המזיקים בזמן ריקוד משותף האם יתחייבו בדיני נזיקין? מה דרך הריקוד הנכון בשמחה של מצוה?

הדברים האלה אסורים באיסור מוחלט.

נכון מאוד שבמנהגי אשכנז הקדמונים נהגו להקל בשמחות. הרמ"א מביא בשולחן ערוך סימן כרצ"ו אורח חיים סעיף ה', שכאילו בשמחת פורים לא מקפידים אם חוטפים זה מזה, אבל השתילי זיתים כי אין דבר כזה להקל ראש ברכוש הזולת או בכבודו, רק בגלל שמחת פורים שהיתה צריכה להיות שמחת קודש, ולא כך צריך לנהוג בשמחת קודש. אומר השתילי זיתים מי התיר את הליצנות כל השנה? כל שכן בשמחת קודש זו!.

וכן מצאנו בשולחן ערוך חושן משפט שהרמ"א מקל עם אותם שהיו שמחים בשמחת חתן וכלה ודוהרים על סוסים וכתוצאה מכך נגרמים נזקים זה לזה, והקלו בזה. והרבה פוסקים חולקים על כך. כיוון שגם אם נניח שהבסיס לקולא הזו מלבד העניין של שמחה, גם העניין של ההסכמה ההדדית. דהיינו, שכאילו מוסכם שאם במהלך השמחה מישהו יפצע, מישהו יפגע יש מחילה.

התשובה על דבר זה: שמשנה מפורשת היא שאין אדם מוחל על איבריו, גם אם הוא מוחל, מחילתו אינה מחילה. אדם יכול למחול על רכושו, אבל לא על גופו. כי גופו אינו שלו ולכן אין תוקף למחילה. משום כך, אין אנו מקבלים שכאילו הבסיס לפתור מן הנזק זוהי ההסכמה. גם אין אנו מקבלים שזה בגלל השמחת מצווה.

לשיטתנו אנו, זו בכלל לא שמחת מצווה. כי חס וחלילה כבר שמחת הוללות, לא שמחת מצווה. שמחת מצווה צריכה להיות בשום שכל, באצילות, בנקיות דעת ולא חס ושלום בצורה של הוללות.

אני חושב שיהדות תימן שימרה את המודל של שמחת מצווה אצילית, סולידית, אין דינמיות. בצנעא בכלל לא רקדו. ולהפך אמרו פתגם בערבית "מאן רקס נגס" מי שרקד אז הוא פוחת באישיותו. אבל אי אפשר עד כדי כך בצורה קיצונית לבטל את הריקוד, בוודאי לא ריקוד של מצווה. בכפרים היו רוקדים אבל ריקוד של הנאת גוף, ידיים, ללא התפרעות חס ושלום אלא ממש ריקוד נעים מאוד. בעוד שאנחנו מדברים כאן על השתוללות, והשתוללות בוודאי שאין לה מקום בשום פנים ואופן.

נמצאנו למדים, א'- זו אינה שמחת מצווה אלא שמחת עברה ושמחת הוללות. ב- אין אפשרות לפתור את המזיקים אפילו שהתכוונו לטובה לפתור אותם מנזק כי אדם מועד לעולם.

מה זה שהוא זורק את החתן לאוויר ועושה לו סלטה? וכי אין הבנה ותובנה שיכול לקרות אסון מן הדבר הזה? ומשום כך כאמור, אדם מועד לעולם וגם אילו היתה הסכמה, אין לה תוקף. לכן, יש לחייב את הללו שעשו אם הם ברי מצווה, אם הם כבר הגיעו לגיל המצוות. אם הם עושים דבר כזה לחייבם בדיני נזיקין.

מה שחשוב הוא שקול קורא יצא מגדולי ישראל נגד שמחות כאלה, לא בחתונות, לא בבר מצווה ולא בשום מקום.

דרך אגב, לא אחת מרקידים את החתן בני תורה, מרקידים את החתן על הכתפיים ומבחינה הילכתית יש בעיה, זה מקום שלוחץ במקום אינטימי גם מבחינת האיסור, וגם מבחינת הנזק שיכול לקרות מהדבר הזה. זה לא דרך אמיתית ולא דרך נכונה. כל שכן עוד מההיבט של קדושת השמחה או הפוטנציאל הנזיקי שיש בכל העניין.

דרך אגב, האגרוף, משחקי האגרוף בתורת ישראל לא קיבלו תוקף הילכתי למרות שיש הסכמה ביניהם. מדוע? כי שוב, אין אדם בעלים על גופו למחול על נזקיו.

משום כך כאמור, כל הקטע הזה איננו ראוי בתורתנו ויש צורך שגדולי ישראל יצאו נגדו על מנת שאנחנו דווקא בני תורה, אשר שומרים על קלה כבחמורה נשמור על קלה וכבחמורה גם בדין ביטחון שלא נזיק זה את זה כלל ועיקר. ובעיקר, עיקרים ללמוד על קדושה, על שמחת קודש באופן העצמי והנכון כיצד יש לעשותה ולא בדרך חלילה של הוללות.