מהו השיעור המינימלי של יין שיהיה כשר לקידוש למרות שערבו בו מים ?

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והנקודות החשובות שעולות מקטע השמע "080430_0.mp3", העוסק בדיני קידוש וברכת "בורא פרי הגפן" על יין מזוג או משמרים. הדיון נסוב בעיקר סביב היחס המינימלי בין יין למים, תוקף הברכה והקידוש במקרים שונים, והבדלים בין פסיקות שונות, בפרט בין שיטת הרמב"ם, השולחן ערוך והכרעות מאוחרות יותר.

1. שיטת הרמב"ם בנוגע ליין משמרים ומים:

• הרמב"ם קובע שאם לקחו שמרים של יין, הוסיפו עליהם פי שלושה מים, ובסופו של התהליך נוצרו ארבעה חלקים (רבע יין ושלושה רבעי מים), הרי זה נחשב "יין מזוג" ומקדשים עליו, וברכתו "בורא פרי הגפן".
• ציטוט: "אם אדם לוקח שמרים של יין שם עליהם פי שלוש מה הכמות של השמרים מים והשראה אותם ואחרי כמה זמן קיבל כמות של נוזלים ארבעה דהיינו יצא מהשמרים הללו כמות נוזלית שביחד עם המים אז בעצם יש לו ארבעה חלקים רבע יין זה בעצם מה שיצא מהשמרים בשלושת רבעי מים זה נקרא יין מזוג ומקדשים עליו כך רבנו אומר".
• לעומת זאת, אם כמות הנוזלים שהתקבלה הייתה פחותה מארבעה חלקים (כלומר, פחות מ-25% יין), אף על פי שיש טעם יין, זה נקרא "תמד", ברכתו "שהכל נהיה בדברו" ואין מקדשים עליו.
• ציטוט: "ואילו אם היה פחות מהיחס הזה נניח נתאר לעצמנו שלא היה רבע אלא חמישית או שישית אף על פי שהיה בו טעם עם יין. אין זה נקרא יין מזוג. זה נקרא תמד ואין ברכתו בורא פרי הגפן אלא שהכל ואין מקדשים עליו".
• הרמב"ם לא מזכיר יין מזוג בפרק השישי מאיסורי מזבח, מה שמלמד שהוא כשר לכתחילה למזבח, וקל וחומר שהוא כשר לקידוש.
• ציטוט: "ומורי כבר העיר שעל יין המזוג רבנו לא הביא אותו בפרק שישי מאיסורי מזבח. בין אלה שלכתחילה לא מביאים. אותם למזבח משמע שהוא כשר לכתחילה למזבח אז מכל שכן שהוא כשר לקידוש".
• ב"הלכות ברכות" הרמב"ם חוזר על הלכה זו, ומדגיש שאם יש 25% יין ומעלה (ונוצר יחס של ארבעה חלקים), ברכתו "בורא פרי הגפן". אם פחות, ברכתו "שהכל", אף על פי שיש טעם יין.
• ציטוט: "ובאמת בהלכות ברכות כתב רבנו בפרק שמיני הלכה טמרים שנתן עליהם שלושה מים והוציא ארבעה מברך עליהם בורא פי גפן שזה יין מזוקו הוציא פחות מארבעה אף על פי שיש בהן טעם יין מברך עליהן תחילה שהכל".
• המסקנה העולה מדברי הרמב"ם היא שהמינימום של יין המעורב במים כדי להיחשב "יין" לעניין ברכה וקידוש הוא 25%, ובלבד שיש בו טעם יין.

2. פסיקת השולחן ערוך והחילוק בין יינות חזקים וחלשים:

• השולחן ערוך (סימן ר"ד, סעיף ה') פוסק כדעת הרמב"ם בעניין שמרים ומים: אם הוסיף שלושה חלקים מים לשמרים ויצאו ארבעה חלקים, הרי זה יין מזוג ומברכים עליו "בורא פרי הגפן". אם יצא פחות, אף על פי שיש טעם יין, מברכים "שהכל".
• ציטוט: "מרן בשולחן ערוך סימן רד אי ה כותב שמרי יין מברך עליהם בורא פרי הגפן נתן בהם מים אם נתן שלושה מידות שלוש מידות מים ומצא ארבע הבה כיין מזוג הוא מברך בורא פרי הגפן ואם מצא פחות אף על פי שיש בו טעם יעין כי הוא הבעל מהוא ואינו מברך אלא שהכל אלא להם דברי רבנו".
• עם זאת, השולחן ערוך מביא את שיטת רבינו יונה, שמבחין בין יינות שהיו נהוגים בזמנם (שהיו חזקים) לבין יינות בזמננו (שהם חלשים יותר). לכן, ביינות שלנו, אפילו אם יש יחס של שליש יין וארבעה חלקים סך הכל, לא מברכים "בורא פרי הגפן".
• ציטוט: "אבל בבית יוסף הוא הביא את שיטת רבנו יונה שמחלק בין היינות של אז שהיו חזקים ובין היינות שלנו היום שהם חלשים ולכן בשולחן ערוך הוא הוסיף את מה שאין בתור ואין בהרמב"ם והיינו בינות שלהם שהיו ח חקים אבל ינות שלנו שאינם חזקים כל כך אפילו רמת תלתה ואת הארבעה אינו מברך עליו בורא פרי הגפן".
• ההכרעה בשולחן ערוך היא שמשערים את שיעור המזיגה לפי היין הנהוג באותו מקום. בימינו, מכיוון שהיינות חלשים, גם אם יש 25% יין, זה לא מספיק. היחס המינימלי הוא רוב יין (מעל 50%), ובלבד שהיין לא יהיה אחד משישה במים (שאז הוא בטל).
• ציטוט: "ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום כלומר בימינו שהיונות חרשים גם אם יש 25% יין זה לא מספיק ומה שיעור המדיגה אז הוא אומר כל מקום לפי מה שהוא בהתאם לענבים טבע ענבים וכולי ושאיר אותנו במצב שאנחנו תלויים ועומדים הגעה זה הרמה ובלבד שלא יהה היין אחד משישה במים כי אז ודאי בטל כלומר אם היין מגיע לשישית אז בטל אבל אם זה מעל שישית אזי עדיין היין יין".

3. מחלוקות ודעות מאוחרות יותר:

• יש דעה קיצונית (מוזכרת בשם "עולת התמיד") שבזמננו, מכיוון שהיינות "רפואיים מאוד" (חלשים), אפילו אם מעט מים נתערבו ביין והיין הוא הרוב, אין לברך עליו "בורא פרי הגפן". הדובר מציין שאין הוא מסכים עם שיטה זו וסבור שצריך להיות יין מזוג שיש בו גם טעם יין וגם רוב יין.
• ציטוט: "למשל בעולת התמיד כתוב שעכשיו שאין נוהגים כלל למזוג היין במים כי היינות שלנו רפואיים מאוד לפי כך אם נתערב מעט מים ביין אפילו אם מידת המים פחוטה ממידת היין אין לברך עליו בורא פרי הגפן כלומר יש כאן דעה מאוד מאוד קיצונית שאפילו אם היין הוא רוב והמים הוא מעות אין לברך עליו הגפן ברור שאין אנו מסכימים לשיטה זו".
• יש דעה אחרת ("פרי מגדים") שאם יש רוב מים, מברכים "שהכל".
• ציטוט: "ויש דעה שאומרת שהעיינות שלנו שהם רפואיים כל שנתערב והם רוב מים יש לברך עליהם שהכל זה פרי מגדים שהוא כותב אם זה כבר רוב מים מברכים עלים שהכל".
• למעשה, לדעת החרונים, כדי לברך "בורא פרי הגפן" על יין מזוג בזמננו, נדרש רוב יין (לפחות 51% לדעת הדובר).
• ציטוט: "יוצא שבעצם כמה צריך להיות יחס בין היין למים לפי החרונים לפי השיטה הזו כדי שיברכו עליה כפן למעלה מ-50% יין נניח ככוונה נקטין 51% יין 49% מים אז זה מספיק דידנו אפילו פחות".
• בנוגע ליינות תעשייתיים, מכיוון שאין פיקוח ובקרה על הרכבם וחוזקם, ההמלצה היא שלעולם לא לברך "גפן" אלא אם כן מצוין במפורש על הבקבוק שהברכה היא "בורא פרי הגפן לפי בית יוסף", כדי להבטיח לפחות 51% יין.
• ציטוט: "לפחות לפחות לעולם לא נברך גפן אלא אם כתוב שברכתו ברכת בורא גפן לפי בית יוסף. למה? שאף לפחות אנחנו יודעים שיש לנו מקדם ביטחון של 51% יין והשאר מים".
• בניגוד ליינות תעשייתיים, ביין ביתי משמרים, אם יש רבע יין ושלושה רבעי מים ויש טעם יין, ניתן לברך "הגפן" ולצאת ידי חובת קידוש. אם אין טעם יין, יש להוסיף יין עד שיהיה טעם, ואין חובה להגיע ל-51%. האדם צריך לבדוק ולטעום את היין הביתי.
• ציטוט: "מה שאין כאן רבותיי ביחס למשרט צימוקים או יין שעושים אותו בבית שם רבותיי נהיה צמודים להלכה שקבה רבנו דהיינו אם אנחנו עושים רבע יין בשלושת דבעי מים ותועמים ויש בו טעם יין מה אתה בנחים אפשר לברך עליו הגפן ואפשר לברך לתחובת קידוש בוא אבל אם אין בו טעם יין צריך להוסי להוסיף יותר ביחס לין עד שיהיה טעם של יין לא חייבים להגיע לדרגה של 51% אבל יבדוק האדם את את העיינות שלו אז כל שיש בו טעם יין הוא יכול לתת בזה ידי חובה".
• הדובר מזכיר ביקורת של הרב יוסף על כך שהעדה החרדית נהגה לברך "גפן" על יין שהכיל רק 17% יין, ושהוא עצמו והורה שלו בירכו על יין כזה "שהכל". כיום יש פרסום "בית יוסף" שמתיר לברך "בורא פרי הגפן" על יינות מסוימים לפי שיטת בית יוסף.
• ציטוט: "ובאמת הרב יוסף כבר כתב על כך בהרחבה ובהדגשה ומתוך ביקורת גדולה שהיין של העדה החרדית היה בו רק 17% יין והיו מברכים עליו גשן והוא הרב יוסף ברך עליו שהכל והורל ברך עליו שהכל לכן היום כבר יש מה שנקרא א פרסום י בית יוסף שמברכים עליו בורא פריג לפי הבית יוסף".
• בסיום, הדובר מדגיש את ההכרעה של השולחן ערוך שנדרש רוב יין (51%) ביינות שלנו, וממליץ לבדוק היטב כשרות של יינות תעשייתיים ולוודא שהם עומדים בדרישות מרן השולחן ערוך.
• ציטוט: "המצריך שיהיה רוב יין. המצריך שיהיה רוב יין. כלומר, בעצם הוא הכריע שצריך להיות רוב יין. 51%... ולכן אין לסמוך על חלק מהאכשרים הניתנים כיום ליהנות אלא לאחר באירור הטב אם אכן הכשר זה הוא גם לדעת מרן השולחן ערוך המצריך שיהיה רוב יין."

לסיכום:

הדיון במקור מתמקד בשאלה מהו היחס המינימלי בין יין למים כדי שהמשקה ייחשב "יין" לעניין ברכת "בורא פרי הגפן" וקידוש. בעוד שהרמב"ם התיר זאת גם ביחס של 25% יין ובלבד שיש טעם, השולחן ערוך מחמיר יותר בגלל חולשת היינות בזמננו ודורש רוב יין (מעל 50%). קיימות דעות שונות בקרב הפוסקים האחרונים בנושא, ויש הבחנה בין יינות תעשייתיים ליין ביתי. ההמלצה העיקרית היא להקפיד על דעת השולחן ערוך ולבדוק כשרות של יינות תעשייתיים