מה השיב הרב לשאלות על יחס הרמב״ם ומארי לספר הזוהר?
כנהר שלום,
אילו רבנו היה רואה את ספר הזוהר האם היה מאמין שרשב"י כתב אותו?
מה היה יחסו של מארי זלה"ה לספר הזוהר?
כיצד מבטאים אבלות על החורבן בלי להפריז, ומה ההבדל בין צורך רגיל לבין בילוי חגיגי? בשאלות ותשובות מירחי כלה תשפ״ג נידונו דיני בין המצרים ותשעה באב, לצד שאלות נוספות בעבודת ה׳ ובהלכה.
זהו אם השאלה נוגעת לצורך רגיל או לתענוג, ואם מדובר בשבוע שלפני הצום או ביום הצום עצמו. בשאלה אישית על מחלה, אכילה בצום או שימוש בקלנועית, הציגו את פרטי המצב לרב המכיר אותם.
״משנכנס אב ממעטין בשמחה״ אינו הזמנה להתעלם מן החורבן, אך גם אינו הוראה להפוך כל צורך של החיים לאיסור. העיון בדרך הרמב״ם ובהלכות תעניות, פרק ה מחייב להבחין בין הדין, מנהגים שהתקבלו והפרזה שאינה נדרשת. חשוב גם למי משיבים וכיצד הדברים יישמעו, כדי שהוראה מדויקת תוביל למעשה נכון.
בדיני בין המצרים יש לשים לב במיוחד להבדל בין הימים שלפני הצום לבין תשעה באב עצמו. היתר רחצה לצורך נקיות קודם הצום אינו היתר לרחוץ ביום הצום, שבו אף רחצה מועטת אסורה כשאין לה צורך מותר.
מותר לקנות תכשיט לאישה בתשעת הימים כדי לתתו בט״ו באב. כאשר מזדמנת אפשרות מיוחדת שלא ברור שתימצא אחר כך, יש לכך טעם נוסף; טיפוח האהבה בין בני הזוג אינו נידון כאן כשמחת חתונה. גם שימוש רגיל בתמרוקים אינו נאסר באופן גורף, אך אין להפוך אותו להפגנת חגיגיות שאינה מתאימה לצער הציבור.
אין לדחות חתימה על חוזה עבודה או הזדמנות לרכישת דירה רק מפני הימים האלה. לעומת זאת, צביעה והחלפת רהיטים רצוי לדחות לאחר תשעה באב כשאפשר. אם הבית במצב קשה או שנוצרה הזדמנות ממשית שתאבד, כגון זמינות בעל המלאכה או מחיר מיוחד, יש מקום להקל בהתאם למצב.
משפחה שעמלה כל השנה יכולה לנפוש במלון גם בימים האלה, כאשר זו מנוחה שקטה ואינה משתתפת באירועים מוזיקליים. יש הבדל בין נופש רגוע לבין מסיבה. כך גם בהזמנת חברים: סעודה באווירה של תורה ויראת שמיים שונה ממפגש שגולש להוללות.
סיום מסכת הוא שמחת מצווה, אך אין בכך היתר אוטומטי לשירים ולריקודים בימים הללו. נבדלים מהם שירי קודש מסורתיים בנעימה שמעוררת כובד ראש, בלי כלי נגינה ובלי אופי של הרקדה. על אירוע פרידה שאין פרטיו ברורים אין לפסוק היתר כולל מתוך ההשערה שהוא ״רק מפגש״.
בשבוע שחל בו תשעה באב הובחנה רחצה ביתית לנקיות מבילוי במרחץ של תענוג. לפי הדרך שהוצגה, רחצה רגילה במים חמים או פושרים מותרת כאשר עניינה ניקיון, ואילו ג׳קוזי, סאונה ופינוק יתר אינם בכלל היתר זה. בתשעה באב עצמו הדין מחמיר יותר.
ביום הצום מותר לנקות לכלוך באופן נקודתי: למשל ידיים שהתלכלכו בטיפול בילד או הפרשה המציקה לעיניים. מי שסובל ממש מלכלוך בפה יכול להסתייע בניקוי נקודתי בזהירות רבה שלא לבלוע מים; אין זו המלצה כללית לצחצוח רגיל לכל אדם בתשעה באב.
איסור כיבוס אינו מתבטל רק משום שהבגד מיועד לשימוש אחרי הצום. עצם הכיבוס אסור בזמנים שנאסר. מנגד, בגדי ילדים קטנים ובגדים המתלכלכים תדיר בזיעה נידונו כצרכי נקיות מותרים.
במכונת כביסה שכבר מופעלת לצורך בגדים שמותר לכבסם הוזכר היתר לצרף בגדים נוספים, בצנעה ולשימוש אחרי תשעה באב בלבד. אין מכאן היתר להפעיל כביסה נפרדת לבגדי גדולים. כדי להימנע מלבישת בגד מכובס בשבוע שחל בו הצום, אפשר להכין בגדים מראש על ידי לבישתם לפני אותו שבוע.
הדיון בגילוח זקן בחול המועד הוצג לפי פירוש מסוים בדברי הרמב״ם, ולא כדעה מוסכמת על כל הפוסקים. גם לשיטה המתירה שם גילוח מתאים, אין להסיק אותו דין בשבוע שחל בו תשעה באב: בחול המועד נידונה גזרה שלא להיכנס לחג כשהוא מנוול; באבלות על החורבן יש עניין בצער עצמו. לכן אין להעביר היתר מתחום אחד לאחר רק מפני שבשניהם נזכר גילוח.
יש מדרג בין יום הכיפורים, תשעה באב ושאר הצומות. בשיעור הובחנה מחלה שאינה מסוכנת בתשעה באב מן הרף המחמיר של יום הכיפורים. גם דרך האכילה של מי שפטור נידונה במחלוקת: הרב יוסף קאפח מחמיר בשיעורים, ואילו פוסקים אחרים פוטרים את החולה בלי אותה הגבלה. אין להשוות את כל הצומות או להעתיק שיעור מספרי בלי בירור אישי.
סרט תיעודי על החורבן עשוי להתאים ליום, אם הוא מעורר את האבל ואינו הופך לבידור עם ליווי מוזיקלי ואמצעי גירוי. הרצון לשנות את נוסח ״נחם״ מפני בניינה של ירושלים נדחה כאן: הבנייה אינה ממצה את שאלת שלמותה הרוחנית של העיר, ואין לשנות את הנוסח רק על סמך מראה הבניינים.
גם הימנעות מאמירת ״שלום״ לאבל הוסברה ביחס לחסרון ולצער שהוא שרוי בהם, ולא בכך שאסור לו לומר את שם ה׳. אין להסיק מהצער שהוא פטור מן המצוות לאחר הקבורה.
נידון עולה שקרא שלושה פסוקים, נחלש, והחזן המשיך במקומו; לאחר שהתאושש קרא את הפסוק האחרון ובירך. המעשה הוכשר בנסיבות האונס שהוצגו. אין כאן שינוי גורף של סדר הקריאה לכל מקרה.
באמצע קריאת שמע אין מפסיקים לאמירת שלום רגילה. ההבחנות המקוריות בין יראה לכבוד אינן הופכות צורך חברתי רגיל לעילה להפסקה בזמננו, כשההימנעות מהפסקה מוכרת. מצב חריג העלול לגרום פגיעה חמורה מחייב דיון אחר.
מי שלא אכל רשאי לענות לזימון שקבוצה כשרה מזמנת מצד עצמה, אך אינו נמנה כדי להשלים אותה ואינו אומר ״שאכלנו״. על אכילת מזונות ועל מתיקה בתוך סעודה נידונו בנפרד קביעות סעודה, סיבת האכילה וברכותיה; אין לפטור כל מאכל בברכת המוציא רק מפני שהוגש ליד שולחן הסעודה.
היחס לקבלה ולתורת הסוד נבחן עניין אחר עניין. יש נקודות הסכמה ויש מחלוקת, ואין לייחס כל רעיון קבלי לרמב״ם. העמדה שהוצגה הולכת בדרכו של הרמב״ם במקום שיש סתירה, ובו בזמן אינה שוללת עיון בספרי קבלה כשלעצמו.
לימוד תלמוד והלכה אינו נדחה מפני גריסה בלבד, אך גם מחלוקת רעיונית אינה מצדיקה שנאת חינם או פגיעה באדם. מן המחלוקות ההיסטוריות בתימן יש להפיק בירור תורני, לא להנציח עוינות בין קבוצות.
בשאלה על קלנועית עם מנגנון גרמא לא ניתן היתר גורף לכל אדם ולכל קהילה. לצד ההיבט הטכני נידונו מראית הדבר ואופי השימוש, והופנתה השאלה לרב המקום שמכיר את האדם ואת הציבור.
בהקשר המחאות הציבוריות של תשפ״ג הותר למלמד להשתתף במחאה שנידונה בשיעור, תוך חובה להשלים לילדים את הלימוד שהחסיר. הודגש ההבדל בין מחאה לבין פגיעה בצרכי החיים של אחרים. זו התייחסות לאותו הקשר היסטורי, ולא קריאה לאירוע עכשווי.
בברכת הגומל הוצגה מסורת תימן כפי שנלמדה בשיעור: אין להרחיב את החיוב מכל מקרה הצלה בלי בירור גדריו. טיסה נכללה לשיטת הדובר, בשונה משיטת הרב קאפח; לגבי נשים הוצג המנהג שבו אינן מברכות, ולא נטען שכך נוהגים בכל העדות.
הוראה מעשית דורשת להבחין בין דין למנהג, בין צורך לתענוג ובין מצב רגיל לחריג. כך נשמרת משמעות האבלות בלי להוסיף איסורים גורפים, וכך גם בשאלות שמעבר לצום: אין להעביר מסקנה ממקרה אחד לאחר בלי לבדוק את טעמה ואת תנאיה.
האם מותר לקנות מתנה לאישה בתשעת הימים לט״ו באב?
מותר לקנות תכשיט או מתנה כדי לתתם בט״ו באב. הוזכר גם צד של הזדמנות מיוחדת שעלולה לחלוף. אין להפוך כל קנייה כזאת לאיסור גורף, ויש לשמור על ההבחנה בין טיפוח הקשר הזוגי לבין אופי של שמחה חגיגית שאינה מתאימה לימים.
האם מותר לחתום על חוזה עבודה או לרכוש דירה בימים האלה?
אין לדחות צורך של פרנסה או הזדמנות לדירה רק מפני בין המצרים. חוזה עבודה ודירה הם צרכים חשובים, ובפרט כשההזדמנות עלולה לחלוף. אין ללמוד מכך היתר לכל קנייה חגיגית בלי קשר לצורך.
האם מותר לצבוע את הבית ולהחליף רהיטים לפני תשעה באב?
כשאפשר, רצוי לדחות לאחר הצום. כשהבית במצב קשה או שמדובר בזמינות בעל מלאכה או במחיר מיוחד שלא ברור שיישארו אחר כך, יש מקום להקל לפי הנסיבות. ההבחנה היא בין שדרוג שאפשר לדחות לבין צורך והזדמנות ממשיים.
האם נופש משפחתי במלון אסור בתשעת הימים?
נופש שקט של משפחה המבקשת לנוח אחרי עבודה ממושכת הותר בשיעור, בתנאי שאין השתתפות באירועים מוזיקליים ובאווירה חגיגית שאינה מתאימה לימים. מנוחה, אכילה וטיול סולידי שונים ממסיבה.
האם סיום מסכת מתיר שירים וריקודים בימים האלה?
סיום מסכת הוא שמחת מצווה, אך בשיעור לא הותרו משום כך שירי הרקדה וריקודים. הובחנו מהם שירי קודש מסורתיים בנעימה שמעוררת כובד ראש, ללא כלי נגינה. אין להרחיב את ההיתר מעבר לאופי השירה שנדון.
האם מותר להתקלח במים חמים בשבוע שחל בו הצום?
לפי הדרך שהוצגה, רחצה ביתית רגילה לצורך נקיות מותרת גם במים חמים או פושרים. מרחץ של תענוג, סאונה וג׳קוזי אינם בכלל זה. ההיתר מתייחס לימים שלפני תשעה באב ואינו מתיר רחצה רגילה ביום הצום עצמו.
האם מותר לנקות לכלוך בתשעה באב?
ניקוי נקודתי של לכלוך הובחן מרחצה לתענוג, כגון ידיים שהתלכלכו בטיפול בילד או הפרשה המציקה לעיניים. לגבי לכלוך בפה הוזכר היתר למי שסובל ממנו, בזהירות רבה שלא לבלוע מים; אין זו הנחיה כללית לרחצת הפה לכל אדם.
האם מותר לכבס בגדי ילדים ובגדי זיעה?
בגדי ילדים קטנים ובגדים המתלכלכים תדיר בזיעה נידונו כצרכי נקיות מותרים. אין מכאן היתר לכל כביסה של בגדי גדולים. עצם הכיבוס יכול להיות אסור גם כשהכוונה ללבוש את הבגדים רק אחרי הצום.
האם אפשר לצרף בגדים למכונה שכבר מופעלת לצורך מותר?
נזכר היתר לצרף למכונת כביסה הפועלת לצורך בגדי ילדים או בגדי זיעה, בצנעה ולשימוש אחרי תשעה באב. אין בכך היתר להפעיל מכונה נפרדת לבגדי גדולים או ללבוש בגד מכובס בשבוע שחל בו הצום.
האם היתר גילוח זקן בחול המועד מתירו גם לפני תשעה באב?
לא. גם לפי הפירוש המתיר בחול המועד, הטעמים שונים: שם נידונה גזרה שלא להיכנס לחג כשהוא מנוול; באבלות על החורבן יש עניין בצער. השיעור אף הבהיר שהפירוש לגבי חול המועד אינו מוסכם על כל הפוסקים.
האם מותר לצפות בסרט תיעודי על החורבן בתשעה באב?
סרט שמעורר את האבל על החורבן יכול להתאים, כשהוא תיעודי ואינו הופך לבידור עם ליווי מוזיקלי ואמצעי גירוי. אין זה היתר כללי לצפייה בסרטים ביום הצום; אופיו ותוכנו של הסרט הם העיקר.
האם בניין ירושלים מצדיק שינוי בנוסח נחם?
העמדה שהוצגה היא שאין לשנות את הנוסח בגלל הבנייה כשלעצמה. שלמותה של ירושלים אינה נמדדת רק בבניינים, ונידונו גם מצבה הרוחני וצרות הציבור. זו עמדת השיעור לצד עצם קיומן של הצעות אחרות שהוזכרו.
האם עונים שלום באמצע קריאת שמע?
אין מפסיקים לאמירת שלום רגילה. ההימנעות מהפסקה מוכרת בזמננו, ולכן פנייה חברתית רגילה אינה מחייבת מענה. נסיבות חריגות שיש בהן חשש פגיעה חמורה שונות מכך; אין להרחיב אותן לכל אי־נעימות.
האם מי שלא אכל רשאי לענות לזימון?
הוא יכול לענות לזימון שהקבוצה מוסמכת לזמן מצד עצמה, אך אינו משלים את מספר המשתתפים הנדרש ואינו אומר ״שאכלנו״. יש להבחין בין ההצטרפות כמקשיב ועונה לבין מעמדו של מי שאכל.
האם לימוד קבלה עומד בהכרח בסתירה לדרך הרמב״ם?
לא כל עניין נידון באותה דרך. יש נקודות הסכמה ויש מחלוקת, ואין לייחס לרמב״ם דעה רק מפני שנזכרה בספר קבלה. הודגשה חשיבות העיון בתלמוד ובהלכה לצד אפשרות ללמוד מגוני התורה, בלי שנאה ופגיעה בין קבוצות.
האם אישור טכני לקלנועית הוא היתר גורף לשימוש בשבת?
לא ניתן בשיעור היתר גורף. לצד מנגנון הגרמא נידונו מראית הדבר, נסיבות המשתמש ואופי הציבור. ההכרעה הופנתה לרב המקום שמכיר את המקרה; אין להסיק מן הדיון שכל קלנועית מותרת או שכל אדם רשאי להשתמש בה.
האם נשים מברכות הגומל לפי כל העדות באותו אופן?
לא. בשיעור הוצג המנהג התימני שבו נשים אינן מברכות, ונזכר שיש מנהגים אחרים. גם חיוב הגומל בטיסה הוצג כשיטת הדובר, בשונה משיטת הרב קאפח. אין להפוך את תיאור המנהג האחד לקביעה אחידה לכל העדות.
מה נדרש ממלמד שהפסיק לימוד לצורך המחאה שנידונה?
בהקשר המחאה של תשפ״ג, שהוצגה בשיעור כבעלת משמעות לזהות היהודית, הותר להשתתף תוך חובה להשלים לילדים את הלימוד שהחסיר. אין זו קריאה לאירוע עכשווי, ואין מכאן היתר לבטל לימוד בלי השלמה לכל צורך ציבורי.
כנהר שלום,
אילו רבנו היה רואה את ספר הזוהר האם היה מאמין שרשב"י כתב אותו?
מה היה יחסו של מארי זלה"ה לספר הזוהר?
לכבוד הרב רצון ערוסי,
נשאלת באתר במפורש על לימוד הקבלה וספר הזוהר, והשבת: ״כלל גדול הוא, שכל לימוד חכמת קודש, שיש בה סתרי תורה, לא ילמד אדם, אלא לאחר שמילא כריסו בבשר ויין״, ובהמשך כתבת שמי שהגיע לדרגה הראויה ״עליו ללמוד… מפי יודעי חן באמת״ (אתר נצח ישראל, ״קבלה - ספר הזוהר״).
ואני שואל: כיצד דווקא אתם, ההולכים בדרכו של רבנו הרמב״ם, לא מתעבים את אלו התכנים שבספרות הקבלה והזוהר, כגון הספירות, הפרצופים, זעיר אנפין וכיוצא בהם? למה לכם לתת לתכנים אלו מקום ולגיטימציה, ואף להציג את לימודם כחכמת קודש?
שלום וברכה,
אני מבקש להבהיר נקודה חשובה לגבי דרכו של מארי יחיא קאפח (מארי הישיש) והיחס לספרות הקבלה.
מהי דרכנו בהלכה ובהשקפה: האם ללכת אחר הקבלה או אחר דרכו של מארי הישיש שהתנגד לה? מה הייתה דעתו של מארי הישיש בנושא, ולמה הוא הפנה לספר הזוהר? מדוע כמעט ולא מתייחסים באתר לדרכו של מארי הישיש – למה נשכחה או מושמטת מהדיון?
אשמח למענה מפורט.
תודה מראש.
לכבוד מו"ר הגאון הרב רצון ערוסי שליט"א
שלום וברכה.
א. מהו היחס הנכון לַקבלה לדידן?
ב. מהו היחס לעין רעה?
ישנו בית כנסת בכפר-סבא ששמו "עזרת אחים" ששם לא הוגים בספר הזוהר, מה הסיבה לכך?
שלום לכבוד הרב
ראיתי תשובת הרב לשאול ששאל על אחד שאמר תועבה על ספר הזוהר והרב השיב לו שהשם יחזיר אותו בתשובה
ונוראות נפלאתי שהרי הרב יחיא קאפח ונגדו ועוד שראו בזוהר כדברי כפירה וכי נאמר להם שיחזרו בתשובה?
שלום כבוד הרב!
בעקבות ויכוח בישיבתי רציתי לשאול מהו יחסינו לקבלה המעשית?
האם דבר כזה קיים?
ישנם סיפורי רבים על גדולי המקובלים כגון הבבא סאלי, הרבי מלבוביץ, הרב מרדכי אליהו וכו', שבהם מדובר שלכאורה ממש שינו סדרי בראשית ועשו את הבלתי אפשרי.
ניסיתי להסביר לחבריי למחלוקת איך אפשר להסביר את הסיפורים הללו בצורה הגיונית, אך הם אינם קיבלו כך וטענו ש"צדיק גוזר וה' מקיים".
האם בכוחם של מקובלים באמת לעשות ניסים? ומהם כל הסיפורים שבהם נראה ממש ניסים.
שלום לכבוד הרב,
ברצוני לשאול את הרב באופן אולי הפוך נקרא לזה בעצם מדוע למה כן להכניס את הזוהר לתוך התפילה והמנהגות שלנו. האם יש ערך בלהוסיף על המסורת והמנהג כשזה דבר טוב ונכון או שמא לא ונכון יותר לשמר?
ולגב הלכה מהו הכלל, מתי אנו כן נפסוק כשו"ע? והאם דווקא או שמא כפוסק אחר?
תודה רבה לכבוד הרב.
כנהר שלום,
אילו חלקים של הקבלה לא יתקבלו על הרמב"ם ואילו כן?
האם יש מקור בקבלה שיום יג' בחודש הוא לא מוצלח ומה יעשה מי שנולד ביום זה
איפה מוזכר במקורות, ששמה של רות בעבר היה גילית?