במקרה הראשון הדבר ברור שהמוכר שמכר את ביתו או את שדהו בגלל הוא זקוק לכסף, והוא אינו מעוניין להפסיד את ביתו או את שדהו, ולכן הוא התנה עם הקונה, כשיהיו לו מעות. שהקונה חייב להחזיר את הבית או את השדה. שבמקרה דנן אין המכר מכר. כי הוא לא מעוניין למכור, אלא למעשה הייתה הלוואה עם משכנתא, והקונה הוא מלווה שאמור לקבל תוספת על ההלוואה, הנאת השימוש בבית או בשדה. וזו ריבית קצוצה. לא כן במקרה השני. המוכר שהוא מעוניין בכסף, לא התנה שום תנאי, ומכירתו היא מוחלטת. והקונה שידע על מצוקתו של המוכר התנדב להציע הצעת חסד, שאם המוכר ישיג כסף ויחזיר את דמי המקח לקונה, שהקונה יחזיר את הבית או השדה. בנסיבות כאלה המכר הוא מכר, אלא שבצדו של מכר זה יש הבטחת חסד של הקונה, שאם המוכר ישיג כסף, הוא מבטיח להחזיר לו את הבית או השדה. ואין זה דבר בטוח כלל. ולכן אין הדבר בבחינת ריבית ועיין בנו"כ של רבינו שהציעו הסברים שונים.