תכנים לקריאה נוספת
היחס הראוי לגמול
בהקדמה לפירוש המשניות כותב הרמב"ם: "ונאמין בכל מה שנעשה... שהיא מצוה, שעליה נקוה גמול מאת ה' לפי ששמענו לדברי הנביא שמצות עשה לשמוע לדבריו..." ואת דברי אנטגנוס במשנה באבות: "... אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס..." הרמב"ם פירש "רצה בזה שיהו עובדים מאהבה"
א. האם החילוק בין המקורות (שבאחד הרמב"ם מעודד ציפייה לגמול ובאחר הוא מסתייג ממנה) זו השאלה האם הגמול הוא בדין/זכות/שכר או שמא בתורת חסד/הטבה/פרס?
ב. אם כן, הרמב"ם היה צריך לפרש באבות "רצה בזה שיהו עובדים בשביל השכר ולא בשביל הפרס"
כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו
מה הרמב"ם סובר בנושא "כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו".
יש שתי גישות לנושא:
שיטת רש"י - בכל כוונתו
שיטת פרשנים אחרים: בכל כוחו - פשוטו כמשמעו.
כמו מי נקט רבינו הרמב"ם? האם יש אסמכתא לתשובה?
מסילת ישרים - פרק יא - מידת הנקיות - הכעס 21
השיעור הועבר בבית הכנסת שערי ציון יד בנימין
שימוש בתוספי מזון בשבת, האם אסור משום גזירת שחיקת סמנים?
האם בשיקולי הפסיקה רשאים להתחשב בעובדה שבימינו החשש לשחיקת סמנים כמעט ולא קיים?
הניתן להגדיר את התוספים כמאכלי הבריאים שלדעת הרמב"ם והשו"ע מותר להשתמש בהם בשבת גם לצרכי רפואה?
האם ההיתר לשימוש בתוספי מזון בשבת מותנה ביעודם רק כשהם משמשים כתחליף מזון ולא כמחזקים?