לשקר אלא שאסור למסור עדות שקר בבית דין. לכן, האם מותר לשקר לאדם כל שהוא? או לצורך מצווה? ואם לא אז מאיפה האיסור נובע?

בס"ד שלום לכבוד הרב,
היכן עובר הגבול בין הלשנה אסורה (כלומר כשאדם מוסר מידע על חברו שיכול לפגוע בחברו). לבין דיווח לגיטימי.
תודה

באחד מהשיעורים ששמעתי לאחרונה (איני זוכר אם מהגמרא או לא ). בקצרה : איש צעיר לומד ושוקד בתורה היה עני וביקש ממוכר הנעליים שיתן לו נעליים מכיוון שהנעליים שלו נקרעו ואין לו עם מה ללכת. המוכר סילק אותו. לאחר שנים הפך האיש לרב גדול שלצערי ששכחתי את שמו. היה כנס תרומות גדול שהרב היה שם ואז פתאום פגש את אותו מוכר נעליים שהפך לעשיר גדול ורצה לתרום. הרב אמר לא שאחר את המועד ולא רצה את תרומתו והזכיר לו את התקופה שבאמת היה צעיר והיה זקוק לכסף. אני שואל אם "לא - תיקם ולא - תיטר" (ויקרא יט, יח) מדוע הרב נקם?

החפץ חיים כותב שבלשון הרע נענשים 3 אנשים המספר השומע וזה שסיפרו עליו. א"כ מדוע רק מרים קבלה צרעת ואילו משה שסיפרה עליו ואהרון ששמע לא נענשו?

לכבוד הרב,
שלום!
1. ידוע לי שלשון הרע זה דברי גנאי. לעומת זאת מהי רכילות? האם גם דברי גנאי או שכל דיבור על אחר נחשב לרכילות? כשבנותיי באות לספר לי שמישהו הציק להן או שמישהו עושה דבר מסוכן, האם עליי להפסיק אותן או שכיוון שזה חשוב אז יש לשמוע? היכן הגבול?
2. האם טלויזיה אסורה מבחינה הלכתית? ואם כן מהו המקור?
תודה רבה

האם יש הלכה האוסרת דיבור לשון הרע אודות ארץ ישראל? מהגמ' בערכין (ט"ו) משמע שכן, אך א"כ איך זה שגם ברמב"ם ולאחר מכן בשולחן ערוך הדבר לא נפסק להלכה? אפילו החפץ חיים לא הביא את הדין הזה בהלכותיו. אם איסור לשון הרע לא כולל דיבור אודות ארץ ישראל, למה המרגלים היו צריכים ללמוד ממרים שאסור לדבר לשון הרע (כמאמר המדרש)? הרי מרים דיברה אודות משה רבינו, והם אודות עצים ואבנים?
תודה.