בנושא רמב"ם בפירוש המשנה (משנה ה)
שאלה
אשמח להבין לגבי מה שכתב הרמב"ם משנה ברכות ט ה:
"ומה שאמר: ביצר טוב וביצר רע - רוצה לומר, להשיב אל ליבו אהבת האל ולהאמין בו, ואפילו בשעת העברה והכעס והאף, שכל זה הוא יצר רע, כמו שאמר: "בכל דרכיך דעהו" – אפילו בדבר עברה (ברכות סג א)."
לגבי זה שבכל דרכיך דעהו - אף בדבר עבירה:
כיצד יודעים את הקדוש ברוך הוא תוך כדי עבירה?
כיצד ייתכן?
תשובה
אפילו בשעת העבירה, שאז האדם מתחרט ומבין שאפשר שה' יענישו,
יכין עצמו מלבד החרטה על העבירה גם לקראת אפשרות עונש אלודי,
ויקבלו באהבה, בבחינת אודך ה' כי אנפת בי, תשוב אפך ותנחמני.
