הבכור הוא ראית אונו של האב, ובתור שכזה היה לו מאז ומתמיד מעמד מיוחד ומועדף, הוא גם גדל בתנאים התחלתיים של הקמת התא המשפחתי, והקשים, והוא גדל ונושא בנטל של המשפחה ברמת הסיוע וברמת החינוך. לכן התורה העניקה לו פי שנים בירושת האב. ולפני מתן התורה הבכורות אמורים היו לעבוד במקדש, אך הכהונה עברה לכהנים, שהם שבט לוי, שהוקדשו להיות צבא ה', ולא ירשו נחלה בארץ, כי ה' הוא נחלתם.