האם רשאי ראש ישיבה ספרדי להשבית שמחת חתן וכלה שסירבו להתפנות לחדר יחוד בהתאם לפסק של הגר"ע יוסף?

שאל השואל ואמר שכל ברמה נשמע שמהומה גדולה נעשה בקרב עולם התורה ולפי הדיווח שהגיע לאוזניי עם הפרטים מדויקים כן אני יודע רק מפי השמואה שראש ישיבה סרדי ערך חופה וקידושין לבן ישיבה ספרדי שהתחתן בת תורה ספרדיה ולאחר שהוא ערך את החופו הקידושים הוא דרש שהם התייחדו וההורים שרבו כיוון שהם פוסקים כמו הרב יוסף שההתייחדות אחרי הטקס של קידושין בשבע ברכות יש בה פגם כאילו חס וחלילה כמו פריצות. אותו ראש ישיבה עמד בתוקף לפי מה שאני שומע. ההורים עמדו בתוקף ואז הוא פרש ויאחד עמו פרשו כל תלמידיו. והשמחה הושבטה והפכה להם ליגון. מה הדין? בנסיבות אלו. ובכן, עלינו לדעת שהתורה יכרה מאוד מאוד את האישה ואת קדושת המשפחה, חיי המשפחה. אנו מברכים בברכת האירוסין אשר קדשנו במצוותיו והבדילנו מן העריות ואשר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין. כלומר, יש גדר של ארוסה ויש גדר של נשואה. או כבר בעבר הרחבנו את הדיבור על כך שהערוסה משעה שהחתן מקדש אותה בשווה כסף בפני שני עדים כשרים הרי היא מקודשת דינה כאשת איש אסורה לעולם באיסור דאורייתא עם עונש מיטה חס ושלום אם יש התראה עדים והתראה אבל למרות שהיא אשת איש ואסורה לעולם באיסור דאורייתא הרי עדיין היא מותרת עדיין היא אסורה לחתן עד שהיס אנה עד שיעשה עניין של נשואין ולא רק אירוסין. ומה זה הנישואין? מלבד שהוא כותב לה שטר כתובה הוא מברך לא הוא אלא שליחיו ה הנציגה הציבור הרב מברך שבע ברכות ולאחר שמברכים בשבילו שבע ברכות הוא קונ כנס את הכלה לתוך רשותו ומתייחד אמה על ידי שהוא כונס אותה לרשותו הוא מתייחד אמה אז ורק אז היא אשת איש לא רק לעולם אלא היא אשתו ומותר לו לחיות עמה חי אישות בלעדי הטקס של ההתייחדות הזו היא עדיין לא אשתו ואסור לה לחיות אמה חיי אישות ואין יכולים לברך שבע ברכות בסעודות של חתם וכל הברכות לכאורה ברכות לבטלה ולכן כאמור מיד אחרי הקידושין מברכים שבע ברכות מתייחדים ורק לאחר מכן סועדים ומברכים שבע ברכות עוד פעם מחמת הסעודה ואת הדברים האלה כבר למדנו בעבר והנה רבותיי הרמבם רבנו ומרן פסקו שההתייחדות העושה את האישה לא אשתו ממש לכל דבר היא כונסה לרשותו התייחדות שראויה לביאה אם זאת לא התייחדות שראויה לביאה זה לא רק לא נקרא נישואין עד כדי כך, לא רק שהמקום שבו מתייחד אמה אסור שיהיה פרוץ אלא נעול, אלא צריך שהיא תהיה ראויה לביאה ה אם היא נידה אזי ה היא לא ראויה לביאה ואם לא ראויה לביאה החופה איננה חופה ואומר רבנו היא עדיין נחשבת ארוסה הנה אקריא לכם את דברי רבנו והם דברים חשובים מאוד שנדע אותם כי הם משמעותיים מאוד מאוד. אומר רבנו בפרק עשירי מהלכות אישות הלכה ב' כיוון שנכנסה הארוסה לחופה הרי זה מותר לבוא עליה בכל עת שירצה והרי אשתו גמורה לכל דבר. ומי שתיכנס לחופה נקראת נשואה אף על פי שלא נבעלה והוא שתי ראויה לבעילה אבל אם הייתה נידה אף על פי שנכנסה לחופה ונתייחדה עמה לא גמרו הנישואין והרי כארוסה עדיין זאת אומרת לפי רבנו אם קדש אותה קדת משה וישראל בפני שני עדים גמורים הם ברכה ברכת האירוסין ופתאום באי שעתה היא פרסה נידה קורה התרגשות או כל מיני דברים אחרים אין ממשיכים לברך שבע ברכות כי אי אפשר לעשות נישואין אלא מחכים עד שתהר יקחו ימים ככל שימשכו ורק לאחר שנתרה אז עושים מעמד של חופה שבו מברכים שבע ברכות ועד חתן והכלה מתייחדים ואז ורק אז מתחיל מתחילים המניין של שבעת ימי משתה אז ורק אז יש ההגדרה של בית חתנים אז ורק אז מברכים ברכת חתנים מכוח סעודה עד אז לא יש לציין שמרן פסק כמו רבנו שני דברים אלו שהחופה היא ההתייחדות הראויה לביאה ושחופת נידה איננה חופה. אלה הם שני פסקים תלויים זה בזה ומשמעותיים מאוד מאוד. והנה רבותיי דווקא הרמא אמר שיש אומרים שההתייחדות איננה דווקא זו אשר מתייחדים בתוך חדר סגור. אלא אפשר שאפילו זהו האפריון. נמצאים תחתיו. אפשר שאפילו זה כיסוי ההינום על הטולה וכל מיני רעיונות שהרמה אמר אותם שהפוסקים חשבו או החשיבו את הדברים האלה כחופה. מה שכאן קרה מורי ורבותיי שנתהפכו היוצרות. אכן הספרדים אחרי מרן התחילו לסמוך על החופה הזו של האפריון של העובדה שהוא מכסה את ראש של הכלה יחד עמו עם הטלית ואילו החינו אשכנזים בעיקר בני הישיבות נטו יותר לשיטה של הרמבם ומרן שיש שיטה יותר תלמודית שההתייחדות היא זו שנכנסים לחדר סגור וכבר אראו דברים כאלה ב חיים ההלכתיים שאחנו אשכנזים היו מקלים מאוד בדיני תרפיות ביחס לבדיקת סרקות בראה באופן כזה שהתימנים והסרדים סברו שזה טריפות גמורות ואחנו הספרדים והתימנים במיוחד הספרדים החמירו מאוד בסרקת הראה בעבר בזמן הרשבה לך והנה באנו לארץ נתהפכו היוצרות העולם אשכנזי במיוחד עולם התורה מקפיד על מהדרין על חלק בדיוק כמו השיטה הספרדית הקדומה והשיטה הספרדית והספרדים בדיוק התחילו לנהוג ברמה של כשר של כל מיני דיעבודדים כאלה שאצל הספרדים זה לא היה עובר ורבני ספרד ורבראשם הרב יוסף צוחו וצוחים כקרוכיה איך יהודי ספרד ואסור להם לעזוב את רמת הקשרות ש הייתה אז אבל אלה מצבים שאנחנו מכירים אותם והנה מה שקרה זה שהחנו הספרדים עברו לסמוך על החופות האלה המיני חופות הפריון טלית טינומה וכולי וכן שניים עולם התורה עברו לנהוג כמו ה כמו הרמבם ומרן התייחדות ממש ור ראשי ישיבות ספרדים שהתחנכו בישיבות אשכנזיות מקפידים כמו בעולם הישיבות התייחדות בחדר סגור. הרב אודו יוסף פוסק שהאין לעמוד על ההתייחדות הזו אלא יש לסמוך על מנהג הספרדים האחרונים בלו דווקא התייחדות גמורה. ומה שקרה זה שראש ישיבה הספרדי שהתחנך אצל האשכנזים קפה על הספרדים חופה שהוא אולי המנהג הקדמון אצל הספרדים והיא כמו מרן והרמב"ם כן כמו מרן בהרמב"ם אבל כפה עליהם הוא ניסה לכפוט עליהם את הדבר הזה וההורים שהם הדוקים בפסיקת הרבות יוסף נעמדו לאחוריהם וכך הושבטה השמחה מורי ורבותיי מה היה הדרך העולה בית אל ולמה הרב יוסף מתעקש הרי סוף סוף יודע הוא מחזיק בשיטת מרן בצורה חזקה למדי ומה מדוע הוא מתעקש? מוריי ורבותיי, אנחנו צריכים לדעת החיים אינם רבותיי לבן או שחור. החיים מורכבים. אין אפשרות שאדם יוכל לקיים היטב היטב כל דבר בדקדקנות גמורה. סביר במים אמורים. לפעמים בישראל היה החתן מקדש את הכלה ואחר כך היה פסק עד לנישואין. שנה חצי שנה. ולכן רבותיי אם נערכו לחופה ופתאום פרסה נידה לא נורא לא מכניסים אותה לחופה אלא דוחים את החופה שהרי בין הקידושין לחופה היה נמשך זמן חצי שנה שנה אז עוד דחייה עד שהיא תטהר ועושים חופה כהלכה אבל בימינו שלנו רבותיי מזמינים אולם וקובעים תאריך והנה ומזמינים אורחים במאות בכמויות ותארו לעצמכם שאם הכלה פרסה ידע יום יומיים לפני המעמד הזה מה ללכת לבטל את האולם לבטל את האורחים ולמה פרסה נידה הרי זה בושת פנים לכלה זה פגיעה קשה מלבד הפסד ממון מרובה זה פגיעה קשה ולכן רבותיי אפילו מורי אפילו מורי שהוא בפסיקת רבנו מקיים וקיים יותר נכון חופות נידות כי אין מה לעשות זה בושת פנים זה הפסד מרובה זה לא דבר כל כך פשוט כי החיים הם אינם כאלה שאתה יכול אך ורק בסכין חד יתרה מזו מורי בחופות כשלא היה לו יין ונתנו לו יין של כרמל מזרחי שהוא מבושל שלפי רבנו זה ברכת שהכל ברך הגפן כדי לא להטמיע את הרבים למרות שלפי דבריו זה ברכה וטלה כיוון שהוא לא רוצה להתמיע את הרבים אם נגרום להתמעות הרבים לארעור האמון בהלכה לארעור האמון במורה ההלכה לגרימת חילול השם לבוש פנים לא נוכל לעבוד את השם ולכן יש מה שנקרא אין ברירה הוראות של אין ברירה כיוון אומר הרב עודה יוסף שמעשים בכל יום שיש לנו חופות נידה לא חץ וחלילה שמכוונים לא כל רבנות ורבנות יש מדריכת קלות היא מתאמת את ה את הזמן נשואין לזמן שהיא ראויה אבל זה קורה וזה קרה ויקרה עכשיו תערו עצמכם כמה ברכות אנחנו מברכים לבטלה כשכלה נכנסת לחופה א כשהיא כלה נכנסת לחופה כשהיא נידעה א' שבע ברכות לפ רבנו שעושות את החופה אם היא נידע אתה באותו רגע לא צריך לך לעשות לה חופה ואתה מברך שבע ברכות הלאה מזה רבותיי שבעה ממשה אתה כל אלה היא עדיין נקראת ארוסה אני קראתי בפניכם שכל עוד שהיא נכנסה שלא נכנסה לחופה או היא נידה היא נחשבת והריסה עדיין ואז כל הסעודות רבותיי שאוכלים בשבעת ימי המשתה הללו הם לא שבעת ימי משתה מחיני וכל הברכות שמברכים שם הם ברכות לבטלה לפי הרמב"ם ומרן לפי הרמב"ם ומרן ולמרות הכל איננו ראו ולא זהר שמורי לא רק בערך שבע ברכות בחופה אלא גם בסעודת מצווה למרות שהכלה היא נידעה זאת אומרת ומה אם רבותיי התורה צבתה למחוק שם השם בשביל שלום בין איש ואשתו כשיש חשש שהיא נאפה במגילת סותטה מוחקים את שם השם הרי מורי ההוראה בלי ברירה מברכים ברכות לבטלה בשביל כבוד הבריות בשביל שהכלה לא תתפגע עד עומק נפשה מלחמת הפרסום של ימינו זה לא כמו החיים של אז שהכל שקט הכל בלי פרסום הכל משפחתי הכל חמולתי אלא הכל כאן פרסום כלל ארצי אם לא עולמי שהרי מזמינים מחוץ הארץ מכל מיני מקומות לכן מה לא עושים בשביל כבוד הבריאות מה השורה התחתונה השורה התחתונה של הדברים הן כאלה. ברור שלפי רבנו ומרן ההתייחדות היא האמיתית שנכנסים לחדר סגור. זה ההתייחדות ואז היא נעשת נשואה. זה ברור. וכל עוד לא עשו כן אינם רשאים לברך את שבע הברכות אחרי סעודה אחרי הסעודה. זה ברור. זה הרכה וזה ברור שככה ספרדים הקדמונים נהגו. אבל זה גם ברור שבתנאי החיים של ימינו וצורת הנ מעלות של החתונות אנחנו זקוקים להוראה של רבות יוסף למצבים של דוחק למצבים של פרסה נידה ואסור חלילה חלילה לפגוע בהוראה הזו כי זה בומרנג נגדנו כי זה יפגע בנו מה אנחנו עושים כשיש חופת נידה ומשום כך אותו ראש ישיבה אם באמת הדברים כפי שנאמרו לא שימש את רבותיו כל צורכו אלא הוא דבק בדברים מסוימים מבלי לדעת את ההתקפיות של העניין. הוא צודק שזה ההתייחדות, אבל הוא לא יכול לכפות עליהם את הדברים האלה. יש להם רבנים אדירים שהם סומכים עליהם. להוראות של רבניהם יש חישובים גדולים חשובים מאוד מאוד שיקולים כבדי כבדי משקל. זכותו של אותו ראש ישיבה לומר להם מראש אני עור חופה וקידושין אם יש התייחדות לאחר מכן. רוצים אותי בבקשה לא רוצים אותי קחו מישהו אחר זה כן אבל לאחר שכבר נערכה חופה וקידושין לכפות עליהם והם לא מסרבים מפעת חילוניותם חס ושלום אלא הם מסרבים כי הם רוצים ללכת אחרי רבותיהם הרי חז"ל כל כך עודדו את הללו הולכים אחרי רבותיהם גם כשרבותיהם היו במיעות רבי אליעזר דמילה היה מורה שביום השמיני שחל בשבת אם איןס מסיקים אש ומתיחים מתכת ומכינים את הסכין ביום שבת בשביל לעשות את המילה בשבת חכמים חולקים עליו והוא דעת מיעוד וחכמי ישראל שבחו את התלמידים שהלכו כמותו למרות שחלקו עליו אצל רבי יוסי הגלילי אין אצלו איסור של בשר עוף בחלב רק בשר בהמה בחלב וחכמים חלקו עליו אבל שבחו תלמידיו שלחו כמותו כלומר איפה הראש? אנחנו צריכים לעודד את הבני אדם אתה הולך אחרי רבותיך ברוך תהיה עשה לך רב מסלק מסלקות אבל אתה בא לשבור את הסמכות שלהם מחר מחרתיים לא אתה תהיה סמכות ולא זה יהיה סמכות ואז התפורר עולם התורה זוהי הדרך העולה בת אלו לומר שיש הלכות מפורשות שמי שפגע בשמחת חברו משלם לו את דמי המשט ודמי הבושך את כל הדברים האלה צריכים לשלם. זה פיצוי נזיקים זה עוד פען שני. אבל אמרתי את אשר אמרתי כי מההוראה הזו יש לה השלכות לכל צורת התנהגותנו בהרבה הרבה תחומים בחיים. רבי חניש