האם יש לברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" במילת ילד מאומץ?

מה הדין כשמלים בין מאומץ שהאב הביולוגי לא נמצא באותו מעמד או שהוא יתום מאביו. האם מברכים להכניסו בבריתו של אברהם אבינו? האם מברכים שהחיינו או לא? כתב רבנו בפרק שלישי מלכות מילה הלכה ראשונה המל מברך קודם שימול אשר קידשנו במצוותיו וציונו על המילה אם היה מל בין חברו ואם מל בינו מברך מול את הבן ואבי הבן מברך ברכה אחרת ברוך אתה השם אשר קצנו מצוותיו וצוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו שמצווה על האב למול את בנו יותר על המצווה שמצווים כל ישראל שימולו כל ערל שמולו כל ערל ביניהן לפי כך אם אין שם אביו אין מברכים אחרים ברכה זו ויש מישהורה שיברכו אותה בדין או אחד נעם ואין ראוי לעשות כן כלומר אומר רבנו האדם היהודי חייב להיות נימול מצווה שאביו ימול אותו או שהוא ימול את עצמו אבל כיוון שאסור שיהיהודי יהיה ערל, אם אביו לא מל אותו, כלל ישראל מלים אותו. כלומר הבית דין מלים אותו. לא ממתינים עד שהוא יהיה גדול. למרות שכשהוא יהיה גדול, אם עדיין הוא ערל, הוא מצווה למול את עצמו. אבל כיוון שהעניין של עורה הוא דבר שמפריע הן בחובת המצוות ובתודעה של בני אדם כאילו חסר בזהות היהודי בקיום המצוות שהרי נניח שהוא יגדל ועדיין הוא לא בן 13 הוא לא יכול לאכול קורבן פסח בכל ערל לא יאכל בו ואפילו אביו הטבעי במיד והוא קיים לא יכול לאכול קרון פסח עם בנו ערל זהו הדין כלומר יש הבדל בין פדיון הבן ובין ברית מילה בפדיון הבן הבכור האבא מצווה לפדות את בנו בכורו ואם הוא לא מעל אותו הבן הבכור כשיגדל ימול את עצמו ואין הבית דין פודין אותו כיוון שאין מכשול אין מכשול שאם הוא לא פנוי מכשול בקיום מצוות או משהו בתודעה היהודית על העניין של הזהות. אלא יש חובה שיבדה רק שלא יתכשל וישכח שהוא לא פדוי. אבל אין מזה איזשהו מכשול בקיום המצוות. לכן היו שנהגו ששמים לו לבן הפדוי א הבן הבלתי פדוי איזה טליון שבו כתוב שהוא לא פדוי כדי שכשהוא יגדל יזכור שהוא צריך לבדות את עצמו. אבל אבל לגבי ברית מילה הבית דין נחלצים מיד ומלים אותו כדי שלא ישאר הרי אומר רבנו אז מה בנוגל ברכה הברכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו אם האבא לא נמצא האם בית דין כשמלים את הנמול יברכו להכניסו בריתו של אברהם אבינו אומר רבנו לאבא יש מעמד מיוחד חובתו היא אישית למול את בנו להבדין הבית דין זה כלל ישראל אין חובה למי מאיתנו ואין עבירה למי מאיתנו שפלוני לא נימול אלא יש חובה על כללנו לא על מי מאתנו אל על הכלל כולו שודי לא ישאר ערל שנעזור לו לקיים את ברית המילה אבל אין חובה אישית והועיל ואין חובה אישית לא נוכל להגיד אשר קדשנו מצוותיו וצנו אנחנו נסוף בריתו של אברהם אבינו כי במילה יש שני דברים צילוק העורלה וההתחייבות לחנך את אותו בן נימול בבריתו של אברהם אבינו בקיום תורה ומצוות לחופה ולמעשים טובים זה מה שאנחנו אומרים לאבא כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחוקה ומעשים טובים כלומר הדרך עוד ארוכה בשביל להמשיך העניין ו זוהי חובה אישית על האבא, אפילו לא חובה על האמא, אלא על האבא, חובת החינוך. ועד כדי כך, אם ילד קטן שעושה מעשה עבירה, שעדיין הוא לא בן 13 יום אחד, למשל אוכל דבר אסור, אין בית דין מצווין להפרישו מעבירה אבל האבא מחוייב להפרישו כי זה חובת החינוך. יוצא איפה שהעניין של הכניסו בריתו של אברהם אבינו מתחבר נקשר אל החובה שנמשכת מצד האבא לא רק למול באופן אישי את הבן אלא להכניסו פריטו של אברהם אבינו במובן הרחב של יהדות להכניסו לעולמו של היהדות לכן רבנו בדעה שאם האבא לא נמצא בין אם הוא לא נפטר בין אם הוא לא נמצא אין מברכים להכניסו בברת של אברהם אבינו אבל רבנו מודע לכך שיש מי ש אומר שכן לברך, שנציג של הציבור יברך והוא אומר אין ראוי לעשות כן ובאמת בשולחן ערוך כתוב בסימן רסה יורד דע סעיף א' הגה זהרמה ואם אין אבן אצל המילה יש מי שאומר שאדם אחר מברך ברכה זו דהרי הבית דין מצווין למולו ונוהגים שמי שתופס הנער מברך ברכה זו וכולה ובאמת ה מרן לא אמר את הדברים של הרמא משמע שמרן לכאורה כמו רבנו אבל מנהג ירושלים כך מציין הרב חודר יוסף שהאיש הציבור או הסנדק מברך והוא עשה מעשה שפעם הוא היה סנדק לבן מאומץ והוא ברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו אבל עליב דרבנו אין ראוי לעשות כן דהיינו זה שתי ברכות שונות שתי מערכות חיוביים שונות והן ראוי לעשות כן ולא עוד אלא הם גם נתנו לברך שחיינו והדבר תמועצורך עיון ברכת שחיינו היא לא ברכה תודה לך הקדוש ברוך הוא שהבאת לנו את הבהן מה פתאום זה לא רכוש שום דבר אלא תודה השם שנתת לנו לזכות במצווה שהיא חוזרת על עצמה כמו שאנחנו מברכים על הלולב כל שנה שחיינו וקימנו כי זה מצווה שחוזרת על עצמה על שופר שחיינו וכימנו כי חוזרת על עצמה על הסוכה שחיינו וכיימנו כי חוזרת על עצמה אז כל מצווה שחוזרת על עצמה אנחנו מברכים שחיינו וקיימנו בברית מילה כיוון שאנחנו לא לא צופים שזה וזה נפסק הבן הזה ונגמר אנחנו מתפלים לשם שידכ אותנו בעוד בנים ובעוד בריתות אז זה כמו חוזר כמו מצווה שחוזרת על עצמה ומברכים שחיינו מכוח זה בפדיון הבן לא מברכים שחיינו למה כי זה לא שייך להגיד שזה חוזר על עצמו אבל כאן מברכים שחיינו כי זה חוזר על עצמו כל ורד ולד שיבוא וימול אותו זה מצווה שחוזרת על עצמה לכן ולכן שחיינו. אבל אם מדובר שהאיש החייב לא נמצא, זה הוא האבא, לא נמצא, אז לא צריך להגיד ש המצווה הזאת חוזרת על עצמה או משום כך, לפי רבנו, גם ברכת שחיינו לא תהיה, רק הברכה על המילה ולא יותר. אבל לשיטתם כבר הוסיפו גם את ברכת שחיינו. יוצא איפה רבותיי? כל בן שאביו לא נמצא בעת המילה בין אם הוא בן מאומץ ואין יודעים מי הוא אביו בגלל החוק שמסתירים מי הוא האבא בין אם מדובר ביתום שאביו נפטר בין בעוונותינו המרובים מה שנקרא היום בין למשפחה דהיינו שהיא מקבלת הזרעה ואסור לעשות כן כי שמה מדובר בהזרעה מודי ואז מי מוזרע מי יהודי אז יכול להיות שהבלד הזה יתחתן פעם עם אחותו אלא אם כבר הולכים בעוונותינו מרובים עניין הזה של משפחות חדוריות מהזרעה זה צריך להיות מגוי ואז הגוי אמנם לא משל את הגויות לבלד כי הולכים אחרי האמא והבלד הוא יהודי אבל זה בן בלי אב הבן הזה הוא בן בלי אב אז בכל המקרים האלה בכל אחד מהמקרים האלה לפי רבנו אין ברכה לכניסו בבריתו של אברהם אבינו ולא ברכת שחיינו רבי חנ