א. מצד הדין נראה שמותר לאם לקלח את בנה שנה לפני גיל הבגרות, אלא א"כ יש כבר היכלמות מפני העירום, כגון שהאם בושה לעמוד ערומה בפני בנה הקטן, אסור. השווה רמב"ם, איסורי ביאה, כא, ו, ושו"ע, אה"ע, כב, ז.
ב. נראה שמותר רק עד גיל 9 שנים לבן, שהרוחצת היא קרובה ועד גיל 3 שנים לבת, אם מדובר ברוחצים קרובים, שהרי בגמרא, ברכות, כד, א, הובאה דעתו של רב חסדא בשתי שיטות. לפי לשון בדברי רב חסדא, לעניין אב לבתו, עד גיל 3 שנים ויום אחד. ואם לבנה עד גיל 9 שנים ויום אחד, שהם הגילים שבהם הביאה נחשבת לביאה. ושם לא נפסקה ההלכה כן, אלא כלשון שני שתינוקת עד 11 שנים ויום אחד. ותינוק עד 12 שנים ויום אחד, כי מדובר באב לבתו, ואם לבנה, שליבם גס בהם. עיין רמב"ם, ק"ש, ג, יט. ושו"ע, או"ח, עג,
ד. וזו דעת רוב הפוסקים, חוץ מהגהות אשר ועוד. אבל לגבי אלה, שאין ליבם גס, כמו דודות, נראה לאסור, כמו לשון ראשון של רב חסדא. כלומר נקבה לזכר שהוא עד תשע שנים ויום אחד, וזכותו לנקבה שהיא עד גיל שלוש שנים ויום אחד. וגם במקרה זה יש לאסור כשיש תודעה של היכלמות לפני הגילים הללו, שהרי גם לגבי חיבוק אח לאחות, אע"פ שאין תאווה, חז"ל ראו בזה גנות ומעשה טיפשות, עיין רמב"ם, איסורי ביאה, כא, ו, ושו"ע, אה"ע, כב, ז. רוצה לומר כל שאינו קירבה ראשונה של אב ובתו ואם ובנה, אפילו מדובר בקטנים מעל גיל 3 שנים ויום אחד, רצוי ביותר שלא לעשות כן. אלא אם כן יש הכרת גדול בדבר. ולעניין סבא ונכדה, עיין אגרות משה, אה"ע, ס. שדן לעניין סבא שמותר לנשק נכדתו מבתו. משום שלבו גס בבתו, ובכך לאסור בנכדתו מבנו, בגלל כלתו שהיא אסורה לו. ואולי יש להקל בשעת הצורך שסבתא תרחץ הנכד שלה, כאילו היתה אמו.