באילו תנאים יש לחוש לאיסור גיבול בשבת?
חילבה טחונה, האם מותר בשבת לטרוף אותה ע"מ שתהיה ראויה לאכילה?
מהן המשמעויות המעשיות של המושג ההלכתי "עובדין דחול" שקבעו חכמי ישראל?
מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים שעולים מקטע השמע "110303hy.mp3" העוסק בדיני הכנת טחינה בשבת. הדובר משיב לשאלות בנוגע למותר ולאסור, תוך התייחסות לטעמים והנימוקים השונים.
נושא מרכזי: דין לישה (גיבול) בשבת והשלכתו על הכנת טחינה
הדיון המרכזי נסוב סביב ההשוואה בין הכנת טחינה בשבת לדין "לישה" או "גיבול" בשבת. הדובר מסביר שלישה וגיבול מוגדרים כ"הבאת נוזל בחומר גס והפיכתו על ידי הנוזל וערבובו להיות עיסה".
- איסור לישה מדאורייתא ומדרבנן: עיסה גסה אסורה מהתורה, בעוד עיסה רכה ודלילה אסורה מדרבנן.
- טחינה גולמית: בדרך כלל, אנו קונים טחינה גולמית שהיא כבר שומשום טחון ומעורב בנוזל, אך עדיין דורשת ערבוב להפיכתה לעיסה דלילה הראויה לטבילה.
חילוקי דעות בפוסקים בנוגע להכנת טחינה גולמית:
- דעת האוסרים (בעיקר מחוגי אשכנז): יש פוסקים שאוסרים הכנת טחינה גולמית בשבת משום שבמהלך הערבוב, הטחינה עוברת שלב ביניים בו היא הופכת לגושים גסים. לדעתם, עצם המעבר בשלב האסור מהתורה (עיסה גסה) אוסר את הפעולה כולה, גם אם המטרה הסופית היא עיסה דלילה. הדובר מצטט את "שמירת שבת כהלכתה" (פרק ח סעיף כו) כמקור לגישה זו: "שבאמת עיסה כזו אותי גולמית כזו, אין להכין אותה בשבת. כי כיוון שיש שלב ביניים שהיא נעשת גסה, אף על פי שהיעד הוא שתהיה דלילה, אסור בגלל שיש שלב שאתה עובר של איסור תורה."
- דעת המתירים (פוסקים רבים): יש פוסקים רבים המתירים לדלל טחינה גולמית במים בשבת, מכיוון שהם אינם מתכוונים לשלב הביניים של העיסה הגסה אלא ישירות לעיסה הדלילה. עם זאת, הם מתנים זאת בכך שלא יקציף את הטחינה "כדרך שהוא עושה בחול."
הבחנה בין ערבוב רגיל לערבוב בשינוי:
הדובר מדגיש שאף לדעת המתירים, אסור לערבב טחינה "כדרך שאנו בוחשים בחול" כדי להגיע למרקם הרצוי. פעולה כזו נחשבת ל"עובדין דחול" של גיבול ואסורה מדרבנן.
- דוגמא לחלבה: הדובר משתמש בדוגמא של ערבוב חלבה עם מים, שם בחול נוהגים לבחוש במרץ עם כף עד לקבלת עיסה דלילה ומקציפה. פעולה זהה בשבת אסורה.
- היתר בשינוי: אם הערבוב נעשה ב"שינוי" – למשל, באמצעות מזלג או אצבע, או בכיוון הפוך מהרגיל – הרי שאין זה נחשב "כדרך שעושים בחול" ומותר. הדובר מצטט את מורו (בפרק 22 מהלכות שבת, הלכה יב, הערה כד) שאומר: "ואין סברה לאסור לערב שני מיני אוכל ואיסור הטריפה הוא כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכך היו נוהגים איסור לטרוף חלבה בשבת כדי להקציפה וכך הדין בתחינה שמותר לדללה במים כדי שתהה נוחה לטבול אך אסור לה כציפה משמע עובדין דחול." מכאן עולה שמורו מתיר לערבב טחינה גולמית בשבת בשינוי, כל עוד לא מקציפים אותה כדרך החול.
הגדרת "עובדין דחול":
הדובר מסביר ש"עובדין דחול" הם פעולות שאדם עושה בדרך כלל בימות החול לצורך אותה מלאכה (בישול, גיבול, בנייה וכדומה). לכן, אם מערבבים טחינה בדרך הרגילה, זה נחשב ל"עובדין דחול של מגבל" ואסור מדרבנן. אך אם עושים זאת בשינוי, מותר.
דברי רבנו בנושא שבות:
הדובר מביא מדברי רבנו (בתחילת פרק 21 הלכה ראשונה) על איסור שבות בשבת: "נאמר בתורה תשבוט אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבוט מהן ודברים הרבה הן שעשרו חכמים משום שבות מהן דברים אשרום מפני שהן דומים למלאכות ומהן דברים עשרום גזרה שמה יבוא מהן איסור סכלה." מכאן לומדים שיש איסורים דרבנן שנועדו להרחיק ממלאכות האסורות מדאורייתא, הן בגלל דמיון למלאכה והן כגזרה. לכן, פעולה של הקצפה או ערבוב טחינה כדרך החול נחשבת כדומה לגיבול ואסורה מדרבנן.
סיכום:
לפי דברי הדובר, השאלה האם מותר לערבב טחינה בשבת תלויה באופן הערבוב.
- ערבוב רגיל (כדרך החול): אסור משום שהוא נחשב ל"עובדין דחול של מגבל" ואסור מדרבנן, גם אם הטחינה כבר טחונה ומעורבת בנוזל באופן חלקי.
- ערבוב בשינוי (שלא כדרך החול): מותר לדעת מורו ופוסקים רבים, כל עוד לא מקציפים את הטחינה כפי שנהוג לעשות בחול. המטרה הסופית היא להגיע לעיסה דלילה לטבילה.
הדובר מדגיש כי המבוכה בנושא נובעת לעיתים מתשובות קצרות, וכי יש צורך להעריך כל מקרה לגופו. עם זאת, עולה בבירור ההבדל בין פעולה הנעשית כדרך החול לבין פעולה הנעשית בשינוי כגורם מכריע בהתרת או איסור הפעולה בשבת