האם מותר להשתתף בהפגנות ומחאות ציבוריות?

נושאים מרכזיים:

• עקרון הלגיטימיות של מחאה: הדובר פותח באמירה ברורה כי באופן עקרוני, מחאה או הפגנה הנעשית "כהלכה" היא מותרת, ואף ייתכן שיש בה "מצווה".
• "והתשובה ברמה העקרונית כל שההפגנה או המחאה נעשת כהלכה מותר ואולי אפילו מצווה יש בדבר"
• גבולות המותר והאסור במחאה: למרות ההכרה בעקרון הלגיטימיות, רוב הדברים מוקדשים לשרטוט הגבולות ההתנהגותיים המותרים והאסורים בהפגנות. גבולות אלו נגעים במספר מישורים:
• כבוד האדם, רכוש וזכויות: אסור למפגינים לפגוע בכבודם, רכושם או זכויותיהם של אחרים. המחאה צריכה להתמקד בהשמעת קול ברשות הרבים, באישור המשטרה.
• "ובכן שהמפגינים והמוחים שומרים על הש שלא לפגוע בכבוד בני אדם, שלא לפגוע ברכוש בני אדם, שלא לפגוע בזכויות של בני אדם והם רק משמיעים ברשות הרבים כמובן על בסיס רשיון שקיבלו מהמשטרה להפגין או למחות משקמיעים את כולם ברבים בעד כך בעד כך וכולי אז מותר לשתתף"
• צניעות: על המשתתפים לשמור על גדרי הצניעות, במיוחד לנוכח "הידרדרות הדור הצעיר" בתחום זה. השתתפות במחיצת מי שאינם שומרים על צניעות עלולה להיות בעייתית.
• "כמובן אם וצריך לשמור על גדרי צניעות במקום כי בעוונותינו המרובים כבר לאחרונה הדור הצעיר מדרדר והולך בגדרי הצניעות ואף על פי שיש הרבה מן משותף בין דתיים ולא דתיים בעניינים חברתיים אלו אבל מאוד קשה להיות במחיצתם של כאלה אשר אין לא שומרים גדולי צניעות מתוך הרגל הרגל קשה מאוד"
• חילול שבת: השתתפות במחאה הכוללת חילול שבת אסורה באופן מוחלט למי שומרי תורה ומצוות.
• "בעניין של שבת אז שהדברים נעסים בחילול שבת שוודאי וודאי שאסור לאדם שומר תורה ומצוות להיות משהו שבמשהו שותף להפגנות אומחאות שיש בהם גדרים של חילוי שבת."
• עבירות חוקיות והלכתיות: אסור להיות שותף לעבירות כמו פלישה לרשות פרטית. המחאה צריכה להיות על דרך החיוב בלבד.
• "רוצה לומר בשעה שיש מפגינים שפולשים לתוך רשות פרטית למשל בניין שטרם מושלם או טרם אוכלס והם פולשים לתוכו זוה עבירה חוקית והלכתית ואסור להיות שותף בעבירות רק למחוט על דרך החיוב."
• חסימת תחבורה: חסימת תחבורה אסורה מכיוון שהיא פוגעת בזכויות בני אדם ועלולה לסכן חיים.
• "דבר שני לחסום את התחבורה. דבר אשר פוגע בבני אדם ואולי לפעמים מסכן בני אדם שאמורים להגיע לבית חולים כלשהו. לחסום את התחבורה אסור כי זה פגיעה בבני אדם בזכותיהם."
• לשון הרע: אסור להשתמש במחאה כדי לדבר רע על אנשים באופן אישי, אלא אם יש פסק דין שהרכוש שלהם נגזל ועליהם להשיבו לציבור והם מסרבים. במקרה כזה, יש מצווה לפרסם עוברי עבירה. ביקורת צריכה להיות עניינית ולא אישית.
• "לדבר הרע על מןהוא כגון לומר לפלוני אלמוני יש שלוש דירות יש כך וכך זה לא קשור לעניין רק אם באמת נפסק פסק דין שהרכוש הזה הוא בגזל והוא צריך להחזיר אותו לציבור והוא הוצרע והוא לא עומד בכך אז מצווה לפרסם עוברי עבירה אבל כל שאדם רכש לו רכוש לפי כשרונותיו, לפי מורישיו, לפי ברכת השם. והוא משתדל לנהל אם הוא צודק או לא צודק, לנהל את המדינה כפי שצריך לנהל את המדינה. אז אתה זכאי בחובתך להעיר הערות שיש בהם תקנות לציבור, אבל לא לגלוש זה עניין הפרט."
• הפרעה לשכנים: גם אם יש רישיון מהמשטרה, הפרעות קולניות מוגזמות לשכנים לאורך זמן, המונעות שינה מאנשים, הן אסורות. הדובר מביא דוגמה מהגמרא על תקנת בית הדין בנוגע לשימוש בשולי השדות בשל דרכים בוציות, ומציין כי גם שם יש גבולות למרות אישור שלטוני.
• "אם באמת המשטרה הוציאה להם רשיון וזה נעשה בגבול הרשיון. ניתן לבוא לומר שיש כאן מעין הסכמה חברתית שבני אדם הגובלים במתחם של ההפגנות מראש כאילו יודעים שיש להם סיכונים כאלה שרשויות שלטוניות מאפשרות הפגנות עד זמן כך וכך עד מכסה כזו וכזו אז מראש הם יודעים שהם חשופים לסכנות כאלה ואז הדבר מותר אבל כל שההפגנה עוברת את התנאי ההיתר וכל היום וכל הלילה עושים אירועים קולניים ובני אדם מסביב לא יכולים לישון זקנים חולים ואפילו אנשים בריאים שצריכים להשקים לעבודה ברור שהדברים האלה אסורים"
• המתח בין חופש הביטוי ושמירה על ערכים: הדובר מציין כי העולם המודרני, המתפאר בדמוקרטיה וחופש הביטוי, לא השכיל לשמור על איזון בין זכות המחאה לשמירה על רכוש הפרט, כבוד האדם וחירותו. הוא מדגיש כי אי אפשר לטפח ערך אחד תוך פגיעה בערך אחר.
• "אבל כאמור, רק במגבלות של החוק אז אפשר מה שנקרא לקיים דברים אף שיש בהם הפרעה לאנשים שמסביב או לציבור שמסביב אבל מעבר לזה הדברים אסורים כל זה רבותיי קובץ של הלכות של צערנו הרב אם נאמר אותו ברבים יגחו עלינו ויאמרו שאנחנו נמצאים בכלל לא בעל מעדן וזה נכון אנחנו לא נמצאים בעל מהדן כי העולם הזה אשר מתפאר בדמוקרטיה בחופש הביטוי שהם באמת ערכים חשובים מאוד לא השכיל ואפילו נוהג עם תוסכל בשמירה בין חופש הביטוי בין זכות וחובת המחאה לבין השמירה של רכוש הפרט של קוד האדם וחירותו אי אפשר לטפח ערך ולפגוע בערך צריך לשמור על איזונים"
• השפעה שלילית של מחאות לא מוסריות: הדובר מביע צער על כך שהציבור הדתי עלול להיות מושפע לרעה מהתנהגויות שליליות במחאות הכלליות, כמו השלכת פסולת או שריפת דברים, וטוען כי התנהגויות כאלה הן עבירה חמורה. הוא רואה בכך השפעה של תפיסה הרואה בחופש הביטוי ערך עליון על חשבון ערכים אחרים.
• "מה שקורה המשבר שעובר על הציבור הלא דתי וגם הציבור הדתי בעוונותינום רבים הוא מוקרן לשלילה באופן המחאות הללו וגם הוא בעמות הנום רובים מוציא פחי השפעה לרחוב שורף מ יותר דבר כזה, אין התר דברים כאלה זה עבירה חמורה ולכן הציבור הדתי במידה והוא משתמש באמצעים כאלה הוא פשוט מושפע לשלילה מתפוסהי התנהגות של הציבור הכללי שמקדש ערך של חופש הביטוי על חשבון ערכים אחרים ולמה הוא עושה זאת כי הוא רוצה שכולו ישמע ואז המטרה מקדשת את האמצעים ואילו אצלנו נכון יש זכות מחאה יש חובת מחאה אבל המטרה אמקד שתמצאים אלא בגבול המותר"
• מטרת המחאה וגבולות ההשפעה: הדובר מטיל ספק ביעילות של מחאה שמטרתה השגת פתרון מיידי, וטוען שזו אינה דמוקרטית ועלולה להוביל לאנרכיה וחוסר יציבות שלטונית. הוא מדגיש כי מנהיגים צריכים לקבל החלטות על בסיס ראייה כוללת ולא רק על לחץ רגעי מהרחוב.
• "אבל השאלה היא לצורך מה נעשת ההפגנה אם הפגנה נעסת כדי שמיד הפתרון ינתן עכשיו זה אפילו לא דמוקרטי מדוע כי אז אנרכיה או מחליפים את השלטון כל שנתיים כל שנה ויש פגיעה ביציבות המשטרית השלטונית ואין לך פגיעה בדמוקרטיה יותר גדולה מזו או שעל ידי כך שרוצים פתרון מידי בעצם הופכים את המנהיגים למונהגים והופכים את הממשלה לממשלת רחוב לא לממשלה שדנה ועושה ורואה את כל המכלול והיא אחראית לכל המכלול אלא לאנשים הרואים ראייה נקודתית ואין להם גם את המדע המקצועי והם פעם פועלים הרבה גם מתוך אמוציות ומתוך גם מסיטים מדיחים שעולים טרמפ על דברים כאלה"
• ייחודיותה של היהדות בגישה למחאה: הדובר מסיים באמירה כי היהדות צריכה להיות "אור לגויים" ולנהוג במחאה באופן שקול, תרבותי ושומר ערכים, ולא לחקות את התנהגותם של עמים אחרים הנאבקים על חופש בסיסי. הוא מדגיש כי אין צורך בתחרות עם "כיכר תחריר" וכי מחאה יהודית צריכה להיעשות בשפיות ולא מתוך צרות אופקים או ערבוב נושאים שונים.
• "אנחנו רוצים עולם הזה מתכן לא עולם הזה מקולקל אפשר וצריך למחוד למען זכויות אבל מתוך שמירה על ערכים היה ולא עושים דבר כזה. זאת לא דמוקרטיה, זו אנרכיה זה ודאי לא יהדות. היהדות צריכה להיות אור לגויים ולא ללמוד מן הגויים המסכנים האומללים אשר אין אין להם חופש ונוצאים לרחובות למען חופש מינימלי ורוצחים אותם. אז אנחנו לא צריכים לקיים התחרות עם כיכר תחריר. אין אין לנו זקוקים מכך לצאת למחוט כן וחובה למחות. אבל אבל בשפיות, בתרבותיות, מתוך שמירת ערכים ולא מתוך עכשיו ולא מתוך צרות אופקים ולא מתוך ערבוב עניינים פוליטיים ועניינים ועניינים מאוד מאוד חשובים לעם. כל זו הדרך העולה בתל מבחינת של התורה."

רעיונות מרכזיים:

• מחאה היא כלי לגיטימי ואף רצוי לתיקון חברתי, אך היא חייבת להיעשות במסגרת הלכתית ומוסרית ברורה.
• שמירה על כבוד האדם, רכושו וזכויותיו היא תנאי הכרחי לכל מחאה מותרת.
• ערכי הצניעות ושמירת השבת מהווים גבולות חשובים להשתתפות במחאות עבור הציבור הדתי.
• אין להשתמש במחאה כאמצעי לפגיעה בזולת, לעבירות חוקיות או להפצת לשון הרע.
• יש לשמור על איזון בין חופש הביטוי לבין ערכים אחרים כמו שמירה על הסדר הציבורי וזכויות הפרט.
• מחאה צריכה להיעשות מתוך שיקול דעת ולא מתוך השפעה שלילית של התנהגויות פסולות בציבור הרחב.
• מטרת המחאה צריכה להיות תיקון ולא אנרכיה או פגיעה ביציבות השלטונית.
• הגישה היהודית למחאה צריכה להיות ייחודית, שקולה ומוסרית, ולא העתקה של מודלים זרים.

הדובר מציג גישה זהירה ומאוזנת לנושא המחאות, המבקשת לשלב בין הצורך והזכות למחות לבין מחויבות לשמירה על ערכים הלכתיים ומוסריים בסיסיים. הוא מזהיר מפני השפעות שליליות של תרבות המחאה הרווחת ומדגיש את החשיבות של קיום מחאה "כהלכה