האם ישנה חובה לקנח הפה ערב פסח עם הגעת זמן איסור אכילת חמץ?
חכמי ישראל חייבו קינוח הפה בדבר יבש רק במעבר מאכילת גבינה לאכילת בשר בהמה, האם זהו דין מיוחד ולא גזרו למצבים אחרים?
מדוע לא חייבו קינוח הפה בין אכילת חמץ לאכילת מצה או בין אכילת בשר קדשים ע"י כהנים שהשיירים דינם באיסור נותר?
כיצד יש להתייחס להוראות המחייבות, על דרך ההמלצה, לקינוח הפה גם במעבר מאכילת חמץ לאכילת דברים הכשרים לפסח?