ראוי כי יענה בנוסח אשכנז, למגזר החרדי. השאלה: הורים מבוגרים. להם שבעה ילדים בגירים נשואים ובעלי משפחות. 3 בנים ו4- בנות. מרבית הילדים מתגוררים בחו"ל. ההורים ושתי בנות מתגוררים בארץ. אחת הבנות בשכנות להורים. ההורים נפטרו לאחרונה. בחייהם ציוו ההורים, כל אחד בנפרד ושניהם ביחד, כי רכושם יעבור לבתם המתגוררת בשכנות להם. (יען כי שרתה אותם בנאמנות כל ימי חייהם). הציווי נעשה בעל - פה, כל הילדים מודעים לציווי זה. האם אף רשמה זאת על פיסת נייר אשר יתכן כי תחשב כצוואה. כל הילדים מעוניינים לכבד רצון הוריהם לבד מאחד. אותו אחד, שאינו מתגורר בארץ (ואשר מצבו הכלכלי איתן מאוד), טוען כי ההלכה קובעת כי ירושה מתחלקת בין הבנים ועל כן אינו מוכן לוותר על חלקו (אשר לדעתו הוא שליש) לטובת אחותו כפי שביקשו ההורים, הוא אינו מכחיש כי זה היה רצון ההורים. האחים שואלים, האם יש דרך הלכתית לחייבו להסכים לבקשת ההורים ולוותר על חלקו. (וזאת במטרה לשמור על שלום בית בין האחים - יצויין כי האחים חושדים כי ידה של אשתו של אותו אח מנווטת בעניין). על פי החוק בישראל, הירושה תתחלק בין כל האחים (7), כשבמקרה בו צוואת האם תתקבל תירש בת אחת בלבד כהוראת הצוואה. כל האחים לבד מאותו אחד ממילא מכבדים רצון ההורים ומסתלקים מחלקם בשני העיזבונות לטובת האחות. משכך על פי הדין בישראל באם לא יסתלק אותו אח מחלקו בירושת הוריו זכאי הוא כדלקמן: מירושת האם - באם צוואתה תתקבל - מאומה. (באם לאו לשביעית). מירושת האב - לשביעית. למרות האמור, עומד האח על רצונו לקבלת שליש מעיזבון כל הורה.