ר"ח שחל ביום ו'- הקדים תפילת ליל שבת וסעודת השבת, האם יאמר "יעלה ויבוא" בתפילה ובברהמ"ז?

שאל השואל ואמר שהוא לפי מנהג אבותיו מזה שנים רבות נוהג להתפלל כל יום שישי את תפילת ליל שבת מבעוד יום ויוצאים מבעוד יום לביתם והוא שואל מאחר והיום ראש חודש האם בתפילת ליל שבת שכאמור ומתפלל אותה מבעוד יום האם יאמר יעלה ויבוא או לא האם בארוחה של ליל שבת אשר לדבריו הוא מקדש ואוכל אותה מבעוד יום האם יאמר את יעלב יבוא בברכה או לא? והתשובה ביחס לתפילה לא יאמר יעלב יבוא בתפילת ליל שבת למרות שזה עדיין מבעוד יום ואשר לסעודה אין לו לסעוד הוא יכול לקדש מבעוד יום אבל אין לו לסעוד מבעוד יום הוא רשאי לסעוד מבעוד יום לא לסיים את הסעודה מבעוד יום חובתו להמשיך בסעודה אחרצת הכוכבים ולאכול כשיעור שאם לו כן לא יצא ידי חובה כל זה לפי הפסק של רבנו ועליבה דמורי ובאמת עלינו לדעת ש בעניין הברכות אם אומרים יעלב יבוא או מעין היום בברכת המזון נבוכו בזה רבים אוכבר הזכרנו לא פעם את הסימן והסעיף המפורסמים בשולחן ערוך קפח סעיף י אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון למרות שכאמור כבר יצאה השבת דעזלין בתר התחלת סעודה אבל והוא הדין ראש חודש בפורים אבל מה יהיהם ראש חודש חל ביום ראשון אם יזכיר של שבת אז עדיין לא ראש חודש ואם יזכיר ראש חודש אז כל יום שבת נבוכו בזה רבים ויש כללים וכללים שונים וכן בשולחן ערוך אור החיים סימן רעא סעיף ו' אם גמר סעודתו וקדש היום, כלומר אכל מבעוד יום ביום שישי ובינתיים החשיך היום קודם שברך ברכת המזון, מברך ברכת המזון על כ** ראשון כלומר הרי נוהגים לברך ברכת המזון עם כ** יין אז מברך ברכת המזון על כ** ראשון ואחר כך אומר קידוש היום על כ** שני כי הרי גמר כעת את יום שישי עם סעודה עכשיו הוא לוקח כ** שני כך אומר מרן ומקדש וצריך להזכיר של שבת בברכת המזון אף על פי שמברך קודם קידוש זה דברי מרן הגהה ויש שאומרים ואינו מזכיר של שבת ואז לנבותר תחילת הסעודה כלומר וכן עיקר כלומר הרמה מזכיר למרן מה פסקת בסוף סימן קפח שהולכים אחרי תחילת הסעודה מה קרה כאן שלא אתה לא הולך אחרי תחילת הסעודה ובאמת הרבה ספירות יש בפסיקות הללו הרבה מבוכות יש בפסיקות הללו וכבר אמרנו שלפענו דעתי כל דבר ודבר אין לך אלא מקומו ושעתו ועל בסיס זה נקבע מה אתה מברך מה אתה אומר יצאה השבת ואתה אז מברך ברכת המזון אחריצת השבת אתה לא אומר את זה מנוגד לרוב המכריעה של הפוסקים מה שאני אומר כעת שאומרים שהולכים אחרי תחילת הסעודה ואני אומר אין לך אלא מקומו ואחרי בשעתו כעת יצאה שבת אין עוד רצה כעת יצאה השבת אומרים מעלב יבוא אם זה ראש חודש ביום ראשון אין לך אלא מקומו ושעתו זה הכלל וזה לא רק בעניין זה כבר אמרתי לכם זה זה דברים שתלויים באיסור זה לא דברים פשוטים הגאוו בעצמכם שגמרה אישה את עומדת אישה לסיים שבעה ימים נקיים והיא בארצות הברית אילו הייתה ממשיכה להיות ב ארצות הברית עדיין הייתה צריכה להמתין יותר עם שבע שעות, שמונה שעות, אבל כיוון שהיא טסה לארץ, הגיעה לכאן וכבר היא משקיעה בצת הכוכבים והלכה לטבול. אילו עדיין הייתה בארצות הברית, עדיין הייתה צריכה להמתין שבע שמונה שעות ואנו מתירים לה לטבול ולשמש עם בעלה לפי הזמן של כאן. הואיל בכל דבר ודבר אין לך אלא זמנו. בשעתו היא לא הייתה בארצות הברית עדיין אסור היה להזה עדיין לא שבת ואילו כאן כבר שבת אז אנחנו מתירים להתנהג כמו בארץ ישראל לפי מה שהיא בארץ ישראל טסה מכאן לארצות הברית אילו הייתה בישראל כבר היה שבת ושם עדיין היא במטוס עדיין בטקסי מותר לה לחלל את השבת כי זה לא שבת כשיש שם שבת אז זה יחול עליה. אין לך אלא מקומו ושעתו. זה כלל גדול בכל התורה כולה. עכשיו, למרות הכלל הזה שאנחנו הדוקים בו, שאין לך אלא מקומו בשעתו, כאן זה יוצא מן הכלל. ונסביר את הדברים. אומר רבנו בפרק 29 מלכות שבת, הלכה יא, יש לו לאדם לקדש על ה*** ערב שבת מ עוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת וכן מבדיל על ה*** מבעוד יום אף על פי שעדיין היא שבת שמצוות שכירה לא אומרה בין בשעת כנסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט כלומר אומר רבנו אם קיבל את השבת עליו מבעוד יום וגמרו להתפלל מהר כמו השמי בתימן עכשיו רוצה לקדש למה לא הוא יכול לקדש, הוא יכול לקבל עליו את השבת, יכול לקדש כלום. הרי הרי עדיין יום חול. מה הוא יאמר ביום חול? זה ככה הדין אפשרו לו להתפלל ערבית מבעוד יום. באיזה ערבית הוא מתפלל? שלל שבת. כי זה דין מיוחד שחכמי ישראל אמרו אותו שלעניין קידוש ולעניין ערבית אין הולכים אחרץ את הכוכבים. אלא אתה יכול אפילו כחצי שעה לפני כן להקדים לתפל ערבית של שבת להקדים לקדש זה דין מיוחד ואותו דבר גם בצת השבת אמרו חכמים בא אדם ורואה כל המסועדים בסעודה שלישית אבל הם התחילו מבעוד יום הוא בא כבר חשכה אסור לו לאכול בחשכה כל עוד לא הבדיל קח כ** תבדיל בלי נר חס ושלום עדיין לא יצא השבת קח כ** תבדיל ותאכל ות יחד עם כל החברים תאכל כי התירו להקדים את ההבדלה קצת להקדים את הקידוש קצת התירו ואותו דבר תפילת ערבית וברור שאיזה ערבית הוא התפלל של שבת או ערבית של מוצאי שבת הוא התפלל למשל אדם עונן נפטר עליו אביו זה יום שבת מה מה אנחנו אומרים לו אומרים לו לפני צאת השבת קצת תעשה הבדלה בלי נר תתפלל ערבית בלי נר כי אחר כך אתה תהיה עונן ואתה תהיה פטור מהבדלה, תהיה פטור מהתפילה. אז תקדים את הדברים האלה. אז זהו דין יוצא מן הכלל שברור שמקדימים. ואם מקדימים זה ברור שאתה מתפלל לפי שבת. אם אתה מתפלל לפי שבת מה אתה תאמר יעלה ויבוא? לא שיך להגיד יעלה ויבוא. אז כיוון שאפשרו חז"ל להקדים כאילו להקדים את השבת ולעשות את זה לשבת לענייני תפילה ולענייני קידוש. אז גמרנו אז לא אומרים מעל היום בתפילה ועכשיו באותו דבר גם לא בברכה אלא מה כאן יש הערה מאוד מאוד חשובה שמורי אומר אותה בהערה לב והיא מאוד מאוד מושכלת נהי לענייני קידוש אפשרו חכמים שאדם מקבל את השבת מקדים בקידוש הוא מקבל עליו את השבת למה לא זה כמו נדר אבל הוא לא יכול לעשות את האור לחושך ואת החושך לאור והואיל בזה בעוד יום איך תאכל סעודה של של ליל שבת. סעודה של ליל שבת היא דווקא עם הערב, אמצאת הכוכבים. ולכן אתה רוצה לאכול, אתה רעב, אתה מקדש, למה לא תאכל? אבל לצאת ידי חובת הסעודה של שבת, שלוש סעודות, זה צריך להיות סעודה של ליל שבת בלילה, סעודה של יום שבת בבוקר בבוקר, סעודה שלישי דרכה מחצות. לא כמו כאלה שרבאים ועושים סעודה של היום בבוקר חוצים אותה לשניים ו אומרים החצי הראשון זה סעודה שנייה החצי השני זה סעודה שלישית זה יעלה לו סעודה שלישית אין דבר כזה סעודה שלישית היא רק מחצות ואלך כל דבר ישות את הזמן שלו ולכן אתה לא יכול לעשות את החושך לאור ואת האור לחושך ומשום כך לגבש עבודה בין כך תצטרך וזה בניגוד למרן בניגוד למרן בין כך תצטרך לאכול כשיעור אחריס את הכוכבים ואז ורק אז אתה תאמר עלב איך קוראים תאומר של שבת בלי עלב יבוא כי כבר יצא ראש חודש. כך יוצא איפה שבעצם לעניין יעלה ויבוא בתפילה הוא לא יאמר כי הרי תראו לו להקדים את התפילה של שבת ולהתפלל כמו שבת. זה דין מיוחד. להבדיל מהכלל הגדול שהכל הולך אחרי מקומו ושעתו. לעניין הסעודה בין כך אתה לא תאכל סעודה של ליל שבת לפני לפני כניסת השבת. ואם תאכל זה עדיין לא יחשב לך כסעודה של שבת. ואם והרי בשביל לתת ידי חובת סעודה של שבת תצטרך להעריך עד אחרי אחריצת הכוכבים ואז אתה תברך ואז אתה תברך כדין סעודה של שבת בלי בלי עלי ויבוא זהו הדין שנראה לנו בסו הגדול של מחלוקות הפוסקים והמוכות שהפוסקים התלבטו בהם רבי חניה בן הגשמר