אפשר לדאוג למי שנתפס כחלש בלי להסיק מכך מסקנה על הזכות לארץ. בוויכוח על הסדרים עם אויבינו נדרשת הבחנה בין שתי השאלות. הדיון מעמיד את זכות עם ישראל לארץ במסגרת אמונית ותורנית, וקושר אותה לחובה להיות עם קודש ולהפיץ את תורת ישראל.
🎧 האזינו להבחנה בין הדאגה לחלש לבין השאלה האמונית של הזכות על הארץ והחובה הכרוכה בה.
לא לערבב בין הדאגה לחלש לזכות על הארץ
בוויכוח על הסדרים בינינו לבין אויבינו, יש הרואים בהם חלשים ומנושלים ומבקשים להגן עליהם. אפשר לראות את מצבם גם כך, אולם אין להסיק מעצם הדאגה להם שיש להם זכות על ארצנו. שאלת הדאגה לחלש ושאלת הזכות על הארץ הן שאלות נפרדות.
זכות הכרוכה בייעוד ובחובה
מבחינה תורנית ואמונית, עצם ישיבתם של עמים בארץ אינו משנה את ההבטחה שניתנה לישראל. התורה מתארת את בואנו לארץ שיושבים בה עמים, ואת פינויים מפנינו. הזכות הזאת כרוכה בחובתנו להיות עם קודש, הראוי לארץ הקודש ומתנהל על פי תורת הקודש.
לכן אני מבחין בין הדאגה למי שהם חלשים — במידה שהם אכן חלשים, וגם אם הם שונאים — לבין הזכות על הארץ. בתפיסה האמונית שאני מציג, הזכות היא לעם ישראל מכוח הבטחת הקדוש ברוך הוא, בצד ההתחייבות להפיץ את תורת ישראל בעולם.
מסקנת הדברים
דאגה לחלשים אינה מחייבת לזהות בינה לבין זכות על הארץ. בירור הזכות מוצג כאן מתוך אמונה בהבטחה לישראל ומתוך החובה לחיי תורה ולשליחות, תוך שמירת ההבחנה מן השאלה האנושית של הדאגה לחלש.
להרחבה על הייעוד האמוני והערכי: מאברהם אבינו אל מנהיגות של אמונה וערכים.
האם הדאגה לחלשים מחייבת הכרה בזכותם על הארץ?
אין לערבב בין שתי השאלות. הדאגה למי שהם חלשים, במידה שהם אכן חלשים וגם אם הם שונאים, אינה מכריעה את הזכות על הארץ. בתפיסה התורנית והאמונית שאני מציג, הזכות לעם ישראל נובעת מהבטחת הקדוש ברוך הוא וכרוכה בחובתנו להיות עם קודש ולהפיץ את תורת ישראל בעולם.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
הדאגה לחלשים והזכות על הארץ — שתי שאלות נפרדות
המכנה היהודי המשותף מעל המאבק בין הגושים
השתתפות בבחירות — חובה להצביע ולעודד אחרים לבחור
השתתפות בבחירות ושמירת הזהות היהודית — אל ייעדר איש
מערת המכפלה: הזיקה לארץ והייעוד להיות אור לגויים
האם אילת נחשבת כחוץ לארץ לעניין נסיעה אליה?
האם מותר ליסוע לאילת או שהיא בגדר חוצה לארץ?
מדוע מוסיפים יהודי תימן לפסוק כרמב״ם גם לאחר עלייתם לארץ ישראל?
למה התימנים עדיין נוהגים שהרמב"ם הוא מרא דאתרא שלהם
הרי השולחן ערוך היה מרא דאתרא של א"י
והביא גם את הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש ופוסקים אחרים.
אז למה לא נוהגים היום התימנים כשכבר הגיעו לארץ, כמו השולחן ערוך?