האם רוב הבוגרים נדרשים להקיז דם ברית?

כבר עצנו בעניינה של הצהבת שדוחה את המילה ללא הבחנה בדרגות הצהבת לפי שיטת מורי ושיש צורך להמתין שבעה ימים ורק לאחר מכן למודאי וודאי שאין מלין ביום שבת אלא שאמרנו בעקבות דברי מורי שאם מלן בשבת למרות שלא המתינו שבעה ימים יכול להיות כך אומר מורי וגדולה מזו הייתי אומר שהמלו אותו בעת שהוא פטור מן המילה לדעת חז"ל הרי זה קמל אותו תוך שבעה או בלילה שצריך להטיף ממנו דם ברית ונראה שאף על פי שהר רופא אומר שאפשר למולו יש לנהוג כדברי חז"ל ואין לשמוע לרופא כיוון שיש חשש שמלין אותו בעת הפטור. כלומר מורי סבור שאם מלו ילד תינוק כשהוא חולה בצא או שלא המכינו שבעה ימים לתארשותו זה כמו שמלים אותו את התינוק בתוך זמנו דהיינו קודם שהמתינו לסיום שבעה ימים או כמישמלו אותו בלילה ולא ביום של דעת מורי צריך לחזור ולהטיף דם ברית ושאל השואל אם הילד שלו נמול בלי המתנה של שבעת ימים אחרי תומת ההבת כי המוהל אז אמר לו שבדרכה כזו מלין ועל פי אותו מוהל הוא נהג והיום התינוק כבר ילד או שהאבא שומע את ההלכה הזו מתעורר לו החשש האם יש צורך בעקפת דם ברית או לא לכאורה לפי דברי מ שאם מלים לפני שהילד נרפע מנצה ובלפני שהוא שלמו שבעת ימת עוששות זה נחשב כמל בתוך זמנו לפני זמנו או כמל בלילה שצריך חטפת דם ברית אז לכאורה צריך גם במקרה הזהפת דם ברית אולם נראים הדברים שיש לנו עדיין ספ ות גדולים בעניין הזה אם צריך להטיף דם ברית לתינוק חולה שמלו אותו בטרם עברי יש לנו ספק גם כן למה שמורי אומר שאם מלים אותו לפני תום הזמן או אם מלים אותו בלילה שצריך חטפת דם ברית כי לכאורה דבר זה לא מפורש ב דברי רבנו רבנו באר שגוי שבא להתגייר והוא כבר נימול למשל מוסלמי שבא להתגייר והוא כבר נימול כבר אין לו עורלה אז מטיפים לו הצטפת דם ברית וכן תינוק שנולד כשהוא נימול כלומר בלי עורלה צריך חטפת דן ברית בשני מקרים אלו רבנו כתב בצורה מבוארת שצריך חטפת דם ברית אבל לעניין מי שנמול בלילה אם חוזר וצריך להטיף דם ברית זה לא כתוב ברבנו וכן לתינוק אשר נמול לפני תום שמונה ימים שצריך להטיף לו דם ברית זה לא כתוב בדברי רבנו אלא יש מפרשים בדברי רבנו שצריך לחזור ולהטיף דם ברית. כך יוצא שמכלל ספק בדברי רבנו עוד לא יצאנו שאם באמת תינוק שנמול לפני שמונה ימים צריך לחזור לטבלו דם ברית אחרי שמונה ימים או לא זה ספק בדברי רבנו אם תינוק נימול בלילה ולא ביום אם צריך לחזור טבלו ברית ביום תספק דברי רבנו על אחת קמה וכמה זה בבחינת ספק ספקה ביחס לתינוק שנמול לאחר שהוא החלים ממחלתו נשלמו לו שבעת ימי התאוששות שבוודאי וודאי שזה ספק גדול מאוד בדברי רבנו אם צריך לחזור ולהציב לו דם ברית כלומר יש לנו כאן ספק ספקה ולאות אלא יש להוסיף את העניין הבא. העניין של הצהבת ומילת התינוק בצהבת היא מחלוקת עצומה בקרב הפוסקים. הועיל ויש דרגות דרגות שונות. יש דרגה 12, יש דרגה 15, יש דרגה 18, יש דרגה 20. ונבוכו בא גם הרופאים וגם חכמי הלכה, מורי ההוראה. האם באמת עם דרגות מאוד נמוכות זה כבר נחשב צהבת כי הרופאים טוענים שברוב המקרים ברוב המקרים הרוב המכריע של המקרים התינוקות יש להם איזה דרגה נמוכה של צהבת ולכן כיוון שיש גם בעיה עובדתית מה נקראת מחלה צהבת האם בדרגה נמוכה זה כבר הגיע לדרגה של מחלת צהבת האמורה או לא אז נראים הדברים שאין צורך בהטפת דם ברית במיוחד שהאבא שמל את בנו פעל על פי מורה הוראה. המוהל שמל הוא נחשב למורה הוראה נקודתי של העניין הזה שהרבה פעמים שמכו על תביעות אינם ועל מיומנותם של המוהלים לקבוע עם התינוק בר מילה או לא בר מילה ראוי למילה או לא ראוי למילה ולכן ה עיל ויש ספקות רבים מאוד אם צריך לחזור לטיב דם ברית וגם האב פעל על בסיס מורה הוראה והמורה הוראה לא טעה בדבר של משנה דהינו הוא דין מפורש אלא דין שהוא שנוי מאוד מאוד במחלוקת הרי הוא פעל בצורה שהוא צריך לפעול במיוחד תביעות עין תביעות עין של המוהל באותו רגע באותו זמן שאנחנו יש לזה מש קל גדול בעניינים אלו משום כך נראים הדברים שבנסיבות כאלה שתינוק נימול בדרגם זאת אומרת כשלא המתים לו שבעת התעושות אחרי שהגיעה לדרגה מסוימת של צהבת והיום הוא כבר ילד שאין לחזור לטבדם ברית עלינו לזכור שרבנו במורא נבוכים אמר שמדוע מלים ביום השמיני ואין מלים כשהאדם הוא גדול אומר רבנו, אחד הטעמים לכך זה השילוב הפסיכולוגי. כי כשהאדם הגדול נימול אז יש לו רטיעה ופחד כי הוא מודע לעצם האקט. מה שאין כן התינוק בין השמונה ימים עדיין אין לו דעת ואין כאן את ה את הסיוע הפסיכולוגי לאיזשהו כאב גדול, תחושת כאב גדולה, פחד מכל הדברים האלה. ולכן ייתכן שאם נטיף דם בר בנסיבות כאלה זה בבחינת חבלה כי אם אין אנו רשעים לעתיד דם ברית או יותר נכון אם אין חובה ודאית לעתיד דם ברית יכול להיות שזה גדר חבלה בילד ואסור לא רק לאב לחבול בילדו אלא אפילו אם הילד יגדל ויגיע לגיל המצוות יכול להיות שהוא בבחינת אסור לחבול בעצמו ומשום כך א שבעל תעשה עדיף בסיבות כאלה רבי חן