יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה תשע"ז

מתייצבים אנו היום לציון ייסוד מדינת ישראל, כשאנו מתייחדים עם זכרם של גיבורי ישראל, שמסרו נפשם למען עמנו ולמען ארצנו, ועם זכרם של חללי פעולות האיבה.

התייחדותנו זו מדי שנה בשנה לא נועדה כדי לפתוח מחדש את פצעי היגון, כי חובתנו לנחם את החיים. אולם התייחדותנו זו סמוך ליום העצמאות, נועדה למסור מסר, שעלינו לתת דין וחשבון לגיבורינו ולמשפחות השכול, אם אמנם אנו שומרים על מה שהעניקו לנו במותם, בעזהי"ת קיום המדינה והאמונה, דהיינו שמירתנו את ייחודנו וייעודנו כעם ערכי.

אחי ורעי, בימים אלו שבין חג הפסח זמן חרותנו לחג השבועות זמן מתן תורתנו, מזה כאלף שנה מתאבלים רבים מבית ישראל, על מותם של 24,000 תלמידי ר' עקיבא, לפני כאלפיים שנים, שכנראה השתתפו במרד בר כוכבא, נגד הרומיים שכבשו את ארצנו והחריבו את בית מקדשנו.

וחכמי ישראל דאגו לתת לאותו אבל ביטוי לחשבון נפש על שלא נהגו כבוד זה בזה.

ב"ה גיבורנו ז"ל נהגו כבוד זה בזה, אבל אנחנו הבלתי לוחמים צריכים לבוא חשבון עם עצמנו, אם אנו נוהגים כבוד זה בזה. ואם אנו שומרים על ייחודנו ועל אחדותנו, וחשבון נפש זה הוא חובתנו לא רק כלפי עצמנו, אלא ובמיוחד כלפי גיבורינו וכלפי משפחותיהם היקרות.

אם אכן נעשה זאת, נוכל לשאת את התפילה, שגודר פרצות בישראל הוא יגדור בעד הפירצה הזאת, ובעד כל פרצות עמו בית ישראל, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר, מעל כל הארץ, במהרה בימינו אמן.