דילוג לתוכן העיקרי

הצלת גוי בשבת

עיינתי בשאלות דומות באתר ועדיין לא באתי לסיפוקי. לא מזמן הייתה כתבה בעיתון הארץ לגבי הצלת גוי בשבת אסורה, סוגייה הקיימת בגמרא. למי שאינו מבין עניין, ציטוט חסר בסיס ועימות לא רציני ובדיקת הנושא כהלכה במקורות עלול לגרום לשנאת היהודים או אפילו לסלידה מהיהדות. אני בחור כבן 30 חוזר בתשובה ונתקלתי בעבר בשאלה זו ועדיין לא הספקתי להתמודד ולעיין מכיוון שאני בחיתוליי וצובר נסיון אט אט. אבל החברה שלי שעוברת תהליך גיור נתקלה בכתבה זו ונכנסה למערבולת שלא קל להתמודד איתה. הרגעתי אותה והבהרתי לה שזה נושא עמוק מאד ולא קל להבנה. אני מבקש עזרתכם במציאת מענה שירגיע רוחות שווא.

אופה לחם

שלום לכבוד הרב,
ברשותי אופה לחם של חברת
רציתי לשאול מספר שאלות.
1. על מנת להשתמש באופה הלחם, החברה סיפקה כוס וכף מדידה. בכדי לאפות לחם אני מכניסה 3 כוסות מדידה. כל ערך הכוסות ביחד אינו עובר את הקילו, ותמיד נשארות עוד כמעט 2 וחצי כוסות קמח. (מחבילה של קילו אחד) האם במצב כזה אני צריכה להפריש הפרשת חלה?
2. שמעתי שעל מנת להפוך בצק של לחם או פיצה למזונות, ניתן להוסיף חלב או סוכר.
רציתי לדעת באיזה יחס לקמח אני צריכה להוסיף את ה -
א. חלב
ב. סוכר, על מנת להפוך את הבצק למזונות.

דין צובע בשבת

לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, הלכות שבת פרק ט הלכה יד: העושה עין הצבע -- הרי זה תולדת צובע, וחייב. כיצד: כגון שנתן קלקנתוס לתוך מי עפצה, שנעשה הכול שחור; או שנתן איסטיס לתוך מי כרכום, שנעשה הכול ירוק; וכן כל כיוצא בזה. וכמה שיעורו, כדי לצבוע בו חוט שאורכו ארבעה טפחים. מה ההפרש בין מה שנאמר בהלכה הזאת למתרחש כאשר מורידים מים בשירותים והם נעשים כחולים עקב החומר הנכנס לתוכם שהוא משמש להעברת הריח. הלא אסור להשתמש באותו מתקן ממנו יוצא החומר הצובע את המים באופן כזה? בברכת התורה, אליעזר

שיקרתי

לפני מספר חודשים בעוונותי הרבים שיקרתי לחברתי ככה סתם בלי שום סיבה. הענין הוא שמדובר בבחורה רגישה במיוחד שיתומה מאב והקשר שלה איתי חשוב לה מאוד. אין לי ספיק שאם אגלה לה ששיקרתי לה היא תעלב קשות ותפסיק את הקשר שלנו.
רציתי לשאול: א: אם בנסיבות שנוצרו עלי לא לגלות לה ששיקרתי לה מחמת השלום ?. ב: איך אוכל לעשות על כך תשובה הרי זהו חטא של בין אדם לחברו ולא נסלח לאדם עד שמרצה את חברו?
תודה רבה וישר כח על עבודתכם המסורה

דם בתולים

כת"ר בהל' א"ב פ"ה ה"יט דם בתולים, טהור הוא; ואינו לא דם נידה, ולא דם זיבה, שאינו מן המקור, אלא כמו דם חבורה. וכיצד דין הבתולה בדמים: אם נישאת קטנה -- בין לא ראת דם מימיה, בין שראת דם בבית אביה -- הרי זו מותרת לבעלה, עד שתחיה המכה: שכל דם שתראה, מחמת המכה הוא. ואם ראתה דם אחר שתחיה המכה, הרי זו נידה. יא, ז (ח) וכן דין דם בתולים בזמן הזה, שאפילו הייתה קטנה שלא הגיע זמנה לראות, ולא ראת דם מימיה -- הרי זה בועל בעילת מצוה, ופורש. וכל זמן שתראה דם מחמת המכה, הרי היא טמאה; ואחר שיפסוק הדם, סופרת שבעת ימי נקיים. אך רבנו לא פרט, ולא הסביר מהו "פורש" האם פורש מתשמיש? האם פורש כנדה?

Subscribe to הרה"ג רצון ערוסי