ברשות ידידי הרב אביעד אשואל מרא דאתרא של קהילה קדושה זו, כבוד מורנו ורבינו הרב שלמה קורח שליט"א רבה של בני ברק, כבוד ידידי הרב יונתן אדוארד שליט"א
כבוד הרב אברהם, בנו של מורנו ורבינו מורי יוסף צוברי זצ"ל. כבוד הרב עופר נכדו של מורנו ורבינו מורי יוסף קאפח זצ"ל, כבוד הרבנים, קהל קדוש ונכבד.
הלילה הזה הוא לילה חשוב, אשר הוא יהווה ראשיתה של דרך מאוד מאוד חשובה לעדתינו הקדושה, לעדתינו אשר יש לה יעוד חשוב ביותר מאוד בשימור המורשות הכי עתיקות ומקוריות של אומתינו, אני מחזק את ידו של ידידי הרב אביעד אשואל, והיוזמה הזו של קידום השלום בקרב עדתינו, אליבא דאמת כשעדיין הייתי צעיר לימים התחלתי בדברים שכאלה, וספגתי הרבה אש מכל מיני כיוונים, זוכר אני שבתמימות ליבי ארגנו "בר בי רבי" בקרית אונו ובאחד מהם הזמנתי את מורי יוסף צוברי זצ"ל, ואז ניגש אלי משהו מהנמצאים וקבל בפני, נגש אלי אחד מהמארגנים וקבל בפני, אני הבנתי אותם, סוף סוף הם היו חלק בלתי נפרד מהמחלוקת הקשה שהייתה שם, אבל היה מרחק עצום ביני ובינם, אני כבר דור שלישי למחלוקת, ואני רוצה למלא את חובתי כדור שלישי למחלוקת, לעלות מהרמה של מחלוקת שהייתה לשם שמים, ויש מחלוקת שהם לשם שמים עם נימות מאוד מאוד צורמות, והיו כאלה דברים בתולדות עמנו אבל לעלות מן הרמה הזו, לרמה של השלום. וזה חובת הדורות הבאים אחרי המחלוקת.
רוצה לומר, הללו שנחלקו לשם שמים (ועוד רגע קט ונראה את משמעות הענין) אבל הדור השלישי, למחלוקת דור הרביעי למחלוקת, אם זה איננו מסוגל להבין שהמחלוקת של אז הייתה לשם שמים, אם חס וחלילה הוא ממשיך בפלגנות ובשנאת חינם, חס ושלום הוא כאילו מבזה את רבותיו, וכאילו הוא נותן תיוג לאותה מחלוקת שכאילו אינה לשם שמים, ואז חס ושלום כל השותפים במחלוקת אז, אם אינה לשם שמים היא קורח ועדתו חס ושלום, כי יש "או או", או מחלוקת לשם שמים או מחלוקת שאינה לשם שמים.
מחלוקת שאינה לשם שמים היא קורח ועדתו, ואם דור שלישי ודור רביעי חלילה חלילה נגוע בחולי שנאת חינם ופלגנות, הוא לא החולקים בדור הראשון, הוא יתבע בשמים כי מי שסובר שרבותיו חלקו שלא לשם שמים.
זה המסר הקדוש לערב זה.
אומר את האמת וכל האמת, שלמרות שעשיתי דברים כאלה בעבר, וגם בשעה שנפטר מורי יוסף צוברי הלכתי לשבעה דברתי מליבי על הענין הזה של גדול השלום ובנו ר' אברהם הי"ו מזכיר לי בערב זה ואומר זכותי בערב זה, זה תשובה למה שדברת בתוך השבעה של אבא שלי. ואני מכבד אותו ומחזק את ידיו, ועוד בטרם הסתלק אביו נפגשנו ודברנו אני והוא, וזה המשך ישיר של אותם שיחות
מלב אל לב בידי אנשים אשר רק האמת מורה את דרכם. אבל מעבר לדברים האלה.
מחלוקת יש בה דינמיקה, יש באמת תלמידים יראי שמים,
אבל יש תלמידים שהגמרא קוראת להם "זחוחי דעת", ומשרבו זחוחי הדעת רבתה מחלוקת בישראל, "ומשרבו זחוחי הדעת רב החורבן בישראל".
אבל יש תלמידים יראי שמים, וצריך ללכד את הכוחות שמתנגדים, ליראי שמים.
אבל כאמור, קשה, קשה מאוד, כשיש תלמידים זחוחי דעת, שבאמת להתחיל בתהליך של שלום.
ואודה ולא אבוש, שמבחינה הזאת ידידי הרב אביעד יש לו סגולה חשובה, חשובה למדי, תמימות ויושר.
אני מכיר אותו, אין לו פניות, אין לו נטיות, כולו אמת, מכבד כל תלמיד חכמים באשר הוא, ללא הבדל, זו האמת וכל האמת, ועליו נאמר "תומת ישרים תנחם" אז למרות שבאמת ערב כזה יש שידרשו אותו לגנאי, ויש שידרשו אותו לשבח, כל אחד מזוית הראיה שלו, אבל כמה פעמים הזמנת אותי כאן הרב אביעד, ב"ה הרבה פעמים וכנראה שעוד נבוא, אבל הביכנ"ס קטן, וראו איזה פלא הרחיבי מקום אהלך, ימין ושמאל תפרוצי, ובפעם הבאה עוד פי שלוש רבותי, פי ארבע, שיצא השם האמיתי של ערב זה, אז ידעו את כוחה של האמת, אז באמת "לא תאונה אליו רעה ונגע לא יקרב באוהלו".
מורי ורבותי אני לא אדבר לא בשבחו של מורי זה, ולא בשבחו של מורי זה, ב"ה כבר דברו לפני והותר, אלא שאני נמצא בדילמא, אם אדבר בשבחו של מורי יוסף קאפח יגידו הוא נוגע בדבר, אם אדבר בשבחו של מורי יוסף צוברי יגידו "חנופה היא מאיתו", אז אני לא אדבר לא מזה ולא מזה, אלא רק על דבר אחד, השלום והמחלוקת, רק על זה, ולכן רבותי, אלך בעקבות דברי חכמים.
ואראה אותה משנה מפורסמת. שאמרו חז"ל, "כל מחלוקת שאינה לשם שמים סופה להתבטל, כל מחלוקת שהינה לשם שמים סופה להתקיים", אז ר' עובדיה מברטנורא אמר שני פרושים, "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים" כמו ב"ה ושמאי, ברוך השם חיים וקיימים, בעולם הזה עד 120, בעולם האמת חיים וקיימים, "וכל מחלוקת שאינה לשם שמים סופה להתבטל" שהרי קורח ועדתו נבלעו, נשרפו, לא נשאר מהם מאומה, ר' עובדיה מברטנורא הרגיש שיש קושי הרי מדובר על המחלוקת, המחלוקת סופה להתקיים, והמחלוקת סופה להתבטל, ולא על החולקים אז, ר"ע מברטנורא אמר פירוש נוסף "שמחלוקת לשם שמים" תכליתה, סופה להתקיים "ומחלוקת שאינה לש"ש, אין תכליתה סופה להתקיים, ולכן באמת המחלוקת של ב"ה וב"ש, התכלית שלהם, אומר "מלאכת שלמה" מחכמי תימן (שפלפל ארוכות סביב הפירוש הזה פלפל ארוכות ובעומק) אז הוא אמר שמה זה "תכליתה סופה להתקיים" בירור האמת, בירור האמת כך או כך, סוף סוף מתבררת האמת, וזה התכלית וסופה להתקיים.
אבל מחלוקת שאינה לש"ש כמו קורח ועדתו, מה התכלית שלה? שהם כפרו בתורה מן השמים, אז מה נשאר מכל זה, נשאר שהם כזרים ולא יותר, באמת רבותי עוד יותר נחדד את הדברים, בעל המלאכת שלמה הוא היה חכם גדול מאוד מאוד, (במאמר מוסגר אומר לכם, כל עוד אנחנו גרים בינינו לבין עצמנו, אנחנו לא יודעים לגאול את הכבוד של חכמינו אבל אם אנחנו נדע להתאחד נוכל לגאול את הכבוד של חכמינו כשהדפיסו רבותי את המשניות עם הפרושים, אז מטבע הדברים לקחו את פירוש רע"ב, ורצו פירוש מפולפל, כי הפירוש של רע"ב הוא פירוש פישטי פשטני, פשוט, אמנם חשוב, אבל רצו פירוש מפולפל, אז בפני המדפיסים עמדו שני מפרשים שהם חיו באותו דור זה באירופה וזה עלה מתימן לא"י, זה ר' יו"ט בעל התוס' יום טוב, וזה מתימן מורי שלמה עדני שעלה מתימן לארץ בעל "מלאכת שלמה", ושניהם התפלפלו באריכות, ולא עוד אלא שהפירוש של מורי שלמה עדני פי כמה יותר עולה ממנו, כי הוא נכנס גם לא רק לפלפולים, אלא יש לו גם הרבה פרשנויות לשוניות היה דקדקן בלשון מאוד מאוד והנה רבותי, נפל הפור, מי הדפיס? חברה אשכנזים, את מי שמו ב"פרונט", בחזית? את תוספות יום טוב, ומה עשו עם ר' שלמה עדני, שמו אותו בסוף, קצצו בנטיעות לא הדפיסו בראשית דרכם את כולו, כיון שהפירוש ארוך. על מי מלאכת הגאולה לגאול? ואם אנחנו רבים אצל עצמינו, תמיד נשאר זנבות מכופפים.
אז כאמור הוא מפלפל ומפלפל לעומק, בצורה יפה מאוד, ואומר מה הפירוש "מחלוקת אין סופה להתקיים ומחלוקת שסופה להתקיים".
אז הוא אומר דבר נפלא מאוד, מחלוקת לשם שמים גם אם נניח ב"ש וב"ה נחלקו שלוש שנים, ובסופו של דבר הוכרעה הלכה כמו ב"ה, הרי אמרו חכמים, למה רושמים את דברי היחיד במשנה, שאם בדור מסוים ירצו לפסוק הלכה כמו היחיד, ויאמרו לו, כבר עלה על שלחן מלכים הדיון הזה, וכבר הוכרע להלכה, אבל שנדע שכל דעה יש בה משהו מן האמת האלוקית, והיא ראויה להפסק פעם להלכה, כך או כך.
ובאמת רבותי אף שדעתם של ב"ש נזכרה במשנה ונפסקה הלכה כמו ב"ה, "וב"ש במקום ב"ה אינה משנה", צאו וראו את גדולי חכמי ישראל, לא אחת לוקחים את ההלכות של ב"ש, ומנסים להאיר בסתרי תורה מה הייתה ראייתם, מנסים להסביר מה ראיתם של ב"ה ומה ראיתם של ב"ש זו אמת! אלו ואלו דברי אלוקים חיים, הכרעה אחרי רבים להטות, אבל הראיות הם ראיות אלוקיות, כי הכוונה לשם שמים, זה רואה בכה וזה רואה בכה.
ואילו רבותי, קורח ועדתו, זה מה הוא אומר? שהתורה לא מן השמים? אין לך שקר גדול מזה.
אז אין סופה להתקיים, שלא יעלה בשום דור, בשום דור לא יעלה איזשהו רעיון לחשוב, שהתורה לא מן השמים, וזה עומק ההגדה של רבה בר בר חנה, ששמע מבטן האדמה עד עצם היום הזה "משה אמת ותורתו אמת" כי אין שריד בישראל לשקר של מחלוקת שאינה לשם שמים, והמחלוקת לשם שמים אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
ומכאן מורי ורבותי, עלינו לדעת שמחלוקת לשם שמים, שבזמן שהיא קיימת יש מה שנקרא "רתחא דאורייתא" הדברים האלה לא פשוטים, כי כל אחד ואחד לא מסתכל על השני, אלא על מסתכל דבר ה' צבאות, ולכן אפילו דברים שלכאורה דרגת חומרתם קטנה, נמוכה נמוכה, יש לחכמי ישראל מצד רדיפת האמת, נחלקים...בתימנית אומרים "מן הדא קוץ", לא מוכנים להשאר.
הנה רבותי מי לא יודע את המחלוקת המפורסמת בין חמישה זוגות, נשיא בישראל, ואב"ד, למה? לסמוך על ראש הקרבן ביו"ט או לא לסמוך הקרבן ביו"ט, "ביג דיל" רבותי מה זה לסמוך ידיו על ראש הקרבן, ביו"ט וסמך ידו על ראש קרבנו ובכל כוחו, זה רק גזירה, שבות, שמא ישתמש בב"ח, לא יותר. וחמישה זוגות התגלגלו "ויכבטו" מה זה? זה נגיעות? לא, זה קדושת האמת.
ואעפ"כ רבותי, הוכרעה ההלכה שאכן לסמוך.
זה המחלוקת הזו, שהיא בשביל הסמיכה, שכל כולו ענין של שבות.
תראו רבותי לאיזה רמות הגיעה בזמנם, זה אמר ככה אמר ר' יוסף בר' יהודה לא נחלקו ב"ה וב"ש וכולו אז הוא אומר במסכת ביצה דף כ' ע"א תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהביא את עולתו לעזרה לסמוך עליה ביו"ט, חברו עליו תלמידי שמאי הזקן, אמרו לו מה טיבה של בהמה זו? אמ"ל נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה, שיקר, למען השלום מותר לשקר, אמר להם וזבחי שלמים בבית ה' כשכש להם בזנבה והלכו להם, ואותו היום גברה ידם של ב"ש על ב"ה, ובקשו לקבוע הלכה כמותם, והיה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו, שהיה יודע שהלכה כב"ה, ושלח והביא כל צאן שבירושלים והעמידם בעזרה ואמר, כל מי שרוצה לסמוך יבא ויסמוך, באותו היום גברה ידן של ב"ה וקבעו הלכה כמותן, ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום.
שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה, מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש, אמר לו מה זו סמיכה, אמ"ל, מה זו שתיקה, שתקו בנזיפה, והלך לו.
בזמן רבותי המחלוקת, הואיל ומתכוונים לשם שמים יש רתחא דאורייתא, אבל חובת הדורות הבאים, שלוש שנים אחרי המחלוקת בין ב"ה לב"ש, צריך להכריע את ההלכה ולנהוג בכבוד, ואסיים רבותי בעוד משהו, כל כולו עניני גזירות, ועניני טומאות וטהרות, קשה היה באותם זמנים לכנס את הסנהדרין להכריע, אז סוף סוף עלו לעלייתו של חזקיה בן גרון, ונצלו את ההזדמנות בשביל לדבר ולראות, גזרו 18 גזרות, 18 גזרות רבו ב"ש על ב"ה, 18 גזרות הסכימו, 18 גזרות לא הייתה הסכמה, אבל תראו רבותי מה נאמר בגמרא מסכת שבת דף יז' ע"א.
תקעו חרב בבית המדרש ואמרו, כל הנכנס יכנס איש לא יצא מכאן עד שלא תהיה הכרעה, עד כדי כך, לומר צריך לדעת רבותי, שהדברים האלה של מחלוקות לש"ש, צריך פעם אחת ולתמיד לסיים ולא להתגלגל במחלוקות, ומי שרבותי נדבק במחלוקת, אפילו הוא תלמיד חכמים, לא מגיע לו כבוד. אמרו חכמים בגמ' במסכת גיטין, שהיה חכם אחד קראו לו ,גניבא", ראו אותו שמתקרב אליהם, אמרו בואו נעמוד לפניו, הוא ת"ח תלמידו של רב, אומר שמועות משמו של רב, אמ"ל אין לעמוד מפניו כי הוא "פלגאה" הוא יותר מידי בעל מחלוקת, ולא עמדו מפניו כי הוא פלגאה, וי"א למה קוראים לו גניבא, כי אחד כזה שהוא גם פלגאה ואפילו שהוא חכם, שהיה פעם שהוא אמר שמועה בשם רבו רב, שעוד לא אמרה, רק בשביל לדבר, אז זה גניבה, גונב דברים, אז צריכים להזהר רבותי, צריכים להזהר.
רדיפת האמת אין למעלה ממנה טובה, ולכן אשריך ידידי הרב אביעד, שאכן באמת פעלת את הפועל הזה, ואני מקווה שתהיה ברכה.
אין דבר טוב יותר מזה מלסיים את המעמד הקדוש הזה במסכת עוקצים במשנה האחרונה, אמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.
יש אין, ויש יש, מה לא תורה זה אין, תורה זה יש!
כי התורה זה אמת, זה יש, מה לא תורה, זה שקר- זה אין, צדיקים שעמלים על התורה כל אחד בדרכו שלו יש לו יש, יש לו את האמת יש לו חיי עולם הבא.
יש אומרים תרי"ג מצוות מן התורה + עוד 7 דרבנן זה 620 חצי זה יש, ואכן באמת להנחיל אוהבי יש.
אמר ר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
ה' עוז לעמו יתן, ה' נתן לעמו ישראל עוז רוחני זה בתורתנו זה מתן תורה ומעמד הר סיני, התורה היא מקור השלום.
אבל אומרים המפרשים, יש והתורה גורמת למחלוקת, אבל המחלוקות האלה, אם הם לשם שמים הרי הם בסופו של דבר מביאות לשלום,
נתפלל לאבינו שבשמים כי אכן באמת לא ירחק היום ונזכה לשלום הנכסף בקרב עדתינו כל אחד ואחד ילך בדרך שהורוהו רבותיו, אבל עם עוצמת הביחד נוכל רבותי לשמור על בנינו על בנותינו על נכדנו על כל צאצאינו שישארו בעולמה של התורה, בעולם היש, ונצא רבותי להחיות את מורשת אבותינו בגאון ובתפארת, למען קדושת שמו יתברך.
מתוך הכנס "אלה אזכרה" - כנס עיון בתורתם, במורשתם ובהנהגתם של שני המאורות הגדולים ליהדות תימן בתקופת העלייה לארץ ישראל מארי יוסף קאפח זצ"ל ומארי יוסף צובירי זצ"ל.
לתוכנית הכנס וקישור להקלטות הדוברים - לחצו כאן.
מסמך תדרוך: ניתוח עיקרי הנושאים והרעיונות מתוך "הטקסט שהודבק"
תאריך: 26 במאי 2024 מאת: [שם המשיב] נושא: ניתוח "הטקסט שהודבק" בנושא אחדות ומחלוקת בעדת ישראל.
מסמך זה מציג ניתוח מפורט של הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך "הטקסט שהודבק". הטקסט מתמקד בצורך הדחוף באחדות בעדת ישראל, תוך התייחסות למחלוקות העבר וההווה, ומדגיש את חשיבות השלום וכבוד הדדי בין חכמים ובני העדה השונים.
נקודות מרכזיות:
- קריאה לאחדות בעדה:
- הטקסט פותח בברכות לגאונים הרבנים שלמה קורח ורצון ערוסי, ומציין כי הכנס מתקיים בעקבות קונטרס של אחד מחכמי תימן, הרב יצחק רבי.
- הרב רצון ערוסי יצא ב"קריאת קודש לאחדות העדה", והערב נועד לחזור על דברים שנכתבו כדי "שהדברים יו חרוצים בליבנו".
- הכותבים מדגישים כי "עדתנו היא עדה קדושה שעל אף ההבדלים המנהגיים שביננו לבין עצמנו שימרנו מורשת אבות עתיקת יומים מורשת אמת קדושה קדושה ויחודית".
- מוזכר כי קיימים חילוקי דעות ומנהגים בתוך העדה, כאשר חלקם נוהגים "בכנאות וחסבורים הם שהאמת עמם ולא עם זולתם ועולים זולתם ופוסלים זולתם".
- הרבנים החתומים על המסמך קוראים לשים סוף למחלוקות ול"שינאת חינם", ומצהירים: "כולנו כאיש אחד חברים מאמינים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ונסתר בוודאי בזוהר הקדוש".
- החלטה משותפת של רבני העדה:
- "אנו רבני העדה אשר לאחרונה טולטלנו תלטלה עזה העלולה לפורר אותנו החלטנו לשים סוף בקץ למחלוקות ולצנאת חינם בינינו".
- הם קוראים לכל בני העדה "לשים סוף בקץ לכל המחלוקות שהיו בעבר עניין שמי בלדי ועניין הקבלה וכיוצא בזה ולסלק לחלוטין כל סינ בחינה מתוכנו".
- האמנה עליה חתומים רבני העדה "מכל הזרמים" היא "הבסיס האתן לשלום של אמת בינינו".
- על המסמך חתומים הרב רצון ערוסי, הרב שלמה קורח, הרב שלמה מחפץ ועוד כ-38 רבנים.
- חשיבות כיבוד חכמים ומנהגים:
- הרבנים מחנכים את תלמידיהם לכבד את "כל חכמי ישראל חכמי ההלכה וחכמי הקבלה".
- כל אחד צריך "לכבד את מנהגי זולתו שקיבל מאבותיו כי אלו ואלו דברי אלוהים חיים".
- השלום כערך עליון ומטרת המחלוקת לשם שמיים:
- הרב רצון ערוסי משתף מניסיונו האישי בניסיונות קודמים לקידום השלום בעדה, ומודה כי נתקל בהתנגדות.
- הוא מדגיש כי "מחלוקת יש בדינמיקה", וקיימים תלמידים יראי שמיים לצד תלמידים ש"דעת זה משוה הדעת רק את המחלוקת בישראל" וגורמים ל"חורבן בישראל".
- הרב ערוסי מציין את החובה של הדורות הבאים "לעלות מהרמה של מחלוקת שהייתה לשם שמיים ויש מחלוקות לשם שמיים עם נמות מאוד מאוד צורמות והיו כאלה דברים עמינו אבל לעלות מןרמה הזו ברמה של השלום וזה חובת הדורות הבאים אחרי המחלוקים".
- הוא מסביר כי אם הדור השלישי או הרביעי למחלוקת אינו מבין שהמחלוקת בעבר הייתה "לשם שמיים", והוא ממשיך בפלגנות וב"שנאת חינם", הוא "כאילו מבזה את רבותיו".
- הרב ערוסי מדגיש את ההבחנה בין "מחלוקת לשם שמיים" ל"מחלוקת שאין על שם שמיים", כאשר האחרונה היא "אורחת בעלתו".
- המחיר של מחלוקת שאינה לשם שמיים והתכלית של מחלוקת לשם שמיים:
- הרב מצטט את המאמר "כל מחלוקת שאינה לשם שמיים סופה להתבטל וכל מחלוקת של שם שמיים סופה להתקיים".
- הוא מביא את דברי רבנו עובדיה מברטנורה, שמפרש שמחלוקת לשם שמיים "תחליטה סופה להתקיים", כלומר האמת מתבררת בסופו של דבר, וזה תכליתה.
- לעומת זאת, מחלוקת שאינה לשם שמיים, כמו מחלוקת קורח ועדתו, "מה התכלית שלה שהם בתורה מהשמיים אז מה נשאר מכל זה נשאר שם כזבים זה לא יותר".
- התייחסות למחלוקות היסטוריות ולקחיהן:
- מוזכרת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, ומודגש כי למרות שההלכה נקבעה כבית הלל, "כל פעעה יש בה משהו מן האמת האלוית היא ראויה להתפסק פעם להלכה כך או כך". "אלו ואלו דברי חיים".
- סיפורי המחלוקות בין בית הלל ובית שמאי מובאים כדוגמה למחלוקות לשם שמיים, כאשר למרות החילוקים, הייתה בסופו של דבר הכרעה, אך דעות המיעוט נשמרו.
- הובא הסיפור על תקנת 18 הגזרות, שנעשתה לאחר מאבק בין בית שמאי ובית הלל, וכיצד הוכרעה ההלכה לבסוף.
- הצורך בסיום מחלוקות והיחס למחזיקים בהן:
- "צריך לדעת רבותיי שבדברים האלה שמחלוקות שם שמיים צריך פעם אחת ולמיד לסיים ולא להתגלגל במחלוקות".
- מי ש"נדבק במחלוקת אפילו תלמיד חכמים לא מיח כבוד". מובא סיפור על חכם שנקרא "פניבה" (בעל מחלוקת) וסירבו לעבוד בפניו.
- מומלץ להיזהר מלהיות "פלגה" (איש מחלוקת), שכן "טובת האמת אין למעלה ממנה טובה אין למעלה ממנה טובה".
- סיום בדברי ברכה ותקווה לאחדות עתידית:
- הערב מסתיים בדברי ברכה של הרב יהושע בן לוי על שכר הצדיקים, ובהדגשה כי התורה היא "תורת השלום".
- למרות שהתורה יכולה לגרום למחלוקות, אם הן "לשם שמיים הרי הן בסופו של דבר מדאות לשלום".
- התפילה היא "שלא יחק היום ונזכה לשלום הנחס בקרב עדן".
- הקריאה הסופית היא לשמור על בני ובנות העדה בעולם התורה ולצאת "להחיות את מורשת אבותינו גאון ופתארץ למען קדושת שמות יתברך".
ציטוטים מרכזיים:
- "אלו ואלו דברי אלוהים חיים"
- "כל מחלוקת שאינה לשם שמיים סופה להתבטל כל מחלוקת של שם שמיים סופה להתקיים"
- "מחלוקת לשם שמיים גם אם נניח בית שמאי ובית הלל נחלוקו שלוש שנים וסופו של דבר הוכראה הלכה כמו בית הלל הרי אמרו חכמים למה רושמים את דברי היחיד במשנה שאם בדור מסוים ירצו לפסוק הלכה כמו היחיד יגרו לו כבר עלה על שולחן מלכים הדיון הזה וכבר יכולה הרכה אבל שנדע שכל פעה יש בה משהו מן האמת האלוית היא ראויה להתפסק פעם להלכה כך או כך"
- "טובת האמת אין למעלה ממנה טובה אין למעלה ממנה טובה"
מסקנות:
הטקסט שהודבק הוא קריאה נרגשת ומשותפת של רבני העדה לאחדות ולסיום המחלוקות הפנימיות. הוא מדגיש את קדושת העדה ואת המורשת המשותפת, תוך הכרה בקיומם של הבדלים מנהגיים וחילוקי דעות. המסמך מבחין בין מחלוקת לשם שמיים, שלבסוף מביאה לבירור האמת ולשלום, לבין מחלוקת הנובעת משינאת חינם ופלגנות, שלה השלכות הרסניות. רבני העדה לוקחים על עצמם אחריות להנהיג מהלך של פיוס וכבוד הדדי, ומחנכים את בני העדה לנהוג באופן דומה. הטקסט מעביר מסר חזק על חשיבות השלום ואחדות השורות בעדת ישראל, במטרה לשמר את המורשת ולהבטיח את עתידה