מצוות הלולב וקידוש שם שמים

מחר בעזרת השם יתברך חג הסוכות יום ראשון של חג הסוכות אוכבר התייחסנו לדיני סוכה וגם לארבעת המינים בתור כאלה אבל מן הראוי לתייחס למצווה של ארבעת המינים כיצד נהגו לקיימה מצד הדין די לנו בכך שודי נוטל ארבעת מינים במשך היום, במהלך היום, בכל מקום, בכל רגע של היום. ויוצא ידי חובה. כי המצווה היא נטילת לולב, נטילת ארבעת המינים. אז בכל מקום ש ייתול אותם בבית בתחנה המרכזית עם ארבעת המינים כשרים בכל מקום יברך עליהם יתם ויצא ידי חובה אלא מה שחכמי ישראל הוסיפו מלבד נטילה נענוע והוסיפו גם כן שיש נענע אמירת ההלל ואז יש גם את המימד של קריאת ההלל בציבור וממילא שהלולב נלקח מן הבית אל בית הכנסת בבית הכנסת זא תהיה פעם ראשונה שנוטלים את הלולב נטילה של מצווה ואז מברכים על נטילת לולב ומברכים שחיינו בפעם הראשונה שמקיימים את המצווה וכמובן שהדבר נעשה בסמוך לקריאת ההלל והנענוע גם במהלכו של ההלל או מהלך קריאת ההלל ומקיימים ברובעם דת מלך יחד מהלל אז המצווה הזו מקבלת מימד מאוד מאוד חשוב עד כדי כך שהמצווה הזו תפחה והפכה להיות משהו שיש בו קידוש השם אומר רבנו בפרק שביעי מהלכות לולב הלכה כד כך היה המנהג בירושלים יוצא אדם מביתו שחרית ולא לבוא בידו ונכנס לבית הכנסת ומתפלל והוא בידו ויוצא לבקר חולים ולנחם אבלין והוא בידו כשיכנס למדרש משלחו לביתו ביד בנו או ביד עבדו אתם רואים על עולם הפך להיות צמוד אל האדם ואדם בלכת גם לדברי מצווה הולך עם זה ומקדש שם שמיים הלביש שהיינו זוכרים קדש שם שמיים בעתוב בטלית ללכת מן הבית לבית הכנסת מעוטפים בטלית לחזור מעוטבים בטלית לפחות מועדי ישראל אבל כאן אתם רואים שהלולב עצמו הפך להיות מעין קידוש השם ולכתוב בצאתו אלא מה שכאן חייבים להעיר שכשאדם יוצא מביתו שחרית ולא לבוא בידו, הרי אם הוא לוקח לולב עם ארבעת מינים, כלומר שלושת המינים ה הצמודים אליו יחד עם האתרוג כדרך גדילתם, הרי כבר נטל אותם ומדאג בה נפק בה. ואיך יברך בבית הכנסת על נטילת לולב ושחיינו. אלא אנחנו צריכים לדעת שמסורת אבות היא תורה שלמה. כידוע שרד המנהג אצלנו, אצל יהודי תימן בעניין ארבעת המילים שמרבים מוסיפים בהדס. הדס שותה אפשר גם לא הדס שותה אבל כדי שיעבות כדי שיהיה מכוס ורחוש בעלים ונראה הכל ירוק וגם זה מגן על המצוות, על הערבה, על המשולש שהכל נראה ירוק וטרי. ואנחנו לוקחים את הולב מתוך המים ונוהגים בדרך כלל ללפול במתלית רטובה כדי שכל הזמן יהיה לך ורטוב. בעלים לא יכמשו, לא התייבשו, לא ישארו עד כמה שאפשר. ואז כשאדם לוקח לולב כזה עם המתלית מסביב, כיוון שהמטלית בכל זאת יננה, נוי והיא חוצצת, יוצא שהוא נוטל את הלולב בנטירה שיש בה קידוש השם, אבל אין בה קיום מצווה. ורק גיע זמן המצווה בזמן קריאת ההלל אז הוא מוציא את המתלית הוא מחזיק את הלולב ואת האתרוג ואז זה כבר סמוך לברכה ומשום כך המנהג שבירושלים הוא מנהג נפלא ואיננו מעלה שום בעיה של לצאת דחובה או לא יצא דחובה אלא שמכאן אנחנו צריכים להודיע עוד עוד הודעה כתוב בדברי רבנו נכנס לבית הכנסת ומתפלל והיה בידו והוא בידו רבנו לא אמר את מה שנמצא במקורות שקורא בתורה ונושא את כפיו והוא בידו כיוון נושא כפיו איך הוא בידו כשהוא צריך לשת את כפיו רקות לעיני כל העולם וקורא בתורה מכאן סמך למנהג אבותינו שכל עולה בתורה מחזיק את דף התורה, את הדף של היריעה ביד ימין וביד שמאל. אז שתי הידיים עסוקות ולאחוז את הדף, את היריאה. ולכן רבנו השמיט את העניין הזה של כשהוא קורא בתורה לא לבוא בידו. דבר נוסף נאמר מקבל את אישה הלולב מיד בנה או בעלה מחזירתו למים בשבת בזמן שהיו נוטלים לו להב בשבת וביום טוב מוסיפים על המים ובמועד מחליפים מים אישה פטורה ממצוות עשה שעזמן גרמה היא מעל הזמן ואין לכבול אותה בכל מיני מצוות שמוגבלות בזמן אבל יש מה שנקרא את השלמות המשפחתית את ההפריה הרוחנית בא הבעל מבית הכנסת הם חוויות רוחניות עצומות הוא צריך להקרין אותם על האישה כשם שהאישה שהכינה את המאכלים בכשרות ומתוך תכונה לחג היא תקרין את זה על הבעל כל אחד מקרין את המטענים הרוחניים שלו בתחומו לזולתו וזה יותר שלמות ולכן מקבלת אישה על עולב מיד בנה או בעלה ומחזירה אולמיים אנחנו היום נוהגים ישר אנחנו מחזירים למה? איפה מהיום שהאישה תבוא ותקביל את פני הבעל בשמחה רבה, היא שמחה כשהוא משקימקום ללכת לבית הכנסת, היא בעצמה כבר השקימה בשביל ללוש ולאפות. והיא שמחה שהבעל הולך קם למשנה וקם לתפילה שמחה בבואו. איבדנו עולם נהדר של קדושה אבל זה שוב ישוב. זה שוב ישוב אבל מקבלת אישה הלולב מיד בנה או בעלה. למרות שהם יכולים לעשות זאת אבל השלמות ההשלמה ההתמזגות ומחזירה למים בשבת בימינו אין נוטלים בשבת אבל נהר בני בית המקדש ויתלו בשבת בית הכנ במקדש אז מקבלת האישה את הלולב במים שמה במים למה שישמור על החוט היא לא מחליפה את המים כי אסור להחליף את המים החלפת המים מים חדשים מצלימיחים ואסור בשבת ביום טוב מוסיפים על המים זה לא סטטי לא אותם מים מוסיפים על המים אבל לא מחליפים ובמועד מחליפים המים הדס שבלולב אסור להריח בו כאן המקום לעיר שבגלל שהשמים אותו במים בגלל שהוא מלופף במתלית אז הכל רטוב והכל נשאר רענן אבל אצל החינו האשכנזים שהם בכלל לא עוגדים את זה כאודה אלא יש להם נרתיקים נרתיקים והכל יבש הם מחליפים עד בות או לפעמים גם משולשים כי הם מתבשים או כמושים אז הם מחליפים באמצע חול המועד אבל צ בדרך כלל ברוך השם זה שומר על טריות על רעננות גם אם נשרו עלים פה ונשרו שם עדיין בכלל המותר ובכלל הכשרות מה שכן צריך לעקוב זה בנוגע לא אתרוג האתרוג יש לו את העוקץ הזה העוקץ הזה אתם רואים כאן העוקץ כבר נשבר אם הוא נעקר ממקומו ונעשה גומה האתרוג פסול כאן הוא רק נשבר ועדיין לא נעשה גומה אלא יש עדיין חלק מהעץ נגן עליו וזה מה שעושה אותו כשר מבחינה זו מבחינה זו אבל על כל פנים צריך בכל זאת לעקוב שאם נפל ביום הראשון הוא פסול ביום השני הוא איננו פסול ונאמר בהלכה הדש בלעולם אסור להריח בו מפני שאינו ראוי אלא להריח והואיל והוקצה למצווה יהיה אסור להריח בו קודש המינים האלה הם קודש למצווה ולכן הם נקראים מצווה לשם ואסור להשתמש בהם להנאה אישית אז ההדס הואיל ביעודו הוא ריח אז יוצא שהוא קצל מצוותו ולכן טועים או לא יודעים אותם אלה אשר מקריבים את ארבעת המילים והם מריחים מההדס זה אסור כי זה קודש לשם זה הוקצל מצוותו אבל כן מותר להריח מהארוג למה כיוון שהאתרוג יעודו הוא לא הריח יעודו הוא אכילה אז לאכול ממנו כל עוד הוא מוקצה למצוותו אסור אבל להריח ממנו מותר אז לזכור אדם אשר אתם רואים אותו מריח מה מה חדס תאירו לו בדרכי נועם לא לבוא להגיד לו מה אתה עושה לעשות בור עם הארץ ולעשות את עצמנו גבטנים לא דברי חכמים בנחת כשהם נאמרים בנחת נשמעים בדרכי נועם לא בגדלות לא ברודנות אבל להגיד לו תראה אם אתה כל כך זקוק לא מותר לך להריח מהאתרוג כשאומרים לבן אדם לסור מרע תן לו תעשה טוב הוא מבסוט מכך אבל על כל פנים הדש בלעולם אסור להריח בו מפני שאינו ראוי אלא להריח והוא והוקצה למצווה יהיה אסור להריח בו אבל אתרוג מותר להריח בו שהרי הוא קצל מצווה אחרת ואסור לאכול אתרוג כל יום שביעי מפני שהוקצא למקצת היום הוקצא לחולו כיוון שביום השביעי עדיין הוא כל אדם יכול לבוא לצאת בו למצווה לא דווקא הבעלים אלא גם מישהו אחר אז כל היום כולו אסור לאכול ובשמיני כלומר בליל שמחת תורה כבר מותר לאכול את ה אתרוג וככה אנחנו עושים ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים בחוץ לארץ הכוונה אף על פי שאין נותנים לולב בשמיני האתרוג אסור בשמיני ורק בתשיעי מותר להם לאכול אותו כדרך שהיה אסור בשמיני בזמן שעושים שני ימים מפני הספק שהוא ספק שביעי אבל רבותיי שימו לב הפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים כל אחד ואחד כל יוצא בעל יומה ואוכלה כל אחד ואחד יוצא ב למח ואוכלות למחר כלומר מדובר רבותיי באתרוג תימני שהוא אכיל נעים לאכול אותו האתרוג המורקאי הוא לימון אי אפשר לאכול אותו האתרוג האיטלקי הוא אי אפשר לאכול אותו עושים אותו ליקר עושים ממנו ליקר ולא אוכלים אותו אבל זה אכיל ולכן תאווה הוא לא אכילה לא יכול להתאפק אז מה הוא עושה מפריש שבעה אתרוגים האתרוג הזה ליום הראשון ביום השני כבר כבר מותר לו לאכול אותו. האתרוג הזה ליום השני, ביום השלישי כבר מותר לאכול אותו. שבעה אתרוגים שבעה יניים זה מוכיח. אתם רואים מה זה נקרא אתרוג תמני שהוא אכיל? אכיל ואוכלים אותו בתענוג לא היו יכולים להתפק והיו מפרישים שבעה אתרוגים כדי שיהיה אפשר לגמור את המצווה מוקצה ליומו. ליומו למחרת כבר אוכלים אותו. כל זה מלמד אותנו מוסר השכל ומחזק לנו את המסורת של אבותינו. רבותיי לעניין מקבלת אישה על עולם מיד בנה זה הל זו הלכה שאפילו היא נזכרת בשולחן ערוך כי זה הלכה תלמודית מקבלת אישה לולב מיד בנה ומיד בעלה ומחזירה למים ותוסיף עליו מים אם צריך אבל לא תחליף המים ובכל המועד מצווה להחליפם כדי שישאר לך והדור כלומר שני דברים אנחנו מרוויחים מההלכה הזו גם התמזגות של האישה באיש המשפחתיות הנפלאה הזו וגם העניין של החלפת מים והרענון מה שזה תומך במסורת שלנו שזה לא שרביטים שרביטים וקנים מכניסים כאן איזה איזה מין מצוות בתוך איזה שהם נרתיקים אלא הכל אגוד יפה ושומרים עלחל על לחוט והוא הדור בדרך הזו הוא הדור הגהר זה הרמה ונוהגים לקח כל יום חם חול מועד ערה חדשה ולקוש רעה בלולב איזה תהום פאורה בין התימנים ובין האשכנזים האשכנזים מוכנים לקחת שבעה אתרוגים כל יום אתרוג כדי שמחרת כבר יוכל לאכול את האתרוג אבל הםכ כיוון שהערבה היא נפרדת ונמצאת בתוך נרתיק ולא נמצאת בתוך אגודה שכל הזמן שומרים על טריותה נצריך נאלצים כל יום חלמועד לקחת את הערבה החדשה למה כי היא מתייבשת היא מתייבשת בלקושה בעולם והוא הידור מצווה אם כן איפה למדנו כיצד אפשר לקיים את בכל דרכי הדעה וויש ארוחותיך שאפילו בלולב אפשר לקדש שם שמיים ולקיים את המצווה באהבה ובחיבה שהקדוש ברוך הוא יסייענו מעשה רצונו רבי ח