הגשמה
ידועה דעת רבנו בנוגע להגשמת האלוקות. אך אנו מוצאים הרבה פעמים במקורות הגשמות, מדרשים, גמרות וכו', האם גם פה תופס הכלל של "תורה דברה בלשון בני אדם"? או שבמדרשים הדבר שונה? ולמה מארי יחיא קאפח זצ"ל התנגד לאותם הגשמות? הרי דברה תורה בלשון בני אדם לא? מה הוא לא חשב על זה? ולגבי חיינו, מתי ואיך מותר "להגשים" ומתי אסור?