יש להפריד בין זכותו של העם היהודי למימוש ייעודו לבין זכותם של אזרחים שאינם יהודים לסיוע מהמדינה היהודית

בוויכוחים בדבר ההסדרים, אם בכלל, בינינו ובין אויבינו – יש ולפעמים בני אדם טועים ומתבלבלים בשעה שהם כסבורים שהם צריכים להגן על אויבינו, שלכאורה בעיניהם הם חלשים והם מנושלים (ואפשר לראות את הדברים גם באופן כזה). אבל מתבלבלים וחושבים שיש להם זכויות על ארצנו – וזה לא נכון! זה שהם ישבו בארץ הזאת – מבחינה תנ"כית, תורנית, אמונית – לא מעלה ולא מוריד; שהרי התורה במפורש קובעת שאנחנו באים אל ארץ שיש בה עמים, ושהקדוש ברוך הוא מפנה אותם בגללנו: בגלל זכותנו, בגלל חובתנו להיות עם קודש, וראויים אנחנו לארץ הקודש על מנת להתנהל על פי תורת הקודש. ואם כן, אין לבלבל בין הדאגה לחלשים – במידה והם חלשים, גם אם הם שונאים – ובין הזכויות על הארץ הזאת. הזכויות על הארץ הזאת, כאמור, הן אך ורק לעם ישראל, על פי הבטחתו של הקדוש ברוך הוא, בגלל ההתחייבות להפיץ את תורת ישראל בקרב העולם.