הניתן להתייחס בימינו למחללי שבת בפרהסיה כתינוקות שנשבו?

תמצית מקורות בנושא חילול שבת בפרהסיה ודינם של חילונים בימינו

מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והרעיונות החשובים העולים מהמקור שסופק, העוסק בשאלת דינם של יהודים המחללים שבת בפרהסיה בעידן המודרני, תוך התייחסות לדברי חז"ל, הרמב"ם ופוסקים מאוחרים יותר, ובפרט לגישת החזון איש.

נושא מרכזי: הגדרת דינם של מחללי שבת בפרהסיה בימינו והאפשרות להקל כלפיהם כ"תינוקות שנשבו לבין הגויים".

נקודות מרכזיות וציטוטים:

1. החומרה ההיסטורית של חילול שבת בפרהסיה:

• המקור פותח בהצגת פסיקת הרמב"ם בהלכות שבת, פרק ל', הלכה ט"ו, לפיה המחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי לכל דבר, מאחר והשבת היא האות שבין הקב"ה לישראל וחילולה כמוה כעבודה זרה.
• ציטוט: "כתב רבנו השבת ועבודה זרה כל אחת מהן שכולה כנגד שאר כל מצוות התורה והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם לפי כך כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל רשעי ישראל אבל המחלל שבת פרסיה הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגויים לכל דבריהם".
• המקור מדגיש את חומרת הדברים: "והנה הדברים קשים קשים למד שהמחלל שבת וראסיה נדון כגוי לכל דבר ממש כגוי לכל גוי לכל דבר".

1. הגדרת "תינוק שנשבה לבין הגויים" והשלכותיה:

• המקור עובר לדון בהלכות ממרים לרמב"ם (פרק ג'), שם מבחין הרמב"ם בין כופר אידיאולוגי בתורה שבעל פה ותלמידיו, שדינם חמור ואין להם זכות קיום, לבין "בני אותן התועים ובני בניהם... הצאצאים שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותם וגידלו אותם עליה".
• ציטוט: "הרי הם כתינוק נשבע לבין הגויים וגידלו וגידלו הגויים על דתם שהוא ענוס ואף על פי ששמע אחר כך שהיה יהודי וראה ודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גידלו על טעותם כך אלו החוזים בדרכי אבותם שטעו לבי כך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותן בדרכי שלום עד שיחזרו לאתן התורה ולא ימהר אדם להורגן."
• הרמב"ם משווה צאצאים אלו ל"אנוס שנשבע לבין הגויים", כדוגמת ילד יהודי שגדל בין גויים בשואה ולא הכיר את יהדותו. גם לאחר שיתוודע ליהדות, דינו כאנוס ויש להקל עליו ולקרבו ולא להחמיר עליו מבחינת קיומו.

1. השאלה לגבי חילוני זמננו והיחס אליהם כ"תינוקות שנשבו":

• לאור דברי הרמב"ם, עולה השאלה האם ניתן להחיל דין "תינוק שנשבה" על חילונים המחללים שבת בפרהסיה בימינו.

1. גישת "מורי" (הרב המלמד את כותב המקור):

• "מורי" נוקט בגישה מחמירה וטוען כי אין להחיל דין "תינוק שנשבה" על חילונים שגדלו בקיבוצים.
• נימוק: בקיבוצים לא חינכו לגויות, אלא למודל חילוני מתוך מודעות למודל הדתי, תוך הצגתו כפרימיטיבי. לכן, אותם חילונים ידעו על קיום הדת והיה להם את האפשרות להתעניין וללמוד. אם לא עשו זאת, אין להם דין "תינוק שנשבה" אלא דינם כמחללי שבת בפרהסיה כגויים לכל דבר.
• "כיצד חינכו בקיבוצים. בקיבוצים לא חינכו לגויות, אלא בקיבוצים, עומר מורי, הם חינכו אנחנו והם, אנחנו הנאורים והדתיים הפרימיטי."
• "מאחר והם שמעו שיש מודל כזה לך תתעניין לך תשאל למה אתה מקבל אך ורק מקור אחד לא רחוק ממך הדבר ואם אתה אינך שואל ואינך מתעניין אין לך דין של תינוק שנשבע לבין הגויים אלא יש לך דין של כגוי לכל דבר מחלל שבת פרסיה כגוי לכל דבר".
• "מורי" מסתמך גם על דברי הרמב"ם בהלכות שגגות, פרק ב', הלכה ו', לפיה אדם שעשה עבירה בשגגה חייב חטאת מרגע שידע על האיסור, גם אם לא ידע עליו קודם. כך גם יהודי שגדל בין גויים ולא ידע על מצוות, חייב חטאת על כל עבירה שעשה לאחר שידע. מכאן, טוען "מורי", שחילונים שיודעים על היהדות ולא מקיימים אותה, אינם יכולים להיחשב כ"תינוקות שנשבו".

1. גישת החזון איש:

• החזון איש נוקט בגישה מקילה יותר וטוען כי כל עוד לא נעשה מאמץ ראוי לקרב את החילונים שלא גדלו על תורה, יש להם דין של "תינוקות שנשבו לבין הגויים".
• החזון איש מתמקד במאמץ הקהילה הדתית לקרב את החילונים ולא רק באחריות האישית של החילוני ללמוד.
• "דווקא החזון איש דווקא נוקט עמדה מקה בעניין הזה הוא אומר שהחילונים שנתגדלו בלא תורה בזמן הזה אז כל עוד לא השתדלו איתם בשיעור הראוי לקרב אותם יש להם דין של תינוקות שנשבעו בין הגויים".

1. דעות נוספות:

• המקור מזכיר את דעתו המחמירה של הרב רוזנר (שבט הלוי), הסובר שחילונים בימינו יודעים על התורה ולכן אינם יכולים להיחשב כ"תינוקות שנשבו".

1. הבחנה בין צאצאי הקראים לבין דור שני בקיבוצים:

• כותב המקור מציע הבחנה בין צאצאי הקראים, שלטענתו נולדו למציאות שבה קיימות שתי דרכים ללא עימותים ישירים, ולכן ניתן לראות בהם "תינוקות שנשבו", לבין ילדי הקיבוצים.
• לגבי ילדי הקיבוצים, הטענה היא שהם גדלו על רקע של עימות אידיאולוגי ("אנחנו הנאורים והם הפרימיטיביים") וידעו על קיום הדת, ולכן חובתם הייתה לברר. אם לא עשו זאת, דינם כמחללי שבת בפרהסיה.
• "כי מה המוטו החינוכי שמוביל בקיבוצים אפילו כלפי הילדים אנחנו והם הנאורים והפרימיטיביים החשוכים והנאורים זהו המוטו שמובילים. אם ככה אתה נולדת, אתה הילד הקטן, נולדת מול אקשן, מול התנגשויות ואתה יודע שיש דתיים. לך תראה, תגלה, תבוא, תאמר, אני רוצה לבדוק, אני רוצה דעה. ואם אתה לא עושה את זה, אין לך כאנוס, אתה כפושע, אתה כרשלם, אתה לא נותן כתינוק שנשבן בין הגויים, אתה כגוי לכל דבר, כי לא ניצלת את חובתך היהודית היהדות. לברר".

1. הופעת דור חדש של חילונים:

• כותב המקור מתאר הופעה של דור חדש של חילונים שאינם רואים את הדתיים והחילונים כמתנגשים, אלא כ"אנשים אחים" שכל אחד בוחר בדרכו.
• לטענתו, דור זה גדל על תפיסת "זכויות" ולא על תפיסת "נאורים וחשוכים", ולכן אין להם מוטיבציה לברר על אורח החיים הדתי.
• במקרה כזה, אם אדם חושב שדרך חייו היא טבעית ואין צורך לברר, ייתכן שדינו יהיה כ"תינוק שנשבה לבין הגויים".
• "קם זן חדש אשר הוא לא רואה את הדתיים ואת הלא דתיים כמתנגשים זה עם זה אלא כאנשים אחים זה בוחר בדרך הזו וזה בוחר בדרך הזו וזה קיים את אפשרות שכל אחד בדרך הזאת וכולם אחים הם אז אין לו מוטיבציה ללכת לברר מסיבה פשוט כי אין אקשן כי אין התנגשות אין נעורים וחשוכים אז הוא בחר בדרך שהוא חושב שהוא בחר בה".

מסקנה (משתמעת):

הדיון בשאלת דינם של חילוני זמננו המחללים שבת בפרהסיה מורכב ונתון למחלוקת בין הפוסקים. ישנם הסוברים כי מאחר ויש להם נגישות לידע על היהדות, אין להקל עליהם כ"תינוקות שנשבו", בעוד שאחרים, כמו החזון איש, נוקטים בגישה מקילה יותר ומתמקדים בחובת הקהילה הדתית לפעול לקירובם. הופעת דור חדש של חילונים עם תפיסות שונות עשויה להוסיף נדבך נוסף למורכבות הדיון.