חובת אכילת כזית פת בסוכה בלילה הראשון

מהות אכילת כזית פת בסוכה

משנה סוכה פרק ב' הלכה ה':

רבי אליעזר אומר, ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה; וחכמים אומרין, אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד.  ועוד אמר רבי אליעזר, מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון, ישלים בלילי יום טוב האחרון; וחכמים אומרין, אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר "מעוות, לא יוכל לתקון; וחסרון, לא יוכל להימנות" (קוהלת א,טו).

המחלקות בין רבי אליעזר לחכמים הינה בגדר של מצוות ישיבה בסוכה, האם היא מחייבת סעודה רק בלילה הראשון (חכמים) או שתי סעודות ביום (רבי אליעזר). לכאורה דעתו של רבי אליעזר בדבר מי שלא אכל בליל יום טוב ראשון שישלים בליל יום טוב האחרון, לא מובנת, כי בליל יום טוב האחרון, אין חובת סוכה כלל.

גמרא בבלי (כז' עמוד א') מובא:

מ"ט דר' אליעזר תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אי הכי אפי' לילי יום טוב ראשון נמי א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק נאמר כאן חמשה עשר ונאמ' חמשה עשר בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות והתם מנלן אמר קרא (שמות יב, יח) בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה:

לכאורה, ניתן אולי להבין שחכמים לא נסוגו משיטתם שתשבו כעין תדורו שאין חובת אכילת פת, אלא למדו גזירה שווה מליל פסח שיש חוב לאכול פת בלילה הראשון, שייתכן וזה מדרבנן.

בגמרא ירושלמי על המשנה (דף י"א עמוד א' העלו 2 שאלות על המשנה:

חברייא בעיי אומריהם מה להלן עד שיכנסו למצה בתאוה.  וכא עד שיכנסו לסוכה בתאוה.  רבי זעירה בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה.  וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה

שתי השאלות – האם יש לאכול בסוכה לתיאבון כמו במצה וכן חובה לאכול כזית פת בסוכה (כמו במצה) נותרו ללא מענה.

הרמב"ם בהלכות סוכה פרק ו' הלכה ז' כתב:

אכילה בלילי יום טוב הראשון בסוכה, חובה:  אפילו אכל כזית פת, יצא ידי חובתו.  מכאן ואילך, רשות:  רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה; רצה, אינו אוכל כל שבעה אלא פירות או קליות חוץ לסוכה--אוכל כדין אכילת מצה בפסח

הרמב"ם לכאורה היה יכול לכתוב "חייב אדם לאכול כזית פת בסוכה" אולם מהשינוי בלשון הרמב"ם ניתן להסיק שיש חובה לאכול סעודה בסוכה בילה הראשון מהתורה, אולם החיוב לאכול כזית הוא מדרבנן, כי הרמב"ם בא להדגיש שלמרות שניתן לאכול עד כביצה פת מחוץ לסוכה בדרך עראי, הרי שבליל יום טוב הראשון של סוכות, אכילת כזית היא חובה ולכן יש חיוב לאוכלה סוכה.

גם מלשון הירושלמי שנסתפק האם יש חובה לאכול כזית פת בסוכה, הרי שהרמב"ם פסק מדין ספיקא דאורייתא לחומרא אבל מדרבנן לחומרא, שגם זה תומך שהחיוב הוא מדרבנן.

אמנם לכאורה אם נניח שהחיוב של אכילת כזית פת הוא מדרבנן, מה שונה דין זה מיום טוב אחר שגם לגביו יש חיוב מדרבנן לאכול סעודה, ולכן אולי נדייק שהחיוב הוא מדאורייתא, אלא ניתן לתת תשובה מדברי מורי בהערה יז על דברי הלחם יהודה, שניתן לצאת ידי חובה בסעודה ביום טוב גם באכילת עראי של עד כביצה ואם כן לכאורה ניתן היה לאכול מחוץ לסוכה בלילה ראשון ולצאת מדין חיוב של יום טוב, לכן היה עולה בדעתנו שניתן היה גם בליל סוכות לאכול פת אכילת עראי ולצאת ידי חובה אכילת סעודה ביום טוב, לכן הדגיש הרמב"ם שיש חיוב לאכול בסוכה כחיוב בפני עצמו.

אומנם, יש להעיר שמדברי הרמב"ם בפירוש המשנה דלעיל, משמע שהחיוב של אכילה הוא מדאורייתא, אך עדיין, ניתן להכיל את המסקנה לעיל, שהחיוב של כזית הוא מדרבנן.