הנוהגים להעמיד חופה לפני השקיעה - מומלץ או בעייתי?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהמקור "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והנקודות החשובות שעולות מתוך קטע הטקסט, העוסק בהלכות חופה וקידושין, סעודת החתונה ושבע ברכות. הדיון סובב סביב מנהגים שונים, שיקולים הלכתיים ומעשיים, וההשלכות שלהם על קיום המצוות כהלכה.

1. עריכת החופה לפני השקיעה:

• מנהג אשכנז: המחבר מציין כי בניגוד למנהג שהחל אצל חלק מהאשכנזים לערוך חופה (קידושין) לפני השקיעה, מנהגם שלהם לא היה כזה.
• הטעם ההלכתי למנהג האשכנזי: המקור מסביר כי מנהג האשכנזים נובע מפרשנות לפסוק "וְיָצְאָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (דברים כד, א) והגמרא המקישה יציאה להוויה (גירושין לקידושין ולהפך). אותם פוסקים סוברים כי כשם שדיני גירושין נדונים ביום, כך גם דיני קידושין צריכים להתבצע ביום ולא בלילה. "כיוון שיש הקש דוסטרי בין דיני גירושין לדיני קידושין ובין דיני קידושין לדיני גירושין ניתן לומר מה גירושין הם נחשבים דין ואין דנים אלא ביום אף קידושין יש להתייחס אליהם כאל דין ואין דנים אלא ביום ולכן יש לקדש את האישה ביום ולא בלילה".
• גישת המחבר ומנהגם: המחבר מציין כי הם עצמם לא נהגו כך כ"דין מכריע" אלא כ"חומרה" במידה מסוימת, אך המנהג מתחיל להתפשט בקרבם עקב השפעות מהישיבות ושיקולים מעשיים.
• שיקולים מעשיים: עריכת החופה לפני השקיעה מאפשרת סיום מוקדם יותר של האירוע, דבר המקל על האורחים המבוגרים ומאפשר "פריסה מתאימה לחלק בין מנה למנה" וליהנות מהשמחה כראוי.

2. קידושין לפני השקיעה ושבע ברכות אחרי השקיעה:

• בעיה הלכתית: עולה השאלה לגבי תוקף המנהג לערוך קידושין לפני השקיעה אך לעיתים השבע ברכות נערכות לאחר השקיעה, במיוחד כאשר האורחים מגיעים באיחור.
• תוקף הקידושין: יש הסוברים שאם כתיבת הכתובה והקניין נעשו לפני השקיעה, הקידושין תקפים, למרות שהטקס הסתיים לאחר השקיעה. "התשובה שיש אומרים שהועיל ועשו את הכתובה כתבו את הכתובה והחתימו קיבלו בקניין מלפני ה מלפני השקיעה אז זה כבר בסדר".
• שטר מוקדם: אם הכתובה נכתבה בתאריך של יום האתמול כאשר הקידושין היו אחרי השקיעה, זה נחשב "שטר מוקדם" שהוא פסול. אולם, מכיוון שמעשה הקניין והחתימות נעשו לפני השקיעה, הכתובה נחשבת כשרה.
• תוקף החופה (קידושין) לעניין הדעה המחמירה: אם הקידושין בוצעו לפני השקיעה, גם אם השבע ברכות נערכו בלילה, יצאו ידי חובת הדעה המחמירה שהקידושין צריכים להיות ביום. "תשובה כן למה? כי הרבי יצא הייתה לא מתייחס לחופה אלא לקידושין... והועיל והוא עושה את הקידושין לפני השקיעה אז מבחינה זו יצא ידי חובת אותה דעה שכאמור יש חורשים לה." המחבר מדגיש שהמונח "חופה לפני השקיעה" מתייחס למעשה הקידושין ולא לחופה במובן של כניסה לרשות משותפת.

3. תחילת וסיום שבעת ימי המשתה:

• תחילת המניין: שבעת ימי המשתה מתחילים משבע הברכות הראשונות של החופה. כך פוסק הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר סימן ס"ב סעיף י"א. "ואלו שבעה ימים מתחילים מיד לאחר שבע ברכות שברך בראשונה".
• השלכה על מועד תחילת השבעה: אם השבע ברכות נאמרו בלילה, מניין שבעת הימים מתחיל מאותו לילה, למרות שהקידושין היו ביום שלפני כן. הסיבה לכך היא שבעבר הייתה הפרדה בין קידושין לנישואין (חופה).
• סיום שבעת הימים: אם השבע ברכות היו לפני השקיעה ביום הראשון, יום אחד משבעת ימי המשתה נגמר מיד, ונותרים שישה ימים. אם השבע ברכות התחילו בלילה, מונים שבעה ימים מלאים החל מאותו לילה.
• סעודה שלישית ביום השביעי: אם סעודה שלישית של שבעת ימי המשתה נמשכת אל תוך הלילה (מוצאי שבת, למשל), יש מחלוקת האם ניתן לברך ברכת המזון עם "רצה" ושבע ברכות.
• דעת המחבר: לפי ההלכה, אין לומר "רצה" ושבע ברכות במוצאי שבת, כיוון שזמנם עבר. "אמרתי לכם כבר את דעתי שלפי הדין לא צריך לברך, לא צריך לומר רוצה כי אין לך אלא זמנו ומקומו. אבל לא כך עושים."
• מנהג: למרות זאת, המנהג הוא לומר "רצה" אם התחילו את הסעודה לפני השבת.
• שבע ברכות: במוצאי שבת, אם אין "פנים חדשות", מברכים רק ברכה אחת ("אשר ברא"). לא מברכים שבע ברכות מלאות כיוון שזה כבר היום השמיני.

4. ייחוד וסיום החופה:

• דעת רבנו: רבנו סבור שתחילת החופה היא אמירת שבע הברכות, וסיום החופה הוא הייחוד.
• הימנעות מייחוד: יש נשים שנמנעות מייחוד מיד לאחר הקידושין כדי לא להתחייב בכיסוי ראש מוקדם יותר.
• השלכות על שבע ברכות: אם הייחוד טרם התקיים, לא ניתן לברך שבע ברכות נוספות בגין סעודה בבית החתן, כיוון ש"עוד עוד אין סעודת חתנים, כי הייחוד לא נגמר."
• המלצת המחבר: המחבר ממליץ לקיים את הייחוד סמוך לפני הסעודה בבית החתן כדי לאפשר ברכת שבע ברכות.
• סיום החופה: החופה מסתיימת רק עם הייחוד. אם לא היה ייחוד בבית הכנסת, לא ניתן לחזור ולברך שבע ברכות על אכילה בבית, כיוון שהחופה עדיין לא הסתיימה.

5. חשיבות ידיעת ההלכה והמנהגים:

• המחבר מדגיש את הבלבול והבעיות הרבות הנוצרות כתוצאה ממנהגים ושיטות הלכתיות שונות.
• הוא מביע תקווה ש"אשרי העם שיודע תורה ויודע הלכה ואשרי עם שהולך במנהג היותר נכון והיותר מובחר".
• לפחות יש לדעת את ההלכה כדי "לתמרן בתוך כל הסווח שנוצר כתוצאה שמכך שרוצים לצאת ידי חובת כל הדעות ידי חובת כל המנהגים וידי חובת כל ההתרים".

בסיום דבריו, מצטט המחבר את רבי חנינא בן גמליאל.

המסמך מצביע על מורכבות הנושאים הקשורים לחתונה, תוך התייחסות למנהגים שונים, שיקולים הלכתיים, וההשלכות המעשיות שלהם על קיום המצוות. המחבר מדגיש את הצורך בידע הלכתי כדי להתמודד עם מורכבות זו