מדוע נדרש אברהם לעזוב את ארצו ואת משפחתו, וכיצד נועדה הפרידה הזאת להוליד שליחות לאנושות כולה? דרכו מציבה אמונה וערכים מול כוחנות ואינטרסים. אותה שליחות ממשיכה בשאלת קיומו של עם ישראל, בזיקתו לארצו ובאחריותנו לחיות באחווה גם בתוך מחלוקת.
🎧 האזינו למהלך המחבר בין יציאת אברהם, שליחות עם ישראל והאחריות לאחווה ולשלום בחיי היום־יום.
פרידה לצורך שליחות
הציווי לאברהם בפרשת לך לך אינו פותח בציון יעד גאוגרפי מסוים. תחילה נאמר לו לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו, ורק אחר כך ללכת ״אל הארץ אשר אראך״. הפרידה מהמולדת ומהמשפחה קשה ומטלטלת. כיצד היא מתיישבת עם אמונתנו באל רחום וחנון?
יש לראות את החברה שממנה אברהם נקרא לצאת: חברה של עבודה זרה, שהקלקול בה אינו פולחני בלבד. הוא ניכר גם בחמס, בשקר וביחסים שבין אדם לחברו. אברהם, איש אמונה וערכים בתוך החברה הזאת, נדרש להתנתק ממנה. הארץ שהקדוש ברוך הוא יראה לו אינה יעד מקרי; יש לה ייחוד וקדושה.
״ואעשך לגוי גדול ואגדלה שמך״ אינה הבטחה להצלחתו הפרטית בלבד. אברהם עתיד להיות אביה של אומה בעלת ייעוד אנושי עולמי: להשיב את האנושות לחיי אמונה, ערכים והגינות ולתקן עולם במלכות שדי. לשם כך נחוץ גם שם גדול, שיגרום לאומות להכיר בייחודו ולהיות נכונות לקבל את דבריו.
הכרה בייחוד מול שלטון כוחני
הירידה למצרים מפני הרעב מעמידה את אברהם ושרה מול חברה מושחתת, שבה מלך מבקש לקחת אישה נשואה. הקדוש ברוך הוא מונע את הפגיעה, והמלך נוכח בייחודם. גם במפגש עם אבימלך מתברר מעמדם המיוחד, ונוצרת הכרה המלווה במתן נכסים ובאפשרות להתנהל בנפרד. המפגשים עם פרעה ועם אבימלך נזכרים כדוגמאות להכרה ההולכת ונבנית באברהם ובשרה.
מנגד ניצב נמרוד, המבטא מרדנות, השתלטות וכוחנות. מגדל שראשו בשמים אינו רק הישג של גובה ובנייה; אני רואה בו ביטוי ליומרה אנושית כוחנית מול האמונה באלוהים. לכאורה יש כאן מיזם המאחד את כולם, אבל מתחתיו נותרים אינטרסים והשקפות מתנגשים. במקום אחדות נוצרת התפזרות, והאנושות מתפלגת לאומות ולקבוצות.
כוחנות והישגיות לבדן אינן תשתית נכונה לאחדות. אברהם מציע במקומן אמונה באלוהים וחיים ערכיים. הוא הולך ומפיץ את האמונה, ואנשים מצטרפים אליו ונוצרות קבוצות המאמינות באל אחד. זהו תהליך, ולא תיקון המושלם בבת אחת מול כל המלכים הכוחניים.
המשכיות המחייבת גם דרך חיים
המשך דרכו של אברהם אינו מובטח רק מעצם לידת צאצאים. אברהם ושרה שותפים באמונה ובהשקפה ערכית, אך במשך שנים אין להם ילד. לידת ישמעאל מהגר מעמידה את שאלת ההמשכיות: לא די בבן אם אינו ממשיך את אורח החיים שאברהם מבקש להנחיל.
בקריאתי, דמותו של ישמעאל מבטאת רצון לחיים שאינם כבולים לערכים האברהמיים. בביקורתי על העולם הערבי והמוסלמי אני מבחין בין האמונה באל אחד, שיש לה חשיבות רבה, לבין דפוסים של כוחנות ושפיכות דמים שאותם אני מגנה. אמונה באל אחד אינה מספיקה כשהיא אינה מלווה בהגינות, בחמלה ובסולם ערכים אנושי.
לידת יצחק לשרה פותחת את דרך ההמשכיות שממנה עתיד לצמוח עם ישראל, בני אברהם, יצחק ויעקב. גם כשההבטחה אינה נראית מתממשת מיד, נדרשת עמידה באמונה. ההמשכיות נבחנת לא רק במוצא, אלא בנשיאת האמונה והערכים.
האמונה ששמרה על העם והשיבה לארץ
קיום עם ישראל בגלות הממושכת ממחיש את כוח האמונה. בדרך כלל מסגרת מדינית ושלטון מסייעים לשמור על זהות לאומית. ישראל היה מפוזר באירופה, באפריקה ובארצות ערב, ללא מדינה משלו, ובכל זאת נשאר עם. האמונה באל אחד הייתה המכנה המשותף שהחזיק אותו; קריאת ״שמע ישראל״ בשעת גזרות שמד מבטאת זאת בעוצמה.
בעת החדשה, השינוי ביחס העולמי לזכות להגדרה לאומית אִפשר לפעילות הציונית, בהובלת הרצל ואחרים, להתקדם להכרה בזכותנו לשוב לארצנו. עוד לפני המדינה עלו יהודים, הקימו חוות ויישובים וראו בארץ את ביתם הלאומי. בהמשך באו ההכרה הבינלאומית והכרזתו של דוד בן גוריון על תקומת מדינת ישראל.
ההצלחה מחייבת זהירות מהערכה עצמית המנתקת אותנו מן הערכים. עלינו להיות מופת: עם הנושא את ספרי המקרא כדגל של אמונה ושל אורח חיים מוסרי. הדברים על ספרי המקרא כ״כושן״ שלנו, שאני מזכיר בשם דוד בן גוריון, הם מסר כלפי האומות וגם כלפינו.
לא לשמור שנאה בלב
התורה אינה מסתפקת באיסור לפגוע בזולת. היא דורשת: ״לא תשנא את אחיך בלבבך״. זו דרישה קשה במיוחד כשאדם מרגיש שנעשה לו עוול. הדרך שמציעה התורה היא ״הוכח תוכיח את עמיתך״: לפגוש את החבר, לשאול באחווה מדוע נהג כך ולברר אם יש דבר שצריך ליישר בינינו. אין למהר להשיב פגיעה תחת פגיעה.
כך אפשר להפוך יחסים מתוחים לידידות. גם יום הכיפורים מעמיד את הפיוס בין אדם לחברו כתנאי לכפרה בעבירות שביניהם. מי שמבקש סליחה מן הקדוש ברוך הוא נדרש להיות גדול בנפשו, לפייס ולסלוח, במקום לעמוד דרוך לתגובה על כל טעות. זו דרך של אהבה ואחווה, ולא של כוחנות ואנוכיות.
נכס לאומי ותקווה לעולם של דעת
בתוך מתחים ביטחוניים, בינלאומיים ופנימיים, ובתוך הבדלים בהשקפה ובמידת הדתיות, אי אפשר להתעלם מן האמונה והתורה ששמרו על עמנו. אין זו דרישה מכל אדם לבחור באותו אורח חיים אישי; זו קריאה להכיר בנכס הלאומי המשותף.
אני זוכר את חלוקת ספרי המקרא לבוגרי כיתה ח בבתי ספר דתיים ולא דתיים, וכן את נתינתם לחיילים. איני קובע מה נעשה כיום; הזיכרון הזה מבטא מסר חשוב: להחזיר לספרי המקרא את מקומם כתעודה לאומית שבידינו.
תקוותנו היא לעולם שתתרבה בו הדעת, יתיישרו דפוסי החשיבה וירבה השלום. זהו גם ייעודו של המלך המשיח: הפצת הדעת בישראל ובקרב האומות, שתוביל לשלום ולשלווה.
מסקנת הדברים
יציאת אברהם מן החברה המושחתת מכוונת להקמת אומה של אמונה וערכים. נאמנות לשליחות הזאת דורשת מאיתנו יותר מעוצמה ומהישגים: הכרה בתורה כנכס לאומי, הגינות וחמלה, בירור ופיוס במקום שנאה, וחתירה לאחדות ולשלום מתוך דעת.
מדוע נדרש אברהם לעזוב את ארצו ואת משפחתו?
אברהם נדרש לצאת מחברה שעבודת האלילים בה מלווה בחמס, בשקר ובקלקול היחסים בין בני אדם. הפרידה הקשה נועדה לאפשר לו לשאת דרך של אמונה וערכים. ההבטחה להיות לגוי גדול מכוונת להקמת אומה בעלת שליחות אנושית, ולא להצלחה פרטית בלבד.
מדוע כוחנות אינה בסיס מספיק לאחדות?
מיזם עשוי לאחד אנשים סביב הישג חיצוני, ובכל זאת להותיר ביניהם אינטרסים מתנגשים. בקריאתי על נמרוד ומגדל בבל, היומרה הכוחנית מסתיימת בפילוג. דרכו של אברהם מעמידה תחתיה אמונה באלוהים וחיים של הגינות וערכים, כתשתית לאחדות עמוקה יותר.
מה נדרש ממי שמבקש להמשיך את דרכו של אברהם?
המשכיות אינה רק לידת צאצאים או אמונה באל אחד. היא מחייבת גם אורח חיים של הגינות, חמלה וערכים. הדיון בישמעאל וביצחק מחדד את ההבחנה בין קשר משפחתי לבין בן הממשיך את הדרך האמונית והערכית שאברהם ושרה מבקשים להנחיל.
כיצד מתיישבת דרישת האחווה עם פגיעה שחבר פגע בי?
התורה דורשת שלא לשמור שנאה בלב, ומציעה לברר את הפגיעה באחווה באמצעות ״הוכח תוכיח את עמיתך״. יש לפגוש את החבר, לשאול מדוע נהג כך וליישר את היחסים, במקום למהר להשיב פגיעה. גם בקשת הכפרה ביום הכיפורים מחייבת פיוס בעבירות שבין אדם לחברו.
מדוע ספרי המקרא הם נכס לאומי גם למי שאינו דתי?
האמונה והתורה הן ששמרו על עם ישראל במשך הגלות והפיזור. ההכרה בספרי המקרא כתעודה לאומית משותפת אינה מחייבת שכל אדם יבחר באותו אורח חיים אישי. היא מבקשת להכיר במקור לזהותנו ולקשרנו לארץ, ולשאת את ערכי האחווה וההגינות בחיינו.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
השתתפות בבחירות — חובה להצביע ולעודד אחרים לבחור
האם מותר ללמוד מדעי הטבע והאלוהות בבית הכיסא או בבית המרחץ?
שלום לכבוד הרב,
לדידו של רבינו הרמב"ם, חכמת הטבע (פיסיקה) וחכמת האלוהות (מטאפיסיקה) הינם דברי תורה לכל דבר, כידוע.
נשאלת השאלה, האם מותר להרהר בהן או לקרוא בהן בבית הכסא או בבית המרחץ?
יישר כח
מה פירוש ״בכל דרכיך דעהו — אפילו בדבר עבירה״ בפירוש הרמב״ם למשנה?
אשמח להבין לגבי מה שכתב הרמב"ם משנה ברכות ט ה:
ברית המילה כסימן לזהותנו ולקשר עם אבינו שבשמיים
האם אברך רשאי לקבל שכר על לימוד תורה לפי הרמב״ם?
אשמח לדעת האם לדעת הרמב"ם מותר לאברכים ללמוד בישיבה ולקבל שכר?
האם הרב קאפח הכיר תרגומים לאנגלית, ומיהו הרש״ה בהערותיו לאמונות ודעות?
שלום,
1 האם הרב קאפח הכיר את התרגומים לאנגלית של הספרים שהוא תרגם?
למשל את תרגומו של שלמה פינס למורה נבוכים?
2 בנוסף מי הוא הרש"ה המוזכר בהערותיו של הרב קאפח לספר הנבחר באמונות ודעות של רס" ג?
תודה רבה!
אריה
מדוע הרמב״ם מכנה מילה בעלת משמעויות שאינן קשורות זו לזו ״שם משותף״?
הרמב"ם כותב בספרו מלות ההגיון, ששם משותף שיתוף מוחלט היינו מילה זהה עם שתי משמעויות שונות ללא קשר אחת לשניה כמו המילה "עין" שהיא גם אבר הראיה וגם עין המים. שאלתי היא א"כ מדוע נקראים שיתוף מוחלט הרי אין ביניהם שום קשר?
מה היחס ללימוד קבלה ולדרכו של הרב יחיא קאפח בהתנגדותו לה?
שלום וברכה,
אני מבקש להבהיר נקודה חשובה לגבי דרכו של מארי יחיא קאפח (מארי הישיש) והיחס לספרות הקבלה.
מהי דרכנו בהלכה ובהשקפה: האם ללכת אחר הקבלה או אחר דרכו של מארי הישיש שהתנגד לה? מה הייתה דעתו של מארי הישיש בנושא, ולמה הוא הפנה לספר הזוהר? מדוע כמעט ולא מתייחסים באתר לדרכו של מארי הישיש – למה נשכחה או מושמטת מהדיון?
אשמח למענה מפורט.
תודה מראש.
למה התכוון הרב קאפח בהערתו על ברקים שפגעו בקברי רשעים?
לכבוד מו"ר שליט"א
במספר מקומות רומז מארי בהערותיו ל"ברקים שפגעו בקברות הרשעים ותיקד עד שאול תחתית וכבר אירע כיוצא בזה בימינו" ולא הבנתי למה הוא מתכוון. אשמח לביאור דבריו.
תודה רבה.
מה יעשה אברך שאינו רוצה לקבל מלגה והכולל בכל זאת משלם לו?
אדם שלומד בכולל, ואינו רוצה לקבל כסף מהלימוד, אבל הכולל בכל אופן משלם כי כך הוא הנוהל אצלם.
מה כדאי לעשות?
- להחזיר את הכסף לכולל (דבר שהם מעוניינים)
- או לתת הכסף לצדקה לאנשים שצריכים, לכאורה, יותר ממה שהכולל צריך.