בעניין זה יש לי גישה שונה מן המקובלות. להלן תמציתה. לפי הרמב"ם, אסור באיסור תורה לעלות להר הבית במקומות האסורים, אולם יש ספקות ביחס למיקום המדויק של מקומות אלה. ויש מחקרים שונים בעניין זה עם תוצאות שונות. למרות הכל, ניתן מבחינה הלכתית להורות על מקומות ששווים לדעת כולם, מבחינת האיסור, ומקומות שהם מסופקים, בגלל הדעות השונות. ומקומות שהם בטוחים מבחינת ההיתר לפי כל דעות החוקרים. ואילו זכינו, היתה מועצת הרה"ר לישראל וגדולי הפוסקים מגבשים הוראה ברוח הדברים האמורים לעיל, ובלבד שלא נפקיר את הר הבית לאויבים אשר מדי יום ויום הם מעמיקים את השתלטותם על הר הבית ומכחידים כל זכר של היסטוריה יהודית וממצאים יהודים שיש שם (יש פס"ד של בית המשפט העליון, שקבעו מציאות אומללה זו, לאחר שהשופטים ביקרו במקום וראו במו עיניהם את אשר הוואקף מעולל בהר הבית). והפכה ציון, על ידינו, בבחינת ציון - דורש אין לה. אולם לצערנו, גדולי הפוסקים ומועצת הרה"ר לישראל העדיפו את האיסור הסוחף והגורף, שאסור ליהודי לעלות על הר הבית, מבלי לקבוע שום תחום. והואיל ובדברים אלה אני בדעה שצריכים לפעול מתוך אחדות, ולא בדרך של התגודדות, שבתי דין שונים מורים הוראה שונה, וזה אוסר וזה מתיר, כשכל בית ישראל צופה על מורי ההוראה, וכל שלומי אמוני ישראל, וכן כל העולם. לכן אימצתי מזה שנים ופיתחתי את הצעת הגר"מ אליהו שליט"א לבנות בארבע קרנות החומה של הר הבית, ארבעה בתי כנסת גבוהים שצופים על כל הנעשה בהר הבית. ואפשר לייחד ביכנ"ס אחד לאשכנזים, אחד לספרדים, אחד לתימנים ואחד לכל דכפין. כי בלאו הכי ברחבת הכותל המערבי מתפללים בנוסחים שונים, זה ליד זה, ובתוך זה, ופעמים שומעים בליל של קולות, שאם לא נעשה כלום, במו ידינו אנו מפקירים את הר הבית, ומי יודע אם לא ניתן על כך. ובמיוחד יש לזכור, שאם לא נפעל כלום, יפעלו קיצוניים בפעילות שעלולה להמיט עלינו אסון. ולכן, איזהו חכם הרואה את נולד. ולא תמיד שב ואל תעשה עדיף.