מידות טהורות והשקפה טהורה

מתוך ריאיון בתוכנית "עצם העניין" עם קלמן ליבסקינד ברדיו גלי ישראל

הדברים נאמרו בשבעה מפי מו"ר הרב רצון ערוסי יצ"ו.

מהם המסרים שחכמי ישראל מעבירים אלינו באמצעות ההתבטאויות הקיצוניות שלהם?

מהם הטעמים של אמירת "במה מדליקין" בערב שבת, האם רק בשביל להזכיר ולהתארגן מבעוד יום לקראת שבת?

האם בנסיבות אלו יש מקום לקדיש דרבנן שחייבים לאמרו רק לאחר דברי משנה ואגדה ולא לאחר פסוקים מן התנ"ך ("לכו נרננה")?

מה הסמכות של ציבור לשנות מנהגים בתואנות שנראות להם מוצדקות, ומי יטול אחריות על התוצאות של החלטות אלו?

על מי מחייבת ההלכה לקרוע עד שמגלה את לבו ואינו מאחה כדיני הקריעה על הורים שנפטרו? 
מדוע נהגו בעיקר בנסיבות של ימינו שלא לקרוע על רב וחכם גדול שאינו רבו המובהק?
האם גדול בתורה נכלל בהכרח בהגדרת רבן של כל ישראל?