נאמר במשנה בדף ס"ז עמוד ב (אמצע המשנה):
משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירושלים שהוא מלא קמח קלי שלא ברצון חכמים דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר ברצון חכמים היו עושין:
ונאמר במשנה במסכת מנחות דף סח עמוד א':
מתני' משקרב העומר הותר חדש מיד הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן משחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור אמר ר' יהודה והלא מן התורה הוא אסור שנאמר (ויקרא כג, יד) עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן מפני שהן יודעין שאין ב"ד מתעצלין בו:
וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה:
ר' מאיר אומר שאסור להם לעטר את השוקים בקלי וקמח, לפני הקרבת העומר, שמא ישלחו ידם ויאכלו ממנו לפני ההקרבה, ולפיכך אמר שלא כרצון חכמים. ור' יהודה אינו חושש לחששא זו לפיכך אומר כרצון חכמים. והלכה כר' מאיר. ונאמרו באסור אכילת החדש שני פסוקים, אמר עד עצם היום הזה, ואמר עד הביאכם את קרבן אלהיכם. שבזמן שבית המקדש קיים אינו אסור אלא לפני הקרבן. וכאשר קרב העומר הותר אכילת החדש מיד, ואנשי המקומות הרחוקים אוכלים מאחר חצות יום ששה עשר לפי שהם יודעים בודאי שבאותו העת כבר קרב העומר כמו שאמר מפני שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו, ולפיכך אני אומר שצריכים לשמור על חצות יום ירושלם לא חצות היום אצל אנשי אותו המקום, לפי שאפשר שיהיה לפני כן או אחרי כן, ויודע דבר זה בידיעת אורך הארצות כפי שהוא מפורסם אצל התוכנים. אבל אם לא היה מקדש הרי אסור לאכל חדש כל יום הנף כלומר יום ששה עשר לאמרו עד עצם היום, והכלל אצלינו עד ועד בכלל, ואין רבן יוחנן חולק על כך, ואמרו התקין אין הכוונה אלא שהוא למד לבני אדם דין זה המקובל וזירזם עליו וזה הוא ענין אמרם מאי התקין דרש והתקין. וחשב ר' יהודה שהוא סובר. שהדבר מותר מן התורה אלא שהוא אסרו מדרבנן דרך תקנה, ולפיכך אמר והלא מן התורה הוא אסור, ואין הדבר כמו שחשב אלא דברי הכל שכל זמן שאין המקדש קיים עצמו של יום אסור מן התורה.
איסור חדש כולל שני איסורים:
- איסור אכילת תבואה חדשה עד הקרבת קרבן העומר.
- איסור קצירת תבואה חדשה עד קצירת קרבן העומר.
נאמר במשנה בדף ס"ח עמוד ב':
העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש
וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה:
ענין מתיר במדינה, שהוא מתיר אכילת הדבר שמותר לאכלו בכל מקום והוא החדש, והוא לשון התורה כמו שהקדמנו. וענין אמרו ושתי הלחם במקדש, שהם מתירים להביא מן החדש דברים הבאים למקדש, והוא שאחר הקרבת שתי הלחם מותר לו להביא איזה מין שירצה מן המנחות מן החדש, אבל קודם שתי הלחם אינו מותר לו להביא מנחה מן החדש לכתחלה לפי שאמר יתעלה בשתי הלחם והקרבתם מנחה חדשה. אבל אמרנו שאם עבר והביא קודם לעומר לא יצא וקודם לשתי הלחם יצא, לפי שאסור לשום אדם לקצור לפני קצירת העומר כמו שיתבאר עתה, ומאחר קצירת העומר מותר לכל בני אדם לקצור כל מה שירצו.
כלומר, קרבן העומר מתיר אכילת תבואה חדשה במדינה, אולם במקדש עדיין אסור להקריב מנחות מהתבואה החדשה, עד להקרבת קרבן שתי הלחם בחג שבועות.
כתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק י':
ב הֶחָדָשׁ כֵּיצַד: כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי תְּבוּאָה בִּלְבָד--אָסוּר לֶאֱכֹל מֵהֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְרַב הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ" (ויקרא כג,יד); וְכָל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת חָדָשׁ קֹדֶם הַקְרָבַת הָעֹמֶר, לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה--בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמָן, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֵלָא שֶׁבִּזְמָן שֶׁיֵּשׁ מִקְדָּשׁ--מִשֶּׁיִּקְרַב הָעֹמֶר, הֻתָּר הֶחָדָשׁ בִּירוּשָׁלַיִם; וְהַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִין, מֻתָּרִין אַחַר חֲצוֹת: שְׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין בּוֹ, עַד אַחַר חֲצוֹת. וּבִזְמָן שְׁאֵין מִקְדָּשׁ--כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה; וּבַזְּמָן הַזֶּה בִּמְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים--הֶחָדָשׁ אָסוּר כָּל יוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד לָעֶרֶב, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
ג הָאוֹכֵל לֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל, כַּזַּיִת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד--לוֹקֶה שָׁלוֹשׁ מַלְקִיּוֹת: שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ" (ויקרא כג,יד)--מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן בְּלָאוִין חֲלוּקִין זֶה מִזֶּה.
ד כָּל תְּבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה קֹדֶם הַקְרָבַת הָעֹמֶר--אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה אֵלָא אַחַר שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר, מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה מִשֶּׁקָּרַב הָעֹמֶר; וּתְבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה אַחַר שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר--אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה זְרוּעָה קֹדֶם שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַד שֶׁיִּקְרַב הָעֹמֶר שֶׁלַּשָּׁנָה הַבָּאָה. וְדִין זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמָן, מִן הַתּוֹרָה.
כלומר, איסור חדש חל בין בארץ ובין בחוצה לארץ מן התורה. אולם הרמב"ם לא ציין האם איסור חדש חל גם על יבול של גוי.
לגבי תערובת חדש, כתב הרמב"ם בפרק ט"ו:
ט חָמֵץ בַּפֶּסַח--אַף עַל פִּי שְׁהוּא מֵאִסּוּרֵי תּוֹרָה, אֵינוּ בִּכְלָלוֹת אֵלּוּ: לְפִי שְׁאֵין הַתַּעֲרֹבֶת אֲסוּרָה לְעוֹלָם--שֶׁהֲרֵי לְאַחַר הַפֶּסַח תִּהְיֶה כָּל הַתַּעֲרֹבֶת מֻתֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָּךְ אוֹסֵר בְּכָל שְׁהוּא, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ. [י] וְהוּא הַדִּין לִתְבוּאָה חֲדָשָׁה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּישָׁנָה מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר--אוֹסֶרֶת בְּכָל שְׁהוּא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ מַתִּירִין: שֶׁלְּאַחַר הָעֹמֶר, יֻתַּר הַכֹּל.
כלומר, איסור חדש הינו דבר שיש לו מתירין מאחר ולאחר (הקרבת העומר) או יום ט"ז בניסן כל התערובת תהיה מותרת.
לגבי איסור קצירה, כתב הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין פרק ז':
[יג] אָסוּר לִקְצֹר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִין מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי תְּבוּאָה, קֹדֶם לִקְצִירַת הָעֹמֶר--שֶׁנֶּאֱמָר "רֵאשִׁית קְצִירְכֶם" (ויקרא כג,י), שֶׁיִּהְיֶה תְּחִלָּה לְכָל הַנִּקְצָרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָצִיר שֶׁרָאוּי לְהָבִיא מִמֶּנּוּ עֹמֶר; אֲבָל בֵּית הַשְּׁלָהִין שֶׁבָּעֲמָקִים--הוֹאִיל וְאֵינוּ רָאוּי לְהָבִיא מִמֶּנּוּ--קוֹצְרִין אוֹתוֹ מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר, אֲבָל לֹא יִגְדֹּשׁ. [יד] תְּבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה קֹדֶם הָעֹמֶר, הָעֹמֶר מַתִּירָהּ; וְאִם לָאו--אָסוּר לְקָצְרָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לְאָכְלָהּ, עַד שֶׁיָּבוֹא הָעֹמֶר הַבָּא.
כתב הטור ביורה דעה סימן רצ"ג:
כתיב "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה", שאסור לאכול מתבואת חמש המינין עד שיקרב העומר שהוא בי"ו בניסן.
ואיסור זה נוהג בין בזמן הבית בין שלא בזמן הבית, בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין בשל ישראל בין בשל נכרי, אלא שבזמן שהעומר קרב - מותר מיד בששה עשר בניסן אחר הקרבתו לקרובים שיודעים שכבר קרב, ולרחוקים מחצות ואילך. ובזמן דליכא עומר - אסור כל יום י"ו, והאידנא שאנו עושין ב' ימים, אסור כל יום י"ז עד תחילת ליל י"ח משום שהא ספק יום י"ו.
כלומר, לדעת הטור, איסור חדש נוהג גם בגידולי גויים. ומאחר ובחו"ל זורעים מספר פעמים בשנה לאחר ט"ז בניסן, הוראה זו יוצרת קשיים עצומים לגבי שימוש בתבואה שגדלה בחו"ל.
אומנם לדעת הב"ח (בית חדש), אין איסור חדש ביבולי גויים.
לדעת מהרי"ץ (שו"ת פעולת צדיק סימן קל"ה) ושתילי זיתים יש איסור חדש גם בגידולי גויים.
אולם לדעת מארי, בביאור דעת הרמב"ם, אין איסור חדש נוהג ביבולי גויים (הלכות מאכלות אסורות, פרק י' הערה ב'):
סיכום:
- איסור חדש נוהג מהתורה, בין בארץ ובין בחו"ל.
- איסור חדש כולל איסור אכילה ואיסור קצירה של תבואה חדשה.
- איסור אכילה כולל איסור של משקאות המופקים מחמשת מיני דגן (בירה, ויסקי וכדומה).
- בזמן שבית המקדש קיים, קרבן העומר מתיר את איסור החדש.
- בזמן שאין בית המקדש קיים, איסור חדש מותר החל מיום י"ז בניסן.
- איסור קצירה חל רק בזמן שבית המקדש קיים.
- תערובת של חדש נקראת דבר שיש לו מתירין מפני שלאחר העומר כל התערובת מותרת.
- לדעת הטור, איסור חדש נוהג גם בגידולי גויים (וכך סברו מהרי"ץ ושתילי זיתים).
- לדעת מארי, מנהג תימן הוא שאין איסור חדש בגידולי גויים והוא מבוסס על הוראת ר' אברהם בן שלמה שהורה שאין איסור חדש נוהג בגידולי גויים, וייתכן שזה גם דעת הרמב"ם.
סיכום שיעור עיון אשר הועבר בכולל יום שישי כ"ה ניסן תשע"ז